כאן הסתיימו שידורינו. לילה טוב מירושלים

ב-25 בנובמבר 1970 אירחה מכבי תל אביב בנעמן את סטנדרד ליאז' במוקדמות גביע אירופה לאלופות. היא הודחה וכשלה במשימתה להעפיל לבית הגמר, אבל בערב הזה היה אירוע היסטורי אחד. לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית העביר הערוץ הראשון (והיחיד דאז) בשידור ישיר משחק של הצהובים באירופה. אמש (ה'), כמעט 37 שנים אחרי, הדיחה צסק"א מוסקבה את אלופת ישראל ועמה הגיע השידור האחרון של הטלוויזיה הממלכתית מהיורוליג. לפחות בינתיים.

השילוב שבין ערוץ 1 למכבי הפך את משחקי הקבוצה למדורת השבט. כל עמישראל התיישב בכל יום חמישי ב-20:30 על הספה בסלון, חמוש בפיצוחים. האוהדים הצהובים נצמדו למקלט, וגם אלו שלא רוצים בטובתה של מכבי עקבו באדיקות אחר המשחקים מסיבותיהם. הסיפורים שמאחורי הקלעים - מהתקלות המביכות, דרך הסכסוכים והריבים ועד לרגעים היפים והיפים פחות - יכולים בוודאי למלא כמה וכמה ספרים עבי כרס. בינתיים, ליקטנו כמה עדויות ממקור ראשון והעלינו תהיות לגבי העתיד של שני הגופים בנפרד.

התקלות התפתחו והשתכללו עם השנים (צילום: שאול גולן)

אריה מליניאק היה הפרשן בשידורי הערוץ בשנות ה-80, וצבר לא מעט חוויות: "המשפט שהכי משקף את ערוץ 1 מבחינתי הוא 'תחזיר מיד לאולפן!'. היו משחקים שכל המדינה צופה בהם, אבל ברגע שהגיעה השעה לחדשות הלילה, שצופים בהן אולי שלושה אנשים, היינו חייבים לעצור את השידור, גם בשיא המתח".

"עשינו טלוויזיה מכלום", מוסיף הפרשן לשעבר. "פעם הגענו למשחק בעיירה נידחת בברית המועצות או צ'כוסלובקיה, עוד לפני נפילת הקומוניזם. אנחנו נכנסים לאולם, וחושך. יש לנו בעמדה שולחן וכסא. רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח דואר וחיבר שני חוטים, ובסוף הצלחנו איכשהו להרים שידור. לא היה לנו מושג אם רואים אותנו, שומעים אותנו. יורם ארבל לימד אותי כלל: תמיד תאמין ששומעים ורואים אותך".

עבודתו של מליניאק בערוץ הראשון הופסקה מסיבות לא מקצועיות בעליל בתחילת שנות ה-90. "התקשרו אליי יום אחד והודיעו לי שיותר אני לא ממשיך לפרשן את מכבי", הוא מספר. "לא רצו להגיד לי למה, אבל אנחנו חיים במדינת ישראל והשמועות כאן מתחילות לטוס בקצב שיא. ביררתי ואז נאמר לי שמכבי הציבה תנאי לערוץ 1 - אם אתם רוצים להמשיך לשדר אותנו, אז בלי מליניאק. למה הם עשו את זה? כנראה אמרתי את מה שאני חושב".

אלא שמליניאק, מתברר כעת, הוא לא היחיד שזה קרה לו. גם שדר הקווים המיתולוגי, משה גרטל, טוען שאת ההחלטה על הפסקת עבודתו קיבלו בהנהלת מכבי תל אביב ולא במליאת רשות השידור. "מתחילת דרכי בטלוויזיה, הרגלתי את מכבי לשאלות נוקבות", הוא אומר. "כנראה שחקרתי יותר מדי לעומק ושאלתי יותר מדי שאלות, והם ממש לא אהבו את זה. לשמעון מזרחי יש, או היה, כוח מאגי על מחלקת הספורט, ובעקבות דרישה של מכבי, נאלצתי לעזוב את תפקידי בשנת 2000".

בכלל, גרטל הפך לאחת הדמויות הצבעוניות בערוץ הדי אפור בדרך כלל. בשנת 1995 פיטרה מכבי את המאמן רלף קליין ומינתה במקומו את צביקה שרף. יומיים לאחר הגעתו של שרף, במשחקו הראשון על הקווים, הפסידו הצהובים בבית לריאל מדריד. השאלה הראשונה של גרטל למאמן הטרי היתה: "אתה מתפטר?". שרף לא נשאר חייב וענה: "אתה תתפטר". השאלות של גרטל הפכו לקלאסיקה, והשחקנים נהגו לראיין אחד את רעהו במהלך האימונים תוך כדי משחק תפקידים.

מוטי דניאל זוכר היטב את הראיונות שאחרי המשחקים. "בכל פעם ששיחקתי טוב, שאלו אותי איך אני תמיד עולה כשחקן השישי ומשנה את המשחק, ואם קשה לי לפתוח על הספסל", משחזר שחקן העבר ופרשן הכדורסל של ynet בהווה. "היתה פעם אחת שגרטל לקח אותי לעמדה, ובדרך לשם אמרתי לו 'משה, רק תעשה לי טובה, בלי שאלות על השחקן השישי'. הוא אמר שאין בעיה. חצי דקה אחר כך הגיעה השאלה הזו".

דניאל עזב את מכבי תל אביב בשנת 1996, וגם היום, 11 שנים אחרי, נשארו בו משקעים מאותם שידורים. משחקיה של הקבוצה ביד אליהו נפתחו תמיד בשעה 20:30, אך בתחילת שנות ה-90 סירבו בערוץ להזיז את מהדורת מבט שעה לאחור. כך יצא שהשידור נקטע באמצע המשחק לחצי שעה. "בשניות שלפני השעה 21:00 היה עולה על המסך שעון מחוגים, שתיקתק עד המעבר למהדורה", נזכר דניאל. "עד היום יש לי טראומה מזה. אני זוכר שהיינו מחשבים אחרי משחקים אם ראו את הדקות הטובות שלנו בטלוויזיה. אני תמיד עליתי מהספסל, כך שחלק גדול מזמן המשחק שלי בכלל לא שודר".

לאורך השנים פרצו לא מעט ריבים וסכסוכים על גבי המסך. אחד המעניינים והמפורסמים שבהם התנהל בין מאיר איינשטיין ואלי סהר לבין פיני גרשון. "פיני לא אהב חלק מהביקורת של אלי והחליט להחרים אותנו ולא להגיע לראיונות אחרי משחקים", נזכר איינשטיין. "לכן החלטנו לקרוא לו בשם שכתוב בתעודת הזהות שלו, פנחס גרשון. הוא ממש לא אהב את זה. לקראת סוף העונה הוא הגיע לעמדה, התפייסנו בשידור וכל הסיפור חוסל".

את ההחרמות למיניהן מגדיר איינשטיין כ'מורשת צביקה שרף', והוא גם יודע למה. במהלך אליפות אירופה ב-1997, כששרף אימן את נבחרת ישראל, הוא יצא מגדרו אחרי ניצחון והחליט לסגור חשבון עם סהר (סרוסי לשעבר). "שסרוסי יזדיין", אמר מול המצלמות ועורר סערה שלמה. איינשטיין דווקא אוהב את הדברים האלה: "אני לא טיפוס של פיוסים. להיפך, אין לי שום בעיה אם מישהו מתחיל להחרים. זה רק יוצר עניין. שיהיה, וכמה שיותר".

מה שהקשה על עבודתם של השדרים והפרשנים היתה דווקא חדירתו של הטלפון הסלולרי לחיינו. "זה הפך לסיוט", אומר מליניאק. "תוך כדי משחק, מנהלי מכבי קיבלו דיווחים על מה אנחנו אומרים בשידור, ולא תמיד הדיווחים היו מדויקים. אחר כך אתה עולה לאוטובוס עם הקבוצה ומקבל מבט קפוא משמעון מזרחי. 'בשביל מה היית צריך להגיד את זה?', הוא תמיד היה שואל. לי היה סעיף בחוזה שאני לא טס עם מכבי באותה טיסה ולא לן איתם באותו מלון, אבל לפעמים המשחקים היו במקומות שלא היתה לי ברירה".

בכלל, דרכו של מליניאק למסך הקטן נסללה בצורה מוזרה למדי. "הגעתי מטעם הרדיו לפרשן את המשחקים של נבחרת ישראל באליפות אירופה 1979", הוא נזכר. "הנבחרת התחילה לנצח וללכת הרבה יותר רחוק משציפינו, ואז פגשתי במלון את אלכס גלעדי. הוא ראה אותי ומיד לקח אותי לגדעון הוד מהרדיו - ודרש שאני אעבור באופן מיידי לטלוויזיה. הם התחילו לקלל אחד את השני. גדעון אמר לו שישכח מזה, אז אלכס ענה: 'מי שומע את המשחקים ברדיו? רק אלה שהולכים לשירותים באמצע שידור הטלוויזיה'".

התקלות בשידורים הלכו והתפתחו עם השנים. בעקבות הקשיים הכלכליים, החליטו השנה ברשות שאת משחקי החוץ ישדרו עמית הורסקי ואלי סהר מהאולפן ברוממה. אפילו השדר הצעיר והמבטיח, שקיבל את צ'אנס חייו, התייאש בשלב כלשהו. מכבי יצאה להתקפה מכריעה באחד המשחקים, ועל המוניטור באולפן אי אפשר היה לראות כמה שניות נותרו על השעון. "אני מקווה שאתם רואים את הזמן על המסך", אמר הורסקי לצופים. בכך תמה גם הסאגה הזו, וצוות השדרים חזר לטוס עם הקבוצה לחו"ל.

הורסקי ואורי לוי הם השדרים היחידים שהעבירו את משחקי הקבוצה ולא 'הביאו' את גביע אירופה. אלכס גלעדי שידר את הגמר ב-1977, יורם ארבל ב-1981, מאיר איינשטיין ב-2001 ורמי ויץ הוא השיאן, עם שתי זכיות רצופות ב-2004 ו-2005. לוי התנחם לפחות בזכייה של הפועל ירושלים בגביע יול"ב לפני שלוש שנים.

"עד היום כולם זוכרים את 'גביע אירופה לתל אביב' מ-1977 ועוד דברים אחרים", אומר גלעדי. "אני זוכר שבאותה שנה אמרתי בשידור: 'תזכרו את הדקות האלה, כי יבוא יום בו תספרו לנכדים שאתם ראיתם את מה שקורה פה בשידור חי". בערב הגמר בבלגרד, אגב, התפטר ראש הממשלה יצחק רבין מתפקידו. הוא המתין עד סיום המשחק לפני שמסר את ההודעה.

"אני לא אחד שמביא משפטים מהבית, אבל אתה נמצא במשחק גמר, ואתה יודע שכל דבר שאתה אומר יכול להיכנס לפנתיאון", משחזר איינשטיין. "אני זוכר את המהומה שהיתה בפריז, כשמכבי זכתה בגביע אחרי 20 שנה. היו שם 8,000 ישראלים, כולם פרצו לפרקט ואריק שרון התקשר דרכנו לברך את פיני גרשון. נאלצנו לעמוד על השולחן של עמדת השידור. שנה קודם לכן מכבי הפסידה לפנאתינייקוס בגמר. עודד קטש קלע שלשה מכריעה ליוונים ואני זוכר שאמרתי 'דווקא הוא?'".

דן שילון היה השדר באותו משחק היסטורי מול ליאז' ב-1970, כשיהושע רוזין המנוח פירשן לצידו, אבל מי שמזוהה יותר מכל עם השנים הראשונות של שידורי הכדורסל בטלוויזיה היה אלכס גלעדי. בערב ההוא בנעמן הוא שימש ככרוז. "מכבי תשרוד את הפרידה הזו, אבל ייתכן שכאן מתחיל סופו של ערוץ 1", קובע גלעדי, כיום סגן נשיא רשת NBC. "יותר ויותר אנשים יתהו מעתה לשם מה לשלם אגרה. זו טעות חמורה מאוד של רשות השידור".

גלעדי ממהר להסביר את שורש הטעות: "גם אם המנכ"ל הנוכחי יביא תכניות טובות יותר, כיצד הוא ימשוך קהל ויביא את הצופים שממילא לא נמצאים בערוץ 1? המשחקים של מכבי נתנו קרקע פורייה מאוד גם לפרומואים עבור שידורים אחרים בערוץ. בארצות הברית אומרים שפרומו באפס רייטינג שווה לאפס פרומו".

זו הפעם הרביעית שהטלוויזיה הממלכתית נפרדת ממכבי, והנסיונות הקודמים לא בדיוק הצליחו. בשנת 1992 נפרדו הצדדים לראשונה, ואת משחקי החוץ של הקבוצה באירופה שידרה רשת 'פריים ספורט' מהונג קונג. "גם להם היו את הקטעים שלהם", משחזר דניאל. "השדר עיוות כל הזמן את השמות של השחקנים. היינו ממש גרועים באותה עונה, ובסיומה גם איבדנו את האליפות. באחד המשחקים פיגרנו ב-21 הפרש, היינו בקבר, ואז הוא אמר 'שום דבר עוד לא סגור, שבע שלשות ומכבי במשחק'. זה לא היה בצחוק".

אחרי אובדן האליפות נדדה מכבי לערוץ 2, ששידר את משחקיה בגביע קוראץ'. הכרוז המיתולוגי רפי גינת עזב את המיקרופון בהיכל ועבר לשנה אחת לעמדת השידור. ב-2003 שידר ערוץ 10 את המשחקים ביורוליג. הרייטינג היה נמוך להפליא, ועד מהרה חזרו הצהובים לחיק החברים מרוממה.

מייק קרנון, מוותיקי עיתונות הספורט בארץ ומי ששימש בשנים האחרונות כקצין העיתונות של מכבי, אומר: "ערוץ 10 העמיד שידור באיכות הרבה יותר גבוהה מערוץ 1, אבל משום מה הצופים לא באו. לא הבנתי את זה אז ואני לא מבין את זה גם היום. אפילו השדר, מאיר איינשטיין, נשאר אותו שדר. הערוץ הראשון תמיד היה צמוד לחדשות ותלוי בהן, ופיספס לא מעט רגעים בגלל זה. לא נראה לי שכל הסיפור הזה יחזור בקרוב. בגלל המצב הכלכלי של רשות השידור, עד היום הם משתמשים בציוד מיושן. מי שיקבל את השידורים לעונה הבאה, יעשה עבודה הרבה יותר טובה".

גם מיקי ברקוביץ' סבור כי הפעם הפרידה תהיה ממושכת יותר: "בתחרות הכלכלית והשיווקית שישנה כיום, מכבי תמצא אכסניה חדשה במהירות. ממה שאני מכיר את השוק, אני מניח שהיא תסגור חוזה לשנתיים או שלוש לפחות".

החלטת רשות השידור שלא לחדש את החוזה עם מכבי, בגלל העלות הכספית הגבוהה, עוררה לא מעט הדים. אורי לוי היכה על חטא ואמר כי זו היתה טעות מצד הרשת הציבורית והממלכתית ללכת יד ביד עם קבוצה אחת, ולהותיר מאחור את הקבוצות האחרות. רוב המרואיינים לכתבה רחוקים מלהסכים איתו.

"נכון שמכבי היא קבוצה פרטית ולא נבחרת, אבל גם שחר פאר היא אדם פרטי ולא ציבורי, אז זה נימוק לא לשדר אותה?", תוהה גלעדי. "אלה דברי הבל. אתה צריך לשדר את מי שמצליח ומי שמעניין. בשנות ה-70 וה-80, ערוץ 1 בכלל לא שילם למכבי, ורשות השידור אף כפתה עליה להוריד את הלוגו של 'עלית' מהגופיות. הכסף הגדול הגיע רק באמצע שנות ה-90".

רבין ז"ל ומזרחי. המתין עם ההתפטרות עד סיום המשחק (יעקב סער, לע"מ)

דורון ג'מצ'י, לשעבר קפטן הקבוצה וכיום חבר בדירקטוריון, אומר: "ערוץ 1 לא צריך להציג עצמו כקורבן. הם הרוויחו בגדול מהשידוך הזה. אני חושב שהתגובה של אורי לוי לא היתה ראויה עבור שני גופים שהלכו בדרך משותפת כל כך הרבה זמן. לאורך השנים מכבי דחתה הצעות אטרקטיביות מערוצים אחרים כדי להישאר בערוץ 1, אבל עכשיו המפה השתנתה".

"בשבילי, הערוץ הראשון מסמל יותר מכל את ימי הטלוויזיה בשחור-לבן", מוסיף ברקוביץ'. "הטלוויזיה הישראלית קיבלה הרבה כבוד והערכה דרך השידורים

של מכבי. אני בטוח שהערוץ ייפגע מהפרידה הזו הרבה יותר ממכבי. זו היתה אבן הבסיס של הרייטינג".

איינשטיין תומך בהחלטת הרשות: "הטלוויזיה הציבורית צריכה לתת עדיפות לנבחרות הלאומיות, ולא רק בכדורגל ובכדורסל. השידורים של מכבי לאורך השנים לא היו טעות, אבל במצוקה התקציבית הנוכחית, הם היו צריכים להשקיע בדברים אחרים".

גרטל מסכים עמו: "מעולם לא החזקתי את מכבי על ראש שמחתי, ולכן אני לא רואה סיבה לעסוק בה כעת. מכבי זהו מועדון שאתה בוחר לאהוד אותו או לא לאהוד אותו. לא יותר".

ומה יהא על מדורת השבט המפורסמת? ג'מצ'י מעריך שמוקדם להספיד אותה: "משחקי היורוליג הם מוצר אטרקטיבי, ואנשים יצפו בהם בערוצים אחרים". "השאלה אינה מתי מכבי תחזור לערוץ 1, אלא מתי ערוץ 1 יחזור למכבי", מוסיף דניאל. "ואני חושב שמהר מאוד יבינו שם עד כמה מכבי היא נכס טלוויזיוני".

ברקוביץ' יותר סקפטי: "בהחלט ייתכן שזהו סופה של מדורת השבט. ערוץ 1 בנה עצמו דרך מכבי, וגם המוניטין של מכבי נבנה בערוץ 1. כשלא היו ערוצים נוספים וקבוצות אחרות עדיין לא שיחקו באירופה, המשחקים בימי חמישי הפכו להמנון הלאומי. לא פחות".

לדברי איינשטיין, מדורת השבט לא קיימת כבר שנים ארוכות: "כבר העונה היו משחקים בהם הרייטינג ירד אל מתחת ל-10 אחוז. כשמכבי הגיעה לפיינל פור, היא העמידה נתונים מדהימים, אבל למעשה מדורת השבט נכבתה ברגע שערוץ 2 עלה לאוויר".

בינתיים, מכבי תחפש את עצמה בערוצים אחרים, ואילו הערוץ הראשון יתור אחרי תכניות איכות לרצועה שהתפנתה בימי חמישי. עד שמישהו ברוממה יחליט להרים בחזרה את השאלטר, אפשר לסכם ולומר כי כאן תמו שידורינו. או כפי שמשה גרטל נפרד מהצופים באחד מיומני הלילה: "נוחו על משכבכם בשלום".