במקום עציץ - נותנים מתנה וירטואלית
שונאים לכתת רגליים בנסיון נואש למצוא מתנה ראויה? אבינועם בן זאב מציע לכם רעיון מקורי המאפשר לתת מתנות עם עומק ומשמעות מבלי להוציא אגורה. הצטרפו למהפכה
זה חוזר על עצמו לעייפה בכל חג (בעיקר בפסח וראש השנה) ובכל נסיעה לחו"ל: המתנות. אני יכול ללכת שעות ברגל, לרדת ולעלות בהרים או לחצות דיונות טובעניות ולא להרגיש כלום, אבל חמש דקות בקניון ואני מתמוטט. אני מסתכל בהערצה על נשים קלות רגליים המפזזות בקלילות מחנות לחנות ושואל את עצמי מאיפה יש להן כוח. בשוויץ אני מטפס על האלפים, באנדורה על הפירנאים, אבל בחנויות הדיוטי-פרי אני מחפש מקום לשים את הרגליים. כמו שאימא שלי הייתה אומרת: מה אני אשם שאני נוסע לחו"ל? בגלל זה צריך להעניש אותי בקניית מתנות?
זה לא רק השעמום, זו גם תחושה של בזבוז משווע של כסף, זמן ובעיקר מחשבות - המצרך הכי יקר שלי. כי מה כבר אפשר לקנות? המתנה שמתאימה לדעתי לא נמצאת, או נמצאת במקום רחוק הדורש נסיעה מיוחדת. אם כבר מצאתי והגעתי, אז המחיר מרתיע. ולמה אני צריך לבזבז את תחושת החג, או את תענוג הטיול בארץ זרה, על חיפוש טיפשי אחר מתנות לאחרים? רק המחשבה על הטורח הזה יכולה לקלקל לי את הטיול.
קונים עציץ למרפסת
הבעיה היא במשמעות. אם כבר קונים מתנה, חשוב שהיא תהיה עם משמעות, עם עומק של כוונה. מתנה שאומרת עד כמה אני מכיר את הסובבים אותי ומה אני רוצה שהם יחשבו עליי. האם לקנות גריל לחבר קרוב, חובב פיקניקים, שבנה לאחרונה מרפסת ענקית בחזית הבית שלו? אבל, אני צמחוני, אני לא רוצה שישכח שאני נגד אכילת בשר. ומה לגבי ידיד שאוהב לעשן סיגרים. האם שונא עישון כמוני יקנה לו סיגרים?
מתנה עם משמעות נוטה גם לסבך אותי עם המחירים. אם היא יקרה, חבל לי על הכסף. אם היא זולה, אני עלול להיראות כמזלזל. מתנה לא יקרה הופכת מהר מאוד למתנה שגרתית, חסרת השראה. אין כמו לקנות עציץ לידיד החונך מרפסת ענקית, כי העציץ זול, רלוונטי ונמצא בכל משתלה קרובה. וכולם, כמעט כולם, באמת קונים עציץ למרפסת. איפה היחס האישי? איפה הביטוי שאני והוא ידידים טובים מזה שנים רבות? איפה היצירתיות והמקוריות?
ספר, מבחינתי, הוא תמיד מתנה עם משמעות. אפשר לקנות לידיד עם מרפסת את "כל בית צריך מרפסת" של רינה פרנק מיטרני. יש לו גם כלב חדש, לכבוד המרפסת החדשה, אז אפשר לקנות לו ספר מהודר עם תמונות של כלבים. אני מקבל לחגים ספרי הגות. בסדר גמור, אבל כולם מביאים לי ספרי הגות אז איפה היחס האישי? ספרים ודיסקים הם מתנות צפויות ושגרתיות. קשה שלא להשתחרר מהתחושה שנותני הספרים אינם מוכנים להשקיע בי מחשבה עמוקה. למה לקנות לי ספר פילוסופיה, כאשר אני כבר קונה בעצמי את כל הספרים שאני מעוניין לראותם בספרייה הפרטית שלי? לחסוך לי כסף? בשביל זה נותנים מתנות?
