שני ספרי ילדים שכדאי שתכירו ושניים - שלא
ספר עקמומי, ספר לפראיירים, יופי של ספר ועוד אחד מקסים. אריאנה מלמד על ספרי הילדים: "אני מלך", "אומגה מלך הים ואלספה האמיצה", "דג לבן קטן" ו"יום הולדת לדג לבן קטן". ארבעה ספרים וארבע ביקורות
מלך עם בעיות תרגום וחריזה
"אני המלך", ספרו של המאייר-מספר הפלמי לאו טימרס, נועד לבני שלוש-ארבע שכבר מוכנים לשמוע סיפור עם עלילה שבמרכזה מאבק, ועדיין נהנים יותר להצביע על האיורים ולנקוב יפה בשמות בעלי החיים המופיעים שם. טימרס הוא מאייר מוכשר. תוכלו להתרשם ממגוון יצירותיו ומחוש ההומור שלו כאן.
הוא עובד בטכניקה של צבעי אקריליק על נייר או קרטון, וכאן כתב גם ספר שעיקרו – מפגן לכשרון הגרפי שלו. העלילה פשוטה: יום אחד מצא הצב שיש לו כתר על הגב, והכריז שהוא המלך. העז, התנין, הקוף, הפלמינגו, הנחש, החזיר והפיל חומדים לעצמם את הכתר וכל אחד סבור שמגיע לו להיות מלך.
בסוף מגיע האריה והכל מסתדר על פי העקרונות המונרכיים המיושנים, כי ידוע שרק לאריה מגיע להיות מלך. האמנם? למה לא לוויתן, למשל? הרי הוא גדול יותר וחזק יותר. גם הפיל, בעצם. אז נכון שבגיל ארבע כבר יודעים בדיוק מיהו מלך החיות, אבל ספר נבון יותר היה קורא תיגר על הסדר החברתי הזה ומנסה ליצור במקומו משהו חדש, שאינו מדיר את כל החיות מן המלוכה, אלא אולי – נניח – יוצר רוטציה ונותן הזדמנויות לכול. ורק כדי להנציח את הבדלי המגדר, אין כאן אפשרות למלכה. כל החיות הן ממין זכר.
אבל זו לא הבעיה העיקרית של הספר. התרגום המאולץ הופך אותו לקשה מאוד לעיכול. ראשית, בעיית החריזה: "אה, כתר על הגב שלי!", קרא צב מופתע / בהסתכלו אחורה, כשבדרכו לאט פסע". אולי בפלמית זה מבנה משפט משכנע. בעברית זה פשוט עקום.
לעקמימות הנמשכת לאורך כל הספר צריך להוסיף אוצר מלים לא מתאים לצרכנים הפוטנציאליים. אני מאמינה בכל לב שספר צריך להכיל גם "מילים קשות", כי אחרת איך תתעשר שפת הפעוטות, אבל לכו תסבירו את "לחש נחש שחש החמצה", או "לחש בתושיה" שכלל אינו מתחייב מן העלילה או "עגלגל כמו גביר"?
ואם בזה לא די, יש בעיה נוספת. בני הארבע יזהו אותה. "אתה מלך?" פיזז עז, "זה ממש מגוחך", קורא התיש שבסיפור. יש לו זקן, קרן ארוכה – ולאורך הספר מתעקשים לקרוא לו עז. ועוד עז זכר. זה ממש מגוחך, ובהחלט לא ראוי.
ליאו טיטמרס, "אני המלך", נוסח עברי: הלנה ברג, הוצאת ענבל, 24 עמודי טקסט ואיורים, 60 שקלים.
שני דגיגים שיווקיים
ככל הידוע לי, אין קוד חוקי או אתי האוסר על הוצאות ספרים לשגר למדפים ספרי ילדים שהם בעצם תוכן שיווקי או קידום מכירות של מוצר במסווה של תוכן. עולמם הרי מלא ספרים שהם נגזרות של סרטים וסדרות שפרנסתם מבוססת על חשיפת הילד למוצרים המעוטרים בגיבורים אהובים.
כאן הלכו צעד אחד קדימה: אלספה איננו גיבור, כי אם שם מסחרי של מוצר – טבליות אומגה 3 - הדבר הזה שיש בדגים ותזונאים נשבעים בו. ברור שהחברה המייצרת את זה מייעדת גם ליין לילדים, אבל איך אפשר לגרום להם לאהוב מן דבר שעשוי מחומצות שומן של דגים? אפילו בטעם פירות יער?
אחת הדרכים האפשריות היא חיבור בין המוצר לבין סיפור, וזה בדיוק מה שנעשה ב"אומגה מלך הים ואלספה האמיצה", בה הדג אומגה יוצא לשוט באוקיינוס מצויד בחרב של דג חרב ומתאהב בדגיגה ושמה אלספה. זו כמעט נטרפת בידי לוויתן, אבל דגיגנו האביר מזמין אותו לקרב ומדגדג אותו עם החרב וכולם מסיימים את הסיפור הזה עליזים ושמחים.
אינני יודעת מה טיבם המדויק של הקשרים בין יונה טפר שכתבה את הסיפור, פפי מרזל שאיירה אותו יפה נורא, והחברה שמייצרת כמוסות חומצת שומן. באתר של החברה, מופיע תצלום של עטיפת הספר במדור המוצרים לילדים. אכן, מוצר. לשיטתי, אם יצרני אומגה 3 רוצים לפרסם את עצמם באמצעות ספר, שישלמו לי (ולילדי) 54 שקלים כדי לקרוא, ולא להיפך. הספר מיועד איפוא לפראיירים. האם אתם כאלה?
אומגה מלך הים ואלספה האמיצה, יונה טפר ופפי מרזל, 22 עמודי טקסט ואיור, הוצאת מטר, 54 שקלים.
דג קטן, חמוד ומוצלח
"דג לבן קטן" של גואידו ואן גנכטן ו"יום הולדת לדג לבן קטן" הם שני ספרים בסדרה של מאייר וסופר-פעוטות פורה מאוד, שבאתר שלו תוכלו למצוא גם דפי צביעה מרנינים במיוחד. מאז שקראנו בבית את "טוסיקים" החמוד שלו (הוצאת כנרת), אני מחכה לעוד – והנה, שניים מתוך סדרה לקטנטנים שלומדים צבע וצורה: בזה אין חידוש, ויש בשוק לא מעט ספרי פעוטות שיתרמו למשימה הרב-חושית, אבל "דג לבן קטן" הוא מיוחד.
כי בניגוד לאחרים, גואידו ואן גנכטן מאמין ביכולתו של הפעוט ללמוד ביחד גם צבע וגם צורה – וכל זה תוך כדי שמירה על מתח עלילתי מתמיד. וכך אפשר לדלג על "הנה קובייה", ו"הנה צבע לבן", כמשימות דידקטיות שונות לחלוטין – ולשלב אותן בסיפור חמוד.
"דג לבן קטן שוחה ובוכה. את אמא שלו אינו מוצא", כך זה מתחיל, ובהמשך ישאל כל מיני יצורים אם הם אמא שלו – אבל הסרטן האדום, כוכב הים הכתום, החילזן הצהוב, הצב הירוק, התמנון והלויתן אינם מועמדים ראויים לתפקיד. בסוף נמצאת אמא, והיא מצויידת בכל צבעי הקשת ואפשר לנשום לרווחה וגם לזכור צבעים.
החריזה אמנם לא מופתית, אבל גם לא מפריעה לקריאה. ומי שאהב את "דג לבן קטן", למרות הדמיון הקל ל"כספיון", ודאי ישמח לחגוג לו יום הולדת. דג לבן קטן כבר בן שנתיים ב"יום הולדת לדג לבן קטן" וגם כאן נשמרת התובנה שאפשר בהחלט לשלב צבעים, הפכים וסיפור: "מי בא למסיבה? ראיתם פעם דבר כזה? תמנון אחד שמן ואחד רזה / מי אלו הבאים? שוחים להם ברוך? נחש ים קצר ונחש ים ארוך". ויש גם דולפין שמח ודולפין עצוב, שבהחלט יכול להפוך לאחד הגיבורים הראשונים מבין מכמירי-הלב בעולמם של קטנטנים.
יופי של ספרים – יש עוד בסדרה ואולי גם הם יתורגמו, ויש סדרה מוצלחת במיוחד של ואן גנכטן המוקדשת לארנב שמוט-אוזן ששמו ריקי – וגם אותה הייתי רוצה לראות בעברית.
"דג לבן קטן", ו"יום הולדת לדג לבן קטן", גואידו ואן גנכטן, נוסח עברי: הלנה ברג, 16 עמודי טקסט ואיורים, 49.90 שקלים.
