למה צריך את השעווה הצהובה באוזן?

שוב מדגדג לכם באוזניים. אתם תוחבים קיסם ומנסים לשלוף את השעווה המציקה וכעבור יממה האוזן כבר סתומה לגמרי. הריטואל הזה מוכר היטב לרבים, ונשאלת השאלה: מה בעצם עושה השעווה הצהובה הזו בתוך האוזן ואיך אפשר להיפטר ממנה בזריזות וביעילות? התעניינתם, הסתקרנתם, ולא נשאיר אתכם עם שאלה בלתי פתורה.

1. האוזן החיצונית - מורכבת מאפרכסת סחוסית מכוסה עור, ומתעלת השמע המובילה אל עור התוף.

2. האוזן התיכונה - באוזן התיכונה שלוש עצמות שמע, הפטיש, הסדן והארכוף המצויות בחלל התוף, וחצוצרה המחברת את האוזן התיכונה לגרון (קרויה על שם אוסטאכיוס).

3. האוזן הפנימית - בחלק זה שבלול מלא נוזל, ובתוכו איבר של תאי חישה (קרוי על שם קורטי) ושלוש תעלות קשתיות.

בתהליך השמיעה מרוכזים גלי הקול על ידי האפרכסת, נכנסים לתעלת השמע, מכים בעור התוף וגורמים לתנודתו. גלי הקול עוברים מהאוויר בהולכה גרמית, דרך עצמות השמע, לפתח קטן בשבלול, המעביר אותם לנוזל. תנועות הנוזל שבשבלול מגרות קרום עדין שעליו מצויים תאי החישה. תאים אלה הופכים גירוי זה לגירוי עצבי, המועבר למוח דרך עצב השמיעה (העצב ה-8).

ההפרשה נלחמת בחיידקים 

הצרומן מיוצר בשליש החיצוני של תעלת האוזן החיצונית. החומר עצמו הוא תערובת של הפרשות צמיגיות ולא צמיגיות מבלוטות שונות. קיימים שני סוגים של שעוות אוזן: הסוג הרטוב האופייני יותר לגזעים לבנים ואפריקנים, המאופיין בצבע דבש עד חום כהה ולח, והסוג היבש המאופיין בצבע אפרפר ויבש. סוג זה שכיח בקרב אסייתים ואמריקנים. סוג השעווה, רטוב או יבש, נקבע גנטית ונותר זהה למשך כל החיים.

השעווה מתקדמת מתעלת האוזן החיצונית לעבר האפרכסת וסוחפת עמה לכלוך, אבק, מים, חיידקים, נגיפים, פטריות ואפילו את שיירי השמפו מהמקלחת. שמנוניות השעווה מקשה גם על חדירת נוזלים לתעלת האוזן התיכונה, שם מצוי עור התוף ומאחוריו עצמות השמע ועצב השמיעה.

איך נפטרים מהשעווה?

אז מה גורם לשעווה להצטבר, להיתקע באוזניים ולגרום ל"אוזניים סתומות"? אצל חלק מאיתנו קיימת הפרשת יתר של צרומן. אין המדובר במחלה, אלא בנטיה. עם זאת, ברוב המכריע של המקרים, הצטברות הצרומן באוזניים נובעת פשוט מהעובדה שמרבית האנשים אינם יודעים כיצד לנקות את האוזניים.

הכלל החשוב ביותר הוא לא לנקות את האוזניים עם הזרת או עם קיסמים. זהו מתכון בדוק לדחיפת השעווה עמוק יותר, מה שיקשה עליה לצאת באופן ספונטני. התוצאה היא ירידה בשמיעה, בדרך כלל באוזן אחת יותר מהשניה. אפקט זה יכול להטריף את הדעת, כשהשמיעה איננה בעוצמה זהה בשתי האוזניים.

אם האוזניים כבר סתומות, יש לטפטף את שמן הפראפין או טיפות הצרומול למשך שלושה עד חמישה ימים, פעמיים עד שלוש פעמים ביממה. לאחריהם יש לפנות לרופא אף אוזן גרון לשם שטיפת האוזן במים והוצאת שיירי השעווה שנותרה. במקרים בהם השטיפה לא הועילה, עשוי הרופא להוציא את השעווה שנותרה באמצעות שאיבה בוואקום (סקשן).