בית על פסגת הר מוריקה
הרעיון הבא פותר לי את כל הבעיות. אפשר לתת מתנות עם משמעות ועומק מבלי לכתת רגליים ולבזבז כסף. בעצם בלי להוציא כסף בכלל. מדובר על מתנות וירטואליות. חוקרי האינטרנט, פסיכולוגים ופילוסופים, גילו כבר את הפוטנציאל של המשמעות ביחסים הנרקמים דרך מילים כתובות. יש בכתיבה יותר כנות, יותר עומק ויותר משמעות מאשר בדיבור. אבל לכבוד החג נחסוך הפניות למחקרים ולדברי הגות ונעבור לעצם העניין. אז מהי מתנה וירטואליות? לא מה שאתם חושבים.
לא מדובר על כרטיסי ברכה. כרטיסי ברכה חגיגיים הם סרח עודף של מתנות רגילות שכבר הוצאתי עליהם את זעמי. הם מקור בלתי נדלה לחרוזים מטופשים, ניסוחי שמלץ מייגעים ונוסטלגיה מדבקת. אני מתכוון למתנות של ממש, לכל דבר ועניין.
אני גם לא מתכוון לשליחת תמונה שמצאתי באינטרנט, למשל תמונה של בית מרהיב על פסגת הר מוריקה, שאמורה לרמוז כביכול, למקבל התמונה, שאם היה לי יותר כסף הייתי קונה לו את הבית עצמו. אני מתכוון למתנה שהשקעתי בה הרבה יותר מחיפוש פשוט בגוגל.
טיול לאלסקה
במתנה וירטואלית אני מתכוון להשקעה רצינית ויצירתית שתהיה מכל הלב. מתנה שאף אחד לא יכול לתת חוץ ממני וכזאת שאי אפשר למדוד בכסף.
נניח שאני רוצה לתת במתנה טיול לאלסקה. במקום סתם לשלוח תמונה, מתנה וירטואלית אמיתית תהיה לכתוב תוכנית טיול שלמה, כולל פירוט מלא של המקומות בדרך, בתי המלון, המסעדות ורכיבה מטורפת בחצות הלילה על מזחלת רתומה לעשרה כלבים. בקיצור, כל מה שאני רוצה ומאחל למקבלי המתנה.
יש כאן הרבה השקעה של זמן ומחשבה, אבל לא צריך להיות סופרים בשביל זה. כל אחד יכול. אפשר לכתוב את התוכנית המלאה של הטיול גם בצורה של רשימה של מקומות, מעשים, ימים ושעות. כישרון הכתיבה הוא משני במתנה כזו. הרעיונות, הלימוד של הנושא והתכנון הם בעצם המתנה. ואז לארוז הכול במילים ולשלוח במייל, או לכתוב על נייר ולהגיש בליל הסדר.
הרעיון הזה עלה בי לראשונה בשיחה עם ידידה והיא הפתיעה אותי ברעיון משלה. "הלוואי", היא אמרה, "שזה יהיה מנהג של כולם להביא מתנות וירטואליות בפסח. אני אמנם לא רואה את הרעיון הזה עובד, אנשים אחרי הכל אוהבים מתנות חומריות. אבל כשחושבים על זה, כשאין מגבלה של תקציב, פרקטיות וכו', המתנה הוירטואלית היא כל כך הרבה יותר יפה, אישית ואומרת לאדם משהו על עצמו. אני בעד"
ואני מתלהב אחריה: "כולם יהיו עסוקים במתנות הווירטואליות, אלה שהם שלחו ואלה שהם קיבלו, זה יהיה נושא השיחה העיקרי בכל מקום. מהדורות החדשות יקדישו פינה יומית למתנות הוירטואליות המיוחדות ביותר, יצוצו חברות שיתמחו בייעוץ וניסוח מתנות וירטואליות ובליל הסדר כולם יקריאו את המתנות שקיבלו. טירוף של צורך לתת ולקבל. את קולטת מה קורה פה? מהפכה של ממש, אם כי לא תמיד מתאימה לבזבזנים".
