סכנה קיומית ושמה לבן הארמי
"שיטת לבן" היא סילוק כל מימד ערכי בחיים האנושיים והעמדת הערמומיות כערך בלעדי וקובע. מירון ח. איזיקסון חושב שלבן הארמי יותר מסוכן מפרעה
בדרך-כלל עולה בדעתנו הצירוף הזוגי של יעקב ועשו, שני האחים, בנים ליצחק ולרבקה. אולם מסתבר שלבן הארמי שימש דמות מרכזית לא פחות בחיי יעקב אבינו. קראנו בהגדה לפני ימים אחדים את המשפטים הבאים: "צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקֹר את הכל, שנאמר: ארמי אֹבד אבי ...". הנה בניסוחם של חכמים הופך באחת לבן לא רק לחותן המתעתע ביעקב ומתענה לבנותיו שלו, אלא לאיום קיומי של אובדן כלפי יעקב וכל זרעו.
המידה המובילה אצל לבן היא אכן רמייה והטעייה. לפי דעתי לבן מוצג כסכנה קיומית ליעקב לא רק במישור האישי, אלא גם במישור השיטתי: האבחנה בין השניים נעשית מרתקת יותר לאור העובדה שיעקב יודע להיות גם "איש תם", אך גם אדם הנאבק על אמונתו ומקומו בדרך מתוחכמת. למרות נקודת החולשה שממנה התחיל הוא זוכה לחזור ארצה ברכוש ובעוצמה מרובים, וזאת לאחר שימוש באמצעים מפתיעים ושונים. נדמה לי שהתורה בוחרת לעמֵת בין לבן לבין יעקב גם כדי לאבחן בין סוגי עוצמה ותִחכום שונים.
לבן מעוניין להשתלט על יעקב כיון שהוא מכיר בערכו ומודע לתרבות ולדרך החיים שעומדות לצמוח ממנו. במובן זה נראית תכניתו מסוכנת מזאת של פרעה, כיון שיש בה כוונה לחסל את האידאה האמונית בכלל. "שיטת לבן" היא סילוק כל מימד ערכי, בחיים האנושיים והעמדת הערמומיות כערך בלעדי וקובע. אין כאן שימוש באמצעים מתוחכמים לצורך הגשמת רעיון או הצלה קיומית, אלא יש כאן "הלבנת" כל הכיעור האנושי האפשרי, כעין עבירה לשם עצמה.
האינטנסיביות בבית לבן הארמי גדולה, אין שם רגע דל. יעקב מצוי שם בין פחדו של עשו ממנו נמלט ובין מאבקו על זהותו העצמית. לאחר שיעקב זוכה גם בלאה וגם ברחל אנו מוצאים את המילים "ויאהב גם את רחל מלאה". בחמש מילים מרכזת לנו התורה את מהומת הנפש הגדולה של יעקב. הוא אוהב את שתי נשותיו, אך את רחל יותר. הוא מתגעגע לבית אביו אך עדיין "בונה" את עצמו בבית לבן. הוא נאמן לאלוהי אבותיו ובאותה עת צריך להאבק בשיטותיו של לבן. גם בפרידתם הסופית לא מגיעים יעקב ולבן להסכמה ערכית – אמונית.
כל מה שמושג ביניהם היא מעין שביתת נשק. גל האבנים המסמן זאת זוכה לשמות שונים: "ויקרא לו לבן יגר שהדותא, ויעקב קרא לו גלעד". מכאן נלמד שניתן להגיע להסדר מעשי, גם אם כינוייו שונים אצל כל אחד מהצדדים. לבן מזכיר בפרידה את אלוהי נחור ואלוהי אברהם. בענין זה אין יעקב מוכן לפשרות, הוא מתעקש להישבע "בפחד אביו יצחק" דהיינו באותו אל יחיד שאליו הוא מחויב, ואשר אין לשתפו בשום אמונה אחרת.
ליעקב אבינו לא נותר זמן רב למנוחת הנפש והגוף. לאחר הפרידה המורכבת מלבן, ממתין לו עשו על מחנהו. גם במפגש זה תתבטא דמותו הייחודית, כאשר הוא נערך לכל האפשרויות השונות. פגישה זאת תגלה מחדש את יחסו של יעקב לנשותיו ולילדיהם. אך על כך נפרט בפעם הבאה כאשר נדבר מעט על מספר מפגשים מעניינים בספר בראשית.
יעקב יגיע למפגש עם עשו רק לאחר שהציל את עצמו ואת הרעיון העברי מידיו של לבן. במובן זה מתחיל כבר כאן הסיפור הגדול של גלות מצרים ושל גאולת ישראל ממצרים. המאבק בין משה לבין פרעה מגיע לעולם בזכות האבחנה החדה בין דרך יעקב לדרך לבן, ואת הדבר הזה מזכירה לנו ההגדה של ליל פסח.
אישים ומושגים:
