חיים דיגיטליים
ייתכן שמערכות חדשות יאפשרו לבני אדם להקליט כל דבר שהם רואים או שומעים - ואפילו דברים שאינם מסוגלים לחוש בהם - ולאחסן את כל הנתונים האלה בארכיון דיגיטלי אישי. כתבה ראשונה בסדרה
חמקמקותו של הזיכרון האנושי יכולה לפעמים להוציא מן הדעת. אנו נתקלים במגבלותיו מדי יום, כשאנו שוכחים את מספר הטלפון של חבר, את שמו של אדם שאנו עומדים עמו בקשרי עבודה או את שמו של ספר אהוב. אנשים פיתחו מגוון אסטרטגיות להתמודד עם השכחנות - מהודעות משורבטות על פתקים דביקים ועד לפנקסי כתובות אלקטרוניים ניידים - אך למרות הכול, תמיד יהיה מידע חשוב שיתנדף באוויר. עם זאת, לא מכבר פתח הצוות שלנו במחלקת המחקר של מיקרוסופט במשימה שמטרתה לתעד באופן דיגיטלי כל פן בחייו של האדם, ואנו מתחילים בחייו של אחד מאיתנו (בל). בשש השנים האחרונות ניסינו לתעד את כל התקשורת של בל עם בני אדם ועם מכונות, את המראות שהוא רואה, את הצלילים שהוא שומע ואת אתרי האינטרנט שבהם הוא מבקר, ולאחסן את הכול בארכיון דיגיטלי אישי ומאובטח שאפשר לחפש בו.
זיכרונות דיגיטליים יכולים לשמש יותר מאשר רק כסיוע לזכירת אירועים, שיחות ופרויקטים מן העבר. חיישנים ניידים יכולים לאסוף מידע על דברים שאפילו אינם נתפסים על ידי בני אדם, כגון רמות חמצן בדם או כמות הפחמן הדו-חמצני באוויר. מחשבים יכולים לסרוק את הנתונים האלה לאחר זמן כדי לזהות תבניות. לדוגמה, הם עשויים לקבוע אילו תנאים סביבתיים מחמירים את מחלת הקצרת של ילד מסוים. החיישנים יכולים לתעד גם את כשלושת מיליארדי פעימות הלב שבחיי אדם, בשילוב עם סממנים פיזיולוגיים אחרים, ולהתריע מפני התקף לב אפשרי. המידע יאפשר לרופאים לזהות בהקדם אי-סדירויות ולהתריע לפני שהמחלה תחמיר. לרופאים שלכם תהיה גישה לרישום רפואי מתמשך ומפורט ולא תצטרכו עוד לאמץ את זיכרונכם כדי לענות על שאלות כמו "מתי הרגשת כך בפעם הראשונה?".
פרויקט המחקר שלנו, שנקרא MyLifeBits ("הביטים של חיי"), סיפק כמה כלים הדרושים לבניית ארכיון דיגיטלי של חיים שלמים. גילינו שהזיכרונות הדיגיטליים מאפשרים לאדם לחוות ולחיות מחדש אירועים בעזרת קולות ותמונות, ולהגביר את יכולת ההתבוננות האישית בדומה לאופן שבו האינטרנט מסייע למחקר מדעי. בכמה הקשות על המקלדת תוכלו למצוא שוב כל מילה שקראתם אי פעם בדואר אלקטרוני, במסמך ממוחשב או באתר אינטרנט. מחשבים יכולים לנתח את הזיכרונות הדיגיטליים כדי לסייע בניהול זמן ולומר לכם מתי אינכם מקדישים די זמן לקדימויות העיקריות שלכם. אפשר לתעד בפרקי זמן סדירים היכן הייתם וליצור מפות מונפשות של תנועותיכם במרחב. ואולי חשוב מכול, הזיכרונות הדיגיטליים יכולים לאפשר לכל בני האדם לספר לצאצאיהם את סיפור חייהם באורח מפורט ומושך, שהיה עד כה נחלתם הבלעדית של העשירים והמפורסמים.
רשת של שבילים
את חזון הזיכרון המורחב באמצעות מכונות תיאר לראשונה בסוף מלחמת העולם השנייה וָונֵבַר בוש, שהיה אז מנהל המשרד הממשלתי של ארה"ב שפיקח על חקר המלחמה. בוש הציע מתקן בשם "Memex" (קיצור של memory extender, "מרחיב זיכרון" באנגלית) שיתבסס על מיקרופילם שיאחסן את כל ספריו, רשומותיו ותקשורותיו של אדם. ה-Memex היה אמור להשתלב בתוך שולחן הכתיבה ולהיות מצויד במקלדת, במיקרופון ובכמה צגים.
על פי הצעתו, האדם שמאחורי השולחן היה יכול להשתמש במצלמה כדי ליצור עותקי מיקרופילם של תמונות ומסמכים או ליצור מסמכים חדשים באמצעות כתיבה על מסך רגיש למגע. המשתמש ב-Memex היה יכול גם להצמיד למצחו מצלמה כדי לצלם דברים כשאינו ליד השולחן. אחד הרעיונות מרחיקי הראות ביותר של בוש היה, שעל ה-Memex להיות מתוכנן כך שיחקה את המחשבה האסוציאטיבית של המוח האנושי, שאותה תיאר בציוריות: "כשהיא תופסת פריט אחד, היא מזנקת מייד אל הפריט הבא שמציעים קשרי המחשבה, על פי רשת מסובכת כלשהי של שבילים הטבועים בתאי המוח."
בחמישים השנים שלאחר מכן פיתחו חלוצים מרחיקי ראות של מדעי המחשב, ובהם טד נלסון ודגלס אנגלברט, כמה מרעיונותיו של בוש, וממציאי האינטרנט שאלו את הרעיון של "רשת שבילים" כדי לבנות את המערכת שלהם לקישור בין אתרים. עם זאת, ה-Memex עצמו נותר בלתי מושג מבחינה טכנולוגית. אלא שבשנים האחרונות, חידושים מהירים בטכנולוגיות אחסון, חישה ועיבוד סללו את הדרך למערכות הקלטה ואִחזור דיגיטליות חדשות, שעשויות בסופו של דבר להרחיק הרבה מעבר לחזונו של בוש.
הגידול בקיבולת האחסון הדיגיטלית מהמם: כיום, כונן קשיח שמחירו 600 דולר יכול לאחסן טרה-בייט של נתונים, נפח שדי בו כדי לאחסן כל דבר שתקראו (ובכלל זה דואר אלקטרוני, דפי אינטרנט, מאמרים וספרים), כל יצירה מוסיקלית שתרכשו, שמונה שעות של דיבור מוקלט ועשר תמונות ליום במשך 60 שנה. אם המגמות הנוכחיות יימשכו, תוכלו להחזיק בתוך עשר שנים את כמות המידע הזאת בזיכרון ההבזק (פלאש) של הטלפון הנייד שלכם ולהתחבר באופן אלחוטי לכונן של 4 טרה-בייט שמחירו יהיה 100 דולר ושיותקן במחשב האישי שלכם. בתוך 20 שנה, יהיה די באותם 600 דולר כדי לרכוש 250 טרה-בייט לאחסון, שיהיה בהם די לשמירת עשרות אלפי שעות וידאו ועשרות מיליוני תמונות. קיבולת זו אמורה לספק את צורכי התיעוד של כל אדם במשך יותר מ-100 שנה.
דור חדש של חיישנים
בו בזמן, מפיקים היצרנים דור חדש של חיישנים לא יקרים שעתידים להיות נפוצים בקרוב. מקצתם יכולים לתעד מידע רב על בריאותו של המשתמש ועל תנועותיו הפיזיות. חיישנים אחרים יכולים לדגום את הטמפרטורה, הלחות, לחץ האוויר וכמות האור בסביבה ואפילו לזהות גופים חמים בקרבת מקום. מקצת הגלאים מיועדים ללבישה, ואחרים מיועדים להצבה בחדרים או להתקנה בתוך מכשירים, כמו למשל מקררים (חיישן יוכל לעקוב אחר הרגלי הנשנוש שלכם באמצעות מדידה של מספר הפעמים שפתחתם את דלת המקרר). מיקרופונים ומצלמות זולים כעת דיים להתקנה כמעט בכל מקום - בעיקר בטלפונים ניידים, שהמצלמות המותקנות בהם נהפכו כבר לסטנדרט, כפי שתהיה בקרוב גם הקלטת קול.לסיום, העלייה הדרמטית בכוח המחשוב בעשור האחרון הביאה להופעתם של מעבדים שמסוגלים לאחזר, לנתח ולהציג כמויות אדירות של מידע. מחשב נייד טיפוסי מסוגל להפעיל מסד נתונים חזק יותר וגדול כמעט פי 100 מזה של בנק גדול בשנות ה-80. טלפון נייד לא יקר יכול לגלוש באינטרנט, להציג סרטוני וידאו ואפילו להבין מעט דיבור.
עם שיפור החומרה להקלטה דיגיטלית, יותר ויותר אנשים החלו ליצור תיעוד אלקטרוני של חייהם. הופעתן של מצלמות דיגיטליות זולות באיכות גבוהה (כולל אלה ששולבו בטלפונים ניידים) הביאה לפריחה בתחום הצילום. בלוגים של צילומים נפוצים היום יותר מאשר אתרי אינטרנט אישיים. הצעירים - בעיקר הם - מאמצים את כתיבת הבלוגים ואת השימוש במכשירים ניידים. העובדה ששגשוג זה בתיעוד הדיגיטלי מתרחש אפילו עם הכלים הבסיסיים ביותר מדגימה עד כמה עמוקה התשוקה לתעד. העניין יגבר ללא ספק עוד יותר כשהתיעוד הדיגיטלי ייהפך לפשוט ולמקיף יותר.
מקליטים את החיים תוך כדי תנועה
צילום: index open
התשוקה לתעד היא עמוקה
צילום: איי פי
גישה מתקדמת לזיכרון
צילום: זמן דיגיטלי
מומלצים
