יש פה איזה אשכנזי שחושב שהוא חרגול

לבנאדם יש בעיה רצינית כשהוא מוצא את עצמו עם חברה סטודנטית מבאר שבע. הבעיה הרצינית היא שמדי פעם — מה שהוא לