לא אהיה בנאדם מאושר

אני יודעת, הגיליון הזה הוא גיליון קיץ, גיליון הדברים החמים. אלא שלפי הקריטריונים האלה הדבר הכי חם בבית של הנרי דוד בקומת קרקע תל אביבית הוא מזג האוויר, וגם זה רק בגלל שהמזגן לא דולק. המזגן לא מקולקל, אבל הנרי מעדיף את זה טבעי. אני מסתכלת עליו וחושבת לעצמי, "טבעי. איך לא חשבו על זה קודם?".

לפני חצי שנה לא ידעתם מי זה הנרי דוד. אבל כמו שקורה בדרך כלל באוטוסטרדה של המידע, תוך כמה חודשים הוא צבר בתיק העיתונות שלו כמה ראיונות במוספים ובמגזינים, ונדמה שכבר אין משהו שאתם לא יודעים על הנרי דוד. כמו שעוד קורה בדרך כלל, אני מגיעה עם פאזל מבוסס ארכיון על הבנאדם שאני עומדת לפגוש, ונאלצת להשליך את כל השכלתי התחקירית, ולהתמודד עם מישהו שונה לגמרי ממי שתכננתי שהוא יהיה. "בסוף אני אלך לצילומים של השער", הוא אומר כשאני כבר ממש בדלת, בדרך החוצה. "ויצלמו אותי עושה ככה", הוא מרים ידיים ומביא אותה בפוזה שרירית.

"כולם עושים סמים או אלכוהול או שלל התנהגויות שלא מביאות לשום תשובה חוץ מדיכאון". הנרי דוד (צילום: רונן אקרמן)

לא שהייתי מתנגדת לראות אותו בתנוחה הזאת, אבל אחרי הראיון אני מבינה את הפרדוקס. כן, הוא יכול בשקט להצטרף לסטטיסטיקה של האנשים בתעשייה שהם לא מה שחשבתם.

היום כבר אי אפשר לברוח מדוד. לא שיש סיבה טובה לעשות את זה. כך או כך הוא בדרך הנכונה, זו שבהמשכה יהפוך לאושיה מועסקת למדי. את הקריירה שלו בתיאטרון גשר הוא אומנם מתחזק כבר כמה שנים, אבל היה צריך דרמה אחת מאוד נצפית בערוץ 2 ("מרחק נגיעה") כדי שהוא יוצנח לנישת הפרזנטור של אופנת סליו, ישתתף ב"ה־X המיתולוגי" וילוהק גם ל"מסכים", הסדרה היומית של yes שתעלה בשבוע הבא.

בשבוע שעבר הוא גם קטף את פרס שחקן הדרמה לשנת 2007 בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה וקולנוע. הפרס הזה היה אחד מחמשת הפרסים שקיבלה הסדרה "מרחק נגיעה" בכיכובו. ארבעת האחרים היו פרס הדרמה, הבמאי, הפסקול והתסריט. דוד עלה לבמה כשקיבל את הפרס, אמר תודה והוסיף ש"הכלל הוא שקובע את התנהגות הפרט". "התכוונתי שבמצב האידיאלי הפרט יתבטל מהכלל תוך כדי שהכלל ילך למטרה אחת נעלה, שהיא החיבור עם המציאות", הוא מנסה להסביר. "רציתי להגיד שאני מקבל את הפרס הזה לא מכיוון שאני כזה, אלא כי כל הסיטואציה גרמה לי להתנהג כמו שהגוף רוצה".

התרגשת?

"הייתי בלחץ ובעצבים. היה שם קר נורא, וכל המסביב והברנז'ה והתעשייה, זה נותן תחושה מאוד לא טבעית. אז הקפדתי לשמור את עצמי שם ולא ללכת לאיבוד בתוך זה".

פרס השחקנית, שהיה חסר לסריה שלכם, הלך לבר בלפר מ"מישהו לרוץ איתו", וכל המצלמות התמקדו בתגובה של גאיה טראוב, בת זוגך בסדרה, שהיא גם החברה שלך בחיים. איך זה הרגיש?

"לי היה פשוט קצת כואב. אני יודע שהפרסים והטקסים האלה לא שופטים באמת את השחקן, כי זה תמיד אינטרסים ופוליטיקה ומאחורי הקלעים. אבל אני יודע שכשמציגים אותך כמועמד מרימים אותך, וזה כאילו אומרים לך 'תכף, תכף'. וכשזה לא קורה זאת מכה לאגו. אז בטח שזה כואב, במיוחד שזה קורה לאדם אהוב".

דיברתם על זה?

"יש לנו תקשורת טובה, אנחנו מבינים דברים לפעמים גם בלי לדבר עליהם".

בבוקר הראיון דוד חתם על חוזה לעוד מחזה בגשר, "שיחות לילה", שגם סרט של אוליבר סטון בוסס עליו, ובמרכזו יחסים אלימים בין שדר רדיו ומאזין. גם הדמות הזאת שמגלם הנרי משתכשכת בסחי של סמים, יאוש טוטאלי, "דת' מגה פאנק, והכל חרא ושיט".

כשאנחנו מתחילים לדבר על ההצגה הוא מבקש להתקשר אל היחצנית כדי לוודא שכבר מותר לגלות. אני מאבחנת בהפתעה שהבחור הוא באמת מה שהוא בעצמו מכנה "ילד טוב". נו מילא, אני מנחמת את עצמי. ראיון עם הנרי דוד שחושף הכל על סקס, אלימות וסמים כבר קראתם. "מצחיק, כל התפקידים שאני עושה הם באותו צבע", הוא מאבחן. "גם ב'מרחק נגיעה' היה ייאוש ותסכול ואכזבה, וגם ב'מסכים'. הסמים שהדמות שלי עושה שם, המקומות שהיא מגיעה אליהם".

למה זה קורה לך?

"כשאני מגיע לאודישנים אני מרגיש שזה הכי קל לי, הצבע הזה. זה אני, זה נכתב עליי. לא הייתי רוצה לשחק בקומדיית מצבים. מה, סתם בידור להמונים, לחם ושעשועים? אני לא מבין בשביל מה".

אבל את החומרים שלך קשה יותר להביא בדרך כלל.

"בהשוואה לדברים אחרים הכי קל לי להביא את זה. כשאומרים לי 'תחייך', אני לא מסוגל".

מה כל כך קשה בלחייך?

"הבהמה שלי לא רוצה לחייך, לא צריך. ואם אני אצליח לשכנע אותה לחייך כשהיא לא רוצה, אז זה ההישג הגדול של חיי? לא שמח, מה לעשות. העולם הזה מושרש על אגואיזם, כל אחד דואג רק לתחת שלו, כולל אני, ונורא קשה לצאת מהמשוואה הזאת. אז לנצח נסבול".

אתה אף פעם לא שמח?

"לפעמים אני צוחק, אבל אפשר לקרוא לזה שמחה? אני לא יודע. זה בדרך כלל קורה כשאני שותה", הוא מגחך. "אני יכול גם בלי, אבל באמת, ממה יש לצחוק? נשים וילדות נאנסות, חברים שלנו מתים, מתפוצצים...".

לא יכול להיות שזאת השורה הקיומית התחתונה שלנו.

"אני נמצא בחיפוש שלי אחרי התשובה יותר מחודש־חודשיים, וגיליתי כל מיני דברים. בסוף הגעתי לזה (מוציא ספר על הקבלה - ס.ש), ואגב, לכאן הגעתי אחרי שבדקתי כבר, ולא מתוך שעמום, את כל השיטות האחרות. אושו, בודהיזם, טאו, הדרכות, פסיכולוגיות מעמקים, קסטנדה. אבל זה הדבר הראשון, ובינתיים היחיד, שנותן תשובה עד כדי כך ברורה".

והיא...?

"שלבריאה יש תוכנית, והיא תתממש. העולם יגיע לפתרון שלו בלי שום שיטה, גם אם האדם לא ילמד כלום. אם לא נהיה מודעים לתוכנית, זה יעלה לנו בחיים של כמה מיליארדים של בני אדם. אני רוצה ללכת עם עיניים פקוחות, להיות מודע לכוח שמכוון".

"אני מתמרד כבר עשר שנים, ועכשיו אני מתחיל להתעייף". הנרי דוד (צילום: רונן אקרמן)

תכירו את מערכת היחסים הכי יציבה של הנרי דוד, הקבלה. שש שנים הם כבר ביחד, ואתם יודעים איך זה. אולי הסקס כבר לא חייתי כמו פעם, אבל החברות רק הולכת ומעמיקה. הוא לומד דרך האינטרנט, הולך לשיעורים והוגה בה, כמו שאומרים, יומם ולילה. "אני מקדיש לזה את כל הפנאי שלי. משתדל, בואי נגיד. אבל זה הדבר היחיד שאני חושב עליו".

יש לך זמן?

"אני לא יוצא כמעט, לעיתים רחוקות אני הולך למועדונים, וכשאני הולך אני לא נהנה. אני מגיע למועדון ואני אומר 'חבר'ה, אני לא הולך ליהנות'. באמת. החיוך הזה, זה לא אמיתי".

אז למה אתה הולך?

"כי חברים גוררים, ולפעמים הם גוררים ממש חזק, אז אני הולך איתם. בסדר, בשביל הביחד אני מוכן לסבול מוזיקה חזקה ושתייה מרובה בשביל טיפה של תענוג. לשתות אני יכול גם בבית, אבל אני לא שותה הרבה, אפילו לא כל יום. אם עכשיו לא היית מרימה את הכוס ג'יימסון, לא הייתי חושב על זה אפילו". הוא שותק לרגע. "אבל בכל זאת אני כן אמזוג לעצמי עוד קצת...".

במחשבה שנייה (וכוס ג'יימסון שלישית), אין סיבה שכל הקונספט הזה לא יתחבר לבחור שיושב מולי. למרות הפריצה המטאורית של דוד, לא מדובר בעוד חייל משוחרר בן 20 מצבא בתי הספר למשחק, כזה שעושה פזצט"אות בשדה הקרב של תעשיית הבידור. מדובר בבחור בן 28, late bloomer, בן להורים שחקנים שהחזיקו אותו קצר כשהיה ילד, ושאת מרד הנעורים שלו הוא התחיל כשכולם כבר הגיעו לקו הגמר. "לא יכול להגיד שאני מתלונן על זה", הוא אומר. "זה מרד נעים ויש לו פירות, יותר מסתם לדפוק את הראש בקיר בגלל שההורמונים מכריחים אותך. אבל אני מתמרד כבר עשר שנים, ועכשיו אני מתחיל להתעייף. אני עוד מעט בן 30 ועדיין מזהה פאטרנים של טינאייג'ר".

ומכאן החיבור שלך לאנשים המסוכסכים שאתה מגלם?

"דווקא מהמקום הבוגר שלי אני מבין שהילד הזה מ'שיחות לילה' או מ'מסכים' לא אשם. גידלו אותו בחברה חולה, אז איך אפשר לצפות שיצא ילד בריא?".

איזו מחלה?

"מציאות שאין בה תשובה לשאלה למה אנחנו חיים, ולך תמצא אותה בעצמך. אז כולם עושים סמים או אלכוהול או שלל התנהגויות שלא מביאות לשום תשובה, חוץ מדיכאון. כמו תרופות פסיכיאטריות, שמבחינתי זה אותו הדבר. לקחתי תרופות פסיכיאטריות חודשיים, ולא יכולתי להמשיך איתן".

הן השפיעו עליך?

"לא ממש. יכול להיות שלא באמת רציתי שזה ישפיע, כי רק ההגדרה הזאת, שאני אקח כדור ויהיה לי יותר טוב, למה? מה, הבעיה שלי היתה פיזיולוגית?".

במובן מסוים כן.

"בכל מקרה, לא נראה לי שלקחת כדור יעלים אותה, רק את הסימפטום שלה".

בראיון ב"ידיעות אחרונות" שפכת מילים על סקס וסמים.

"בסך הכל אמרתי שניסיתי ליהנות מתענוגות העולם הזה, ובאופן טבעי אני רוצה להתמלא. ניסיתי זה וזה וזה, וזה פאקינג לא זה. ממלא אותי לשנייה, אבל כעבור שמונה שעות בא הדאון. בתקופה האחרונה שלקחתי סמים כבר קיבלתי את הדאון במקום ההיי. לוקח סמים - ישר דאון. הבעיה היתה כל כך גדולה שכבר אי אפשר לטשטש אותה. אבל אני מעדיף שהסרטן יהיה גלוי, כי אז אפשר לטפל בו, מאשר כשאני הולך, ואז פתאום אומר שאני לא מרגיש טוב, וכעבור כמה שעות מת. אני לא רוצה למות. אף פעם".

הראיון ב"לאשה", לעומת זאת, הביא דמות אחרת.

"שם היא אמרה שאני ילד מתבגר, שכנראה קיבל זפטה על הראש מהפרסום, ולכן מדבר על עולמות אחרים. היא כתבה את מה שאני אמרתי, רק התייחסה לזה אחרת".

לא קיבלת זפטה על הראש מהפרסום?

"ברור שכן. ולפעמים אני יוצא מהקרנה או הצגה ואני מרגיש טוב, נעים נעים נעים. אבל אני זוכר שגם אם יהיה לי הכל, ואני אהיה השחקן הכי מצליח והכי מפורסם, ועמים שלמים ינשקו את האדמה עליה אני דורך, גם אז אני לא אהיה בנאדם מאושר. אולי אני אהיה בהמה עיוורת יותר".

"מסכים", א'־ה', 22:05, yes ישראלי

הנרי מספר על הקשר עם גאיה טראוב - בראיון המלא בגיליון "פנאי פלוס"