חמאס ישתלט על ירושלים?
רוצים להרחיק את חמאס מהכותל? תתחילו לטפל במזרח הנטוש של הבירה
אחת השאלות שעולות מהשתלטות חמאס על רצועת עזה היא האם תסריט דומה יכול לקרות גם במקומות נוספים. האם גם הגדה המערבית, חמש דקות מכפר סבא, בסכנה? ומטריד מכך, האם תסריט אימים שכזה יכול להתרחש בתוך בירת ישראל, חמש דקות מהכנסת?
מי שמטייל היום ברחובות מזרח ירושלים לא יבחין מיד בבעיה. לכאורה הרחוב שקט ואין אלימות מתפרצת. רק לעתים יש ידיעות על התארגנויות, הפגנות, מחאות. הכל בסדר. בינתיים. כמו אותו אדם שנופל מהקומה העליונה במגדלי עזריאלי, ובסביבות הקומה העשרים מרגיש שבינתיים הכל בסדר. אך המכה הרי תגיע, ומי שעוקב אחרי המציאות היומיומית במזרח ירושלים לא יתקשה לזהות גם שם את סימני הנפילה. כך שגם ששקט הניסיון העזתי מוכיח שהשקט הוא לא תמיד אינדיקציה לעתיד לבוא. אז מה ניתן לצפות שיקרה בירושלים?
בשנים האחרונות ישראל הולכת ומהדקת טבעת חנק סביב צווארם של ערביי מזרח ירושלים. מצבה של האוכלוסייה הולך ומדרדר מיום ליום. העיר, שהייתה בירתה הכלכלית של הגדה המערבית, נותקה ממנה באחת עם הקמת גדר ההפרדה. ההפרדה מהגדה מחד גיסא, וההזנחה מצד המדינה והעירייה מאידך גיסא, גרמו לירידה דרסטית ברמת החיים של הפלסטינים הירושלמים והפכה רבים מהם לעניים, נצרכי סעד ורווחה. המענה לצרכים אלה מגיע אך במעט מהמדינה, ובעיקר מתנועות פלסטיניות ודתיות, וביניהן החאמס, המחלקות אוכל וכסף והשפעתן על האידאולוגיה ברורה.
בנוסף על מערכת הרווחה, גם מערכת החינוך במצוקה קשה. עיריית ירושלים, האחראית על החינוך בעיר, מעדיפה לשלוח את הילדים ואת הוריהם לחפש גופים פרטיים שמפעילים בתי ספר במקום להעביר תקציבים למטרה זו, כנדרש בחוק. כמובן שכאשר המדינה אינה מציעה שירותי חינוך ראויים היא גם מתקשה לפקח על הנעשה בבתי הספר האלה ולהשפיע על רמתם ועל תכניות הלימוד בהם. הילדים לומדים אמנם קרוא וכתוב וחשבון בסיסי, אך אולי גם טקסטים נוספים, שספק אם שרת החינוך הייתה חותמת עליהם.
מערכת החינוך היא רק דוגמה אחת לאוזלת ידה של ממשלת ישראל. באותה מידה אפשר להזכיר את העדר התשתיות – אי-אישור תכניות בניה ופיתוח, המחסור בכבישים, במדרכות, בגני משחקים ועוד – וכן את בעיות אבטלה והגבלת חופש התנועה של ערביי מזרח העיר.
במקביל לפגיעה בכל אחת מהזכויות של תושבי מזרח ירושלים, מדינת ישראל אף אינה דואגת לנוכחות מנגנוני חוק וסדר במזרח העיר. כוחות הביטחון הישראלים, ובכלל זה המשטרה והצבא, אינם רואים בערביי מזרח העיר כאלה שיש להגן עליהם, אלא דווקא כמי שצריך להתגונן מפניהם. אי לכך כמעט ואין טיפול משטרתי בפשיעה הפלילית במזרח העיר. נוצר ואקום שלטוני, המשדר לתושבים את המסר שאין איש הדואג להם ואל להם לצפות לשיפור במצב. הביטחון האישי של התושבים נמצא בשפל, האנרכיה פושה בכל, והתושבים מחפשים כוחות חדשים שיחליפו את הריק שיצרה ממשלת ישראל.
חממת גידול לקיצוניים
המצב במזרח ירושלים שונה מחלקים אחרים בגדה. ממשלת ישראל סיפחה את העיר לפני ארבעה עשורים ומאז היא מתיימרת להיות הריבון היחיד בה. בכדי להמחיש את ריבונותה, סגרה המדינה את כל מוסדות השלטון הפלסטיניים שהיו בירושלים כך שלעומת הגדה, בה כידוע שלטון הפת"ח מבוסס ומוכר, בירושלים אין כוחות פלסטינים מתונים.
כל אלה עלולים להפוך את מזרח ירושלים לחממת גידול לגורמים קיצוניים. קחו קבוצת אוכלוסיה קטנה יחסית, מנותקת מהוויית הגדה המערבית ומשלטון הפת"ח, הצמאה לשירותים חברתיים ולגוף כלשהו שייטול אחריות על המצב – והרי לכם קרקע פורייה לצמיחתה של אלטרנטיבה, כזו שלא תהיה לרצונה של ישראל, אולי דוגמת רצועת עזה. סימנים ראשונים לכך היו בבחירות 2006, כאשר חמאס זכה בייצוג נכבד בירושלים.
הדקה התשעים היא עכשיו. אם ממשלת ישראל מבקשת למנוע התבססות חמאס בבירת ישראל, מתחת לאפם של מוסדות השלטון, יש רק דרך אחת לעשות זאת: לקחת אחריות על הנעשה במזרח העיר. לא בהצהרות, לא בהחלטות, אלא במעשים מהירים, חדים ובהיקפים משמעותיים. שיקום התשתיות שהוזנחו, שיפור שירותי הרווחה, החינוך והבריאות, השלטת חוק וסדר והשבת הביטחון האישי. במסגרת זו יש אף להקל על הקשר עם הגדה המערבית שהיא צינור החיים הכלכלי של העיר המזרחית, ובעיקר להשיב את התקווה לתושבי מזרח העיר.
אם צעדים אלה ינקטו בהקדם, ניתן אולי יהיה לשמור על השקט היחסי כפי ששרר בירושלים במשך מרבית השנים, וזאת עד אשר יושג פתרון מדיני שיבטיח לא רק שמירה על שקט אלא גם תקווה לעתיד טוב יותר לתושבי מזרח העיר, מערבה, ויתר אזרחי ישראל.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת עיר עמים, עמותה ישראלית הפועלת ליציבות, שוויון ועתיד מדיני מוסכם בירושלים
מומלצים
