מסין תיפתח הרעה
הניסיון לייצר 'קומוניזם קפיטליסטי' ייגמר בכישלון ענק וישפיע על כל העולם
אחרי שהבורסה של שנחאי עלתה ב-200%, היא ירדה במהירות ב-7% וגררה תגובה שלילית ועצבנית בשוקי המניות האחרים בעולם, כולל בתל-אביב. הירידה של שנחאי משמעותית, אבל בהחלט לא סוף העולם ולא סופו של הפלא הסיני.
ואולי דווקא כן?
סין היא מדינה משונה: ענק כלכלי על כרעי תרנגולת פוליטיים; שילוב בלתי-אפשרי ובלתי-יציב של משטר קומוניסטי חד-מפלגתי עם שוק קפיטליסטי אכזר מאין כמותו. מצד אחד, נמצא כל אזרח סין כל ימיו תחת עינה הפקוחה של המפלגה, על כל זרועותיה ושלוחותיה. היא מלווה אותו מיום הולדתו עד יום מותו, אוסרת עליו לקבל מידע חופשי על הנעשה בארצו ובעולם, מדכאת את חירותו האישית והפוליטית, סותמת את פיו ועוקרת בשיטתיות סממנים של דמוקרטיה. מצד שני, אותה המפלגה אדישה לגמרי לגורלו הכלכלי והחברתי של האזרח; הוא רשאי לעבוד או להיות מובטל בלי דמי אבטלה מינימליים; מותר לו לנדוד לעיר הגדולה, להתגורר בתנאי מחייה תת-אנושיים ולהשתכר שכר עלוב, ובלבד שלא ינסה להקים איגוד מקצועי. כמובן שאין אוסרים עליו להקים עסק משלו ולנסות להתחרות באלפי עסקים דומים שכבר קיימים באותו הענף. עד לאחרונה גם נהנה האזרח הסיני החי במשטר קומוניסטי כה מעוות מחופש להשקיע בבורסה את הפרוטות האחרונות שלו, להרוויח ולהפסיד.
המזיגה הלא-שפויה הזו של דיקטטורה קומוניסטית בתחום הפוליטיקה עם קפיטליזם שלוח-רסן בתחום הכלכלה, היא חומר נפץ חברתי מסוכן ביותר. היא נידונה, במוקם או במאוחר, לפיצוץ אדיר. ייתכן ששעת הפיצוץ כבר הגיעה: כשרמת החיים בסין עברה את מחסום ה-4,000 דולר לנפש (במונחים של כוח קניה), הסתירה בין שיעבוד פוליטי לחירות עסקית הפכה לבלתי-נסבלת. התקשורת הממשלתית לא תוכל עוד לכסות על שערוריות השחיתות בהן מעורבים בכירי השלטון. והר הגעש התפוצץ.
צריך לזכור: רק לכאורה יש בסין מגזר פרטי אמיתי. מרבית התעשיות הגדולות הן שותפויות בין עסקני המנגנון המפלגתי-ממשלתי לבין יזמים מפוקפקים, שמקרוב באו ובקרוב ילכו. מאות מיליוני סינים מתעשרים מהר, אבל מאות מיליונים מתרוששים מהר. בהשוואה למדינות מזרח אירופה הפוסט-קומוניסטיות, סין היא עדיין מדינה מפגרת. כללי המשחק בזירתה הכלכלית רחוקים שנות אור מהמקובל במערב, ושלטונותיה לא תופסים שאין חופש כלכלי בלי חופש פוליטי, ושהדמוקרטיה איננה לוקסוס אלא רכיב חיוני של שגשוג.
הניסיון לייצר "קומוניזם קפיטליסטי" נוסח סין ייגמר בכישלון ענק, כי זו מדינה ענקית. הכישלון יערער את יסודותיו של המשק הסיני - ולא ייעצר בגבולותיו. השפעת סין כה גלובלית, ששבר בתוכה ישפיע לרעה על כל העולם. כי מי למשל יקנה את איגרות החוב של ממשלת ארצות-הברית בעשרות מיליארדי דולרים לחודש ויממן את גירעונותיה, אם וכאשר יקרוס הממשל העכשווי בבייג'ינג?
עד כה היה מקובל לחשוב שהאופק הסיני יישאר בהיר לפחות עד לאולימפיאדה בשנה הבאה; ראשי המשטר הסיני, סברו הפרשנים, יעשו הכל כדי להוכיח לבאי המשחקים וצופיהם שארצם יציבה, שבעה, מרוצה וממשיכה לצמוח בעשרה אחוזים לשנה. אלא שלפעמים גם התכוניות הטובות ביותר, המתבשלות בחדרי הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית, מתנפצות מול המציאות הלא-צפויה - ראו מקרה מזרח גרמניה ב-1989. ייתכן אפוא שהירידה בבורסה של שנחאי, הסוחפת אחריה נפילות של 4% עד 5% ברוב שערי המניות בתבל, מסמנת כבר עכשיו את תחילת סופו של הניסוי הסיני. וגם אם עדיין לא, הסוף הזה בוא יבוא. ראו הוזהרתם.
מומלצים
