אלף פרחים ועוד: בעקבות התורמוס והאירוס

במקומות שונים בארץ, בהרים, בגבעות ובעמקים, עולים ממש עכשיו אל פני האדמה אלפי פרחים חדשים. אירוסים לסוגיהם ותורמוסים מפגינים פריחה מרהיבה, ונדמה כאילו מישהו צבע את הטבע בכתמים של כחול עמוק ושלל צבעי הסגול.

ריכוזים מרשימים של מרבדי פריחה כחולים אפפר למצוא בקניון הבזלת של נחל תבור העילי, לאורך כביש ואדי מילק בין בת שלמה לצומת אלייקים ובסמוך לכניסה לבסיס צה"ל באלייקים. תוכלו לראותם גם ביער האקליפטוס שמעל תחנת הדלק של כפר נאעורה מזרחית לגבעת המורה, בעמק האלה במורד הכביש ממושב מטע ובתל שוכה, כשלושה קילומטרים ממזרח לצומת האלה.

נעים להכיר: התורמוס 

התורמוס הוא צמח חד-שנתי הנמנה על משפחת הפרפרניים. פרחיו צבועים לרוב בצבעי כחול סגול, והם ערוכים על עמוד תפרחת גאה. הצמח מבצע תנועות מעקב אחר השמש, וכשהשמיים מכוסים עננים וקרני השמש אינן מגיעות אליו הפרח נמצא בעמדה מאוזנת. לפרחי התורמוס אין צוף וחרקים נמשכים אליהם בגלל צבעם. ההאבקה נעשית על-ידי חרקים, בעיקר דבורי הדבש, אולם לרוב האבקתם עצמית. איך הדבר מתבצע? לחץ גוף הדבורה מפעיל מנגנון באברי הסירה, וגוש אבק כתום נדחף החוצה כמו מתוך שפופרת ונוגע קלות בבטן הדבורה. בבסיס עלה המפרש של הפרח תוכלו לראות יש כתם לבן בולט, המשנה את צבעו לוורוד ובהמשך לארגמן עד לאחר ההפריה. זרעי הצמח מכילים חומרים רעילים האחראים לטעמו מר.

בארץ גדלים כמה מינים עיקריים של תורמוסים: תורמוס ההרים, תורמוס צר עלים ותורמוס ארצישראלי. תכופות שולטות אוכלוסיות צפופות של מין מסוים בשטח רחב, ויוצרות באביב מרבדי פריחה מרהיבים, במיוחד בקרקעות דלות בגיר. בתקופת התלמוד, אבותינו אכלו את זרעי התורמוס כחטיף, אחרי שבישלו והישרו אותם מספר פעמים כדי לסלק מהם את הרעלים.

נחמד להיפגש: האירוס הנצרתי 

האירוס הנצרתי הוא אחד מהיפים שבפרחי ארצנו, הנמנה על קבוצת אירוסים נדירים ומיוחדים הנקראת "אונקוציקלוס" (ההיכל). זהו הוא צמח מוגן ואנדמי (קיים באזור מסוים בלבד) לישראל. במיתולוגיה היוונית איריס הייתה אלת הקשת בענן, ולפיכך הצמח קרוי על-שמה כיוון שבדומה לקשת הוא מופיע בטבע בשלל צבעים. האירוס הנצרתי זכה גם לכבוד מיוחד ומככב בסמלה של העיר נצרת-עילית. הפרח התגלה לראשונה בשנת 1890 בידי סוחר הפקעות הערבי דאמאן, ותואר בידי חוקר הטבע הגרמני רגל שהעניק לו את שמו המדעי - זאת לכבוד המדינאי הגרמני ביסמרק. בעברית הוא נקרא על-שם האזור שבו התגלה.

האירוס הינו גיאופיט, כלומר צמח בעל איבר אגירה בקרקע, בעל קנה שורש. הוא גדל בגושים של גבעולי פריחה שגובהם 50-30 ס"מ. הפרחים גדולים ומרשימים, ופורחים בקבוצות גדולות מאמצע מרץ עד אמצע אפריל. אי אפשר שלא להתפעל מהניגוד בגוני עלי העטיף של הפרח: שלושת העלים החיצוניים, הכפופים, בעלי גוון ארגמן עז על רקע לבן-צהוב, ובמרכזם כתם כהה מאוד, כמעט שחור. עלי העטיף

הפנימיים, הזקופים, צבועים תכלת ומנוקדים בסגול. הצמח מתרבה בעיקר על-ידי קני שורש, השולחים שלוחות ארוכות לצדדים ויוצרות קבוצות צמחים זהים על שטח של מספר מטרים. האירוס הנצרתי גדל במדרונות סלעיים מנוקזים היטב, בשולי חורש או בבתי הספר.

ריכוזים מרשימים של אירוסים תוכלו לפגוש בגליל המזרחי, בהרי נצרת וגבעת המורה. לשמורת האירוס הנצרתי בגבעת המורה ניתן להגיע בכל רכב, בדרך העפר העולה מזרחה מאזור מגדל התצפית לעבר האנטנה המזרחית. בשנים האחרונות הוא פורח גם בחבל גלעד בירדן, וניתן למצוא אותם גם בגליל העליון באזור מטולה והרי נפתלי ולרגלי החרמון.