חלף עם הריח

בספר "הבושם", מספר פטריק זיסקינד על בחוריקו צרפתי שנולד ללא כל ריח גוף, אך יחד עם זאת יש לו חוש ריח מחודד מאוד, וכל חייו הוא מחפש אחרי הריח המעולה בעולם – ריחה של נערה. הספר גדוש בתיאורי ריח משלהבים שגורמים לקורא לקלוט עד כמה אנחנו לא מודעים לעובדה שגם ריח יכול להשאיר חותם. הסרט, דרך אגב, ממש חרא. עדיף שתוותרו.

ניחוח קרני שמש מרצדות

ריח, משום מה, הוא דבר חמקמק שקשה להגדירו. כולנו יכולות להיזכר בניחוחות נעימים כמו הבושם של החבר או, להבדיל, של המבורגר. אבל כשתנסו לתאר אותו, תמיד תיתקלו בקשיים.

אבל זה בסדר, אתן לא לבד. גם כשמבקשים מאורלי עוז שמואל, המדריכה הראשית של "קלרינס", לספר קצת על הריח לקיץ 2007, היא מספקת את התשובה הביזארית: "רעננות מעוררת, עדינות של זריחת שמש, קלילות משולבת בניחוח פרחוני מתפרץ של תווים מרעננים, שמעניקים רושם של קרני שמש מרצדות על פני המים".

בושם בשמים (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

תעלומה. האם הרחתן פעם "קרני שמש מרצדות על פני המים"? כי אני יודעת שאני לא. אבל זו המטרה של הריח - להפעיל את הדמיון. בדיוק כמו ז'אן־באטיסט, הגיבור של "הבושם", גם אנחנו לא נמשכות לניחוח מסוים כי אנחנו אוהבות גרגרי פלפל, אלא כי הוא מעורר בנו רגשות וזיכרונות, וגורם לדמיון לתקתק שעות נוספות. כמה פעמים קרה לך שהרחת מישהו והבושם שלו הזכיר לך בחור אחר? זה בדיוק העניין וככה זה אמור לעבוד.

ואיך אפשר לדעת אם הבושם שלך מוצלח? כשמישהו אומר לך שאת מריחה טוב, וגם זוכר את הריח אחר כך. אפילו אם זה לא במדויק, כשהוא יריח מישהי אחרת עם הבושם שלך – זה יגרום לו להיזכר דווקא בך. מהמם, נכון?

ניחוח אישה מזיעה

אבל לפני שנפרוץ באקסטזת טיפים ונשגר אתכן אל מדפי הטואלטיקה, יש לנו הסתייגות קלה. למה? כי זה קצת עצוב שאנחנו צריכות לקנות היום ריחות שימשכו אלינו את בני המין השני, בעיקר כי בראשית האבולוציה כל מה שהיינו צריכות זה את הריח החינמי שהעניק לנו אלוהים.

בני האדם (וגם חיות אחרות) מפרישים באופן טבעי חומרים כימיים בעלי ריח שנקראים "פרומונים", שתפקידם למשוך את בני המין השני. חיות מסוגלות להריח פרומונים למרחקים, בני אדם פחות. ומסתבר שפרומונים אלו כל כך מתוחכמים, עד שהם גורמים לנו להימשך לאנשים שדומים לנו חיצונית.

זיעה, למשל, מפרישה פרומונים בטירוף. יכול להיות שאם היינו חיות בחברה פחות קפיטליסטית או טיפה יותר חייתית ומינית – אף אחת לא הייתה מגלחת את בית השחי שלה לעולם.

במחקר שנעשה לא מזמן בשוודיה ופורסם בכתב העת המדעי "Proceedings of the National Academy of Sciences", נלקחו 36 גברים ונשים שהתבקשו להגיב לגירויים ריחניים. כשנשים התבקשו להריח מרכיב כימי שמוצה מתוך ההורמון הגברי טסטוסטרון, נרשמה אצלן עוררות כימית במוח. במקביל, כשהגברים התבקשו להריח מרכיב כימי שמוצה מתוך ההורמון הנשי אסטרוגן, נרשמה אצלם פעילות מוחית ערה באזור שאחראי על פוריות.

רוב הניחוחות שאנחנו מריחות היום הם פרומונים סינתטיים, אבל עדיין רומנטי ומנחם לחשוב שבתנאי מעבדה אנחנו מצליחות להימשך לריח של זיעה גברית, ושפעם גם הגברים נמשכו לריח הזיעה הסקסי שלנו.

ניחוח של 30 מ"ל

אבל כאמור אנחנו חיות בשנת 2007 ולא בתקופה הפרה־היסטורית, ורוב בנות ישראל אוחזות ביותר מבושם אחד ומתיזות על עצמן לפי מצב הרוח.הרצליה אשכנזי, מנהלת תחום הקוסמטיקה ברשת "סופר־פארם", מוסרת שאישה ישראלית ממוצעת רוכשת בין חמישה לשישה בשמים בשנה, כאשר ההעדפה הברורה

 היא לבקבוקים קטנים של 30 מ"ל. הסיבה לכך היא משולשת: קודם כול, המחירים של הבשמים כבר לא בשמים - חוץ מבחגים המסורתיים שבהם רוכשים יותר בשמים (ראש השנה ופסח), ברוב רשתות הפארמים יש מבצעים על בשמים במשך רוב ימות השנה. הסיבה השנייה היא שאנחנו, נשים בוגדניות שכמונו, אוהבות לגוון, ורק מעטות מאיתנו נאמנות לריח אחד לאורך שנים. ולבסוף, מסתבר (הפתעה!) שאנחנו גם קורבנות אופנה שמושפעות מקמפיינים וששות לרכוש כל בושם חדש שיוצא. עלא כיפק.