מכוערות על חשבוננו

מאחורי הקלעים של צילומי שער "פנאי פלוס". רונה־לי ורותם סלע (עילי קמחי)

רונה-לי, השלימי את המשפט: היופי הוא...

"בכל מקום".

כעבור חמש דקות, בקצה השני של הסטודיו.

רותם סלע, השלימי בבקשה את המשפט: היופי הוא...

"מה רונה־לי אמרה?"

זאת התשובה שלך?

"לא, תכתבי שהיופי הוא חולף. צריך לקחת אותו בעירבון מוגבל".

זה משהו שמעסיק אותך?

"לא ממש, אבל אני מודעת לזה. אם אצטרך לעשות ניתוחים או משהו בהמשך אז נתמודד עם זה, אבל כרגע זה ממש לא מטריד אותי".

לכער את היפות, להביא להן אותה ב"בטי המכוערת" זו המשימה שהצבנו לעצמנו לפורים הזה. קצת אירוני כשחושבים על זה - במיוחד אם בימים כתיקונם אנחנו מקפידים שהטאלנטיות שמקשטות את השער שלנו יהיו הכי מהממות ומבטיחים להן שיראו אותן בשיא תפרחתן. ואם בטעות זה לא יצליח לנו, תמיד אפשר קצת שיפוץ בעזרת תוכנת הפוטושופ וכל שאר פלאי הטכנולוגיה שיעשו את העבודה יותר טוב לפעמים אפילו ממה שהטבע מרשה. הפעם היינו צריכים למצוא כאלה שלא רק שיסכימו לוותר על פוליסת הביטוח הרגילה, אלא שגם יתנו לנו לעשות עם הפרצוף והגוף שלהן כרצוננו. מזל שיש כמה בחורות במדינה עם הומור עצמי.

בחורות עם הומור עצמי. רונה־לי ורותם סלע (צילום: ינאי יחיאל)

רונה־לי: "נורא התלהבתי מהרעיון לעשות את זה. נראה לי שזה יהיה מאוד מצחיק".

רותם: "גם אני כבר מחכה לראות מה תעשו לי".

מתי הייתן הכי מכוערות?

רונה־לי: "אני תמיד נראית כמו סמרטוט אחרי שיעור בלט, פשוט נראית כמו משהו שהקיאו אותו. ביומיום אני ממש לא נראית כמו בטלוויזיה, עם כל האיפור, אבל לפעמים אנשים אומרים לי שאני יותר יפה במציאות".

רותם: "אני הייתי ילדה רזה מדי, והיתה תקופה שזה לא היה יפה. תמיד אמרו לי שאני ילדה יפה, אבל רק אחרי שהסתובבתי בעולם וכולם אמרו לי שאני צריכה לדגמן, הבנתי שבאמת יש כאן משהו".

רונה־לי: "אני לא הייתי הכי יפה בכיתה. בכל מקרה לא הרגשתי ככה, כי הייתי מאוד חסרת ביטחון. אני זוכרת שהייתי משחקת באיזה ליפסטיק ורוד פוקסיה של אמא שלי, ונורא רציתי כבר להיות גדולה ולעשות דברים כאלה, אבל היום אני בקושי מתאפרת".

רותם: "אני הייתי יותר בקטע של רולר בליידז בתור ילדה, לא של ליפסטיק".

והיום?

"היום כל ההתעסקות במראה כבר יוצאת לי מהתחת. כשאת מצטלמת ומדגמנת, את עוברת את זה כל כך הרבה, שכשאת בבית אין לך כוח לדברים האלה. גם ככה עושים לי בייביליס, מסרקים לי את הגבות, שמים עליי איפור, אז כשאני מסיימת עם העבודה, אני מעדיפה להיות הכי טבעית".

רונה־לי: "כבר אין כוחות לדברים כאלה עכשיו".

השלב הראשון של הצילומים שלנו, אם כן, הוא לא פחות תחפושת מהשלב השני, ומטרתו להפוך שתי הבחורות שהגיעו לכאן עם שרוואלים, קוקו ופנים נקיות מאיפור לגרסאות מקומיות של פריס הילטון וניקול ריצ'י, אבל עם חומר הגלם הזה, זה לא קשה מדי. כשהן מסיימות להצטלם, אני מתוודה בפניהן שהן גרמו לי להתקף געגועים לאוסף בובות הברבי שלי.

"אני מרגישה בתחפושת", אומרת סלע.

למה התחפשת?

"לריץ' ביץ'".

רונה־לי: "הסטייל המצועצע הזה זה ממש לא אני".

מתי את מרגישה הכי יפה?

"אחרי שאני רוקדת בסטודיו. זה יופי שלא מגיע מחיצוניות אלא מעבודה קשה, וזה קשור לחיבור שיש לי לגוף שלי בתור רקדנית. לפעמים אנשים שמגיעים לסטודיו לא מבינים איך אצלנו כולם נוגעים אחד בשני, מרגישים בנוח עם המיניות שלהם, אבל צריך להבין שבשביל רקדן הגוף הוא חלק מהעבודה, אנחנו חייבים להרגיש איתו בנוח".

כל אחד יכול לעשות את זה?

"בטח, לא משנה איך אתה נראה. אני ממליצה לאנשים לקחת שיעור בתנועה, או אפילו סתם ללכת בבית עירומים, לעמוד מול מראה ולהכיר את הגוף, ללמוד אותו. להבין שאין בו שום דבר אסור או מביך".

את מרגישה שמודל היופי משתנה?

"כן, וזה נהדר. כיום בעולם הריקוד לא כולן חייבות להיראות אותו הדבר, וזה שם דגש גדול יותר על העבודה הפיזית, הסיזיפית ופחות על מספר השרירים בבטן. בכלל, אני חושבת שהרעב לרזון קיצוני מתחיל לדעוך בכל העולם. זו סוג של מפלצת שאנחנו יצרנו, אבל אפשר גם לשנות אנשים, ללמד אותם לצרוך את התעשייה הזאת אחרת".

הגלאם מסתיים, והכיף מתחיל. למלאכת הכיעור גייסנו את התותחים הגדולים - יותר נכון את התותחיות הגדולות, המאפרות של "ארץ נהדרת", רינת אלוני וליאת שיינין, שביום עבודה רגיל גורמות למריאנו אידלמן להיראות כמו שתי טיפות סחוג של מרגול, ושלשם שינוי נהנות מההזדמנות לאפר מישהו מבלי לדעת מה תהיה התוצאה הסופית. שלב אחרי שלב צמד פצצות העל "מתמפלצות" לנגד עיננו והופכות לכונפות מהגיהינום - השיער מוטמן בפאות א־לה בני ברק, הגופות הדקיקים מוכנסים לתוך חליפות שומן עצומות, האפים תופסים אורך ומאבדים כיוון, השיניים מצהיבות והכי חשוב - הפלולות מודבקות. מראה יפה, זה לא.

בעוד כל הנוכחים בסטודיו מהופנטים מתהליך הכערת, אנחנו שמים לב לעוד התפתחות מעניינת שמתחוללת אצל השתיים. במקום למחות, להיבהל או להתחרט, הן לא מפסיקות לחייך ולצחקק. רותם, שעד לפני שנייה ניקרה מעייפות ובאופן כללי דגמנה עד עכשיו הבעת פנים משועממת לייט, מתעוררת לחיים, כולה אנרגיות וחיוכים. אנחנו מציינים בפניה שהיא נראית מאושרת ונינוחה, היא מצלמת את עצמה בטלפון הנייד, שולחת לחבר וחושבת על הדמות שבקעה ממנה, "נראה לי שאם מישהי באמת היתה נראית ככה, אז היו לה חיים לא קלים". רונה־לי לעומת זאת, לא מפסיקה להתפעל מפניה במראה.

מראה יפה זה לא. רונה־לי ורותם סלע (צילום: ינאי יחיאל)

"אני מתחברת לזה, זה פשוט אני".

רותם: "מה, לשיער? באמת לא רע לך קצר".

רונה־לי: "לא, דווקא לפנים".

רותם: "כן גם אני ממש מרגישה שזו אני. מוזר, הא?".

רונה־לי, על מידת האקסטרה אקסטרה לארג' שלה, יוצאת מחוץ לסטודיו להפסקת סיגרייה. שליח שהגיע עם אוכל ועובר לידה נועץ בה מבט המום. אנחנו שואלים אותו מי הוא חושב שנמצאת שם בפנים, אבל לא משנה כמה פרקים של "השיר שלנו" הוא ראה, לוקח לו זמן להפנים שזוהי באמת שירי גולד ומחליט שהשנייה היא אניה בוקשטיין.

מה שאומר שאם עברנו את מבחן עובר האורח התמים, אנחנו כנראה מוכנים לצילומים. השתיים מוצבות במרכז הסטודיו בדיוק באותה העמדה של צילום הכוסיות. לרותם לא קשה לשמור על אופי של פצצה מול המצלמה, גם כשהיא נראית כמו אחרי הפגזה. היא שולפת את אותם מבטים פלרטטנים ומלאי ביטחון עצמי. רונה־לי, לעומת זאת, כבר בסרט אחר לגמרי. היא נכנסת לדמות - אלא שאצלה הדמות מבולבלת למדי, שלא לומר על גבול הפיגור השכלי. אבל היי, לא כל יום פורים - והיא נהנית מכל פריים ומשכיבה את כל הצוות על הרצפה. הצלם ינאי יחיאל מעודד אותה לוותר על המבט הסהרורי ולהיות מכוערת רצינית יותר, אבל רונה־לי מתעקשת.

"זה יותר מצחיק שהיא כאילו מתאמצת", היא גורסת ומחייכת חיוך נטול שיניים, מלווה במונולוג בשלוף של סיסטר מהארלם שמצאה את עצמה על הספה של ריקי לייק.

לא היה קשה לסיים את הסט הזה. כששתי המצולמות כל כך נהנות להיראות גרוע, רוב העבודה נעשית בעצמה. אולי זה לא היה מצחיק אותן כל כך אם היה קורטוב של אמת בדמויות שהן הפכו להיות, אבל כשהן נפרדות מהכיעור נדמה שהן משוכנעות כי זו הפעם האחרונה שייפגשו.

"היה אחלה, בן זונה", מסכמת רונה־לי התשושה.

"נהניתי נורא. זאת היתה אחלה חוויה ויצא פשוט מדהים", מוסיפה רותם.

אז מה את אומרת, נשים את הפריים של הכונפות על השער?

"נראה לך? לא, לא. יש גבול לכל דבר".  

• סקירה של סדרות הרכש החדשות שהולכות להציף את הטלוויזיה שלכם בשבוע הבא - תוכלו למצוא בגיליון "פנאי פלוס" החדש