ג'סט אין טיים

בדרך כלל, כשחוזרים הביתה מהופעה עם אוזניים מצלצלות, זה בגלל שמערכת הסאונד פמפמה חזק מדי. אבל לא במקרה הזה. הפעם זה קרה בגלל הצרחות.

עם קהל המורכב בעיקר מבנות בגילאי 12-25, ההופעה “Future Sex / Love Show” של ג'סטין טימברלייק, שעלתה השבוע בניו יורק, נפתחה בצרחות צורמות. כשהוא עלה לבמה לראשונה, הצרחות קידמו את פניו; כשהוא פרט על הגיטרה, כשזז בתנועות ריקוד מושלמות, כשעבר מצד אחד של הבמה

ג'אנט ג'קסון ג'סטין טימברלייק סופרבול (צילום: רויטרס)

 לצד השני, הוא לווה בגל של... טוב, הבנתם את הרעיון.

מופע החימום של פינק בתחילת הערב בהחלט מילא את תפקידו, ודחף את הקהל המשולהב ממילא, למפלס התלהבות גבוה אפילו יותר. הבלונדה בת ה-27 סיפקה בידור שבקלות טיפס על מה שהיה לטימברלייק להציע מאוחר יותר. הקול שלה נשמע חזק לאורך כל הפגזת הלהיטים, ביניהם "Stupid Girls", "Just Like A Pill" וכמובן "Get The Party Started". פינק עשתה עבודה טובה גם בתקשורת עם הקהל, תחום שטימברלייק התקשה בו.

כשהאורות כבו בתשע בערב, הקהל יצא מגדרו, ממש כמו בימי להקת הבנים אליה השתייך טימברלייק, N' Sync. אבל הכוכב החליט משום מה לפתוח את ההופעה עם “FutureSex/LoveSounds”, שיר הנושא שחסר את החיוניות ההכרחית לפתיחת הופעה. זאת היתה אחת הפתיחות העגומות שיצא לי לראות בשנים האחרונות. זה לא השתפר כשג'סטין ביצע גרסה קלילה ל-"Like I Love You" מתוך "Justified", אלבום הבכורה שלו משנת 2002, שמכר יותר משבעה מליון עותקים ברחבי העולם. אבל בנאמבר השלישי המצוין, "My Love", הוא כבר נשמע כמו הצלע השלישית ממשפחת גיב מהבי-ג'יז, ושם התרחשה התפנית. מנקודה זאת ואילך הוכיח טימבו לכולם למה הוא מסוגל, וביצע את כל אלבומו השני, בשילוב להיטים מאלבום הבכורה.

ככל שההופעה התקדמה התברר דבר אחד: JT עדיין לא החליט אם הוא בחור שחור, אולי אחיו האובד של סנופ דוג, או שמא זמר פסנתר ואורגן, דור ההמשך של אלטון ג'ון ובילי ג'ואל. המעבר בין שירי סמי-ראפ לשירים אקוסטיים ומלודיים היה שכיח ובעייתי, וזאת היתה רק אחת מהבעיות של הערב. המכשול השני היה עיצוב הבמה הנורא. מרכז הבמה היה למעשה פלטפורמה קטנה ומוגבהת, ומהצדדים שלה יצאו במות קטנות ונמוכות, מה שהביא לכך שקהל בצד אחד של הבמה לא יכל לראות את הצד השני, ופספס חלקים מהמופע, מה שעשה את הבלתי אפשרי - הוציא את רוח ההתלהבות של המעריצים ככל שהתקדמה ההופעה.

כוכב, שפר הופעתך

זה עוד כלום לעומת המסכים השקופים, מעוצבים כמו וילונות שיורדים מן התקרה, ושהזכירו בעיקר רשת נגד יתושים. הם שימשו להצגת וידיאו ובנוסף גם חצצו בין הלהקה לקהל, אבל התוצאה היתה תחושה של ניתוק בין הקהל לבמה. הוידיאו שהוצג על רשתות היתושים הסתיר את הסיבה שלשמה התכנסנו, והקהל התפשר בלית ברירה על הגב של JT, סקסי ככל שיהיה, לאורך מחצית המופע. לפחות טימברלייק נראה מצוין בחליפת שלושה חלקים מחמיאה, והרשים מאוד גם בריקוד, לפחות כשהצלחנו לראות אותו. 

באמצע ההופעה פינה טימברלייק את הפרונט לטובת הסופר-מגה-מפיק, טימבאלנד, שנתן סט DJ. אתנחתא שהיתה אמורה להיות קצרה וקולעת, כדי לאפשר לטימברלייק להחליף תלבושת, הפכו ל-20 דקות של יחסי ציבור לאלבום החדש של המפיק, ופקיעה נוספת בסבלנות של המעריצים. מסביב כבר אפשר היה לראות אנשים מתיישבים, מפסיקים לשיר ומביטים בשעונים שלהם. האנרגיה ש-JT בנה, התפוגגה באוויר.

אולי הופעה שנפרסת על פני שעתיים וחצי, היא קצת יותר מדי למישהו שברזומה שלו מתבודדים כולה שני אלבומים. טימברלייק, בן ה-26, השתוקק להראות לכולם שהוא אומן רציני ומוכשר, אחרת קשה להבין למה הוא נטע יתד

 ליד הפסנתר, במקום להקפיץ ולשלהב את כל הארנה. יחסית לאומן בשיעור קומתו, JT הפתיע בחוסר נוכחות בימתית או יכולת לתקשר עם הקהל, ונמנע מאלתורים או הפגנת חוש הומור, למרות שמי שראה אותו במערכון "A Dick In A Box" ב"סאטרדיי נייט לייב", יודע שהומור לא חסר לו  את ההופעה הזאת יאלץ JT לקחת חזרה אל שולחן השרטוטים, שם יחשוב על דרך לשפר אותה, כדי שתהיה ראויה לזמן ולכסף של המעריצים.

זה לא ש-JT צריך להוכיח את עצמו. אלבום הבכורה שלו כסוליסט ביסס את מעמדו כאומן כישרוני, והשני העצים וקיבע את המגה-סטטוס שלו ככוכב. בנקודה הזו בקריירה שלו, עם מכירות של מיליוני אלבומים, שורה של חברות הורסות, וקביעת שיאים חדשים בתעשיית המוזיקה האמריקנית (שבעה מקומות ראשונים ברצף במצעד הבילבורד), טימברלייק לא צריך לרצות אף אחד מלבד את עצמו. רוצים חוות דעת שניה, רצוי אישית? בסוף החודש טימברלייק מגיע קל"ב, לסיבוב ההופעות באירופה, ממש אחרי שידעך אבק המצות ויסתיימו הנקיונות של פסח ג'סט אין טיים כדי להתפלש במעט אבק כוכבים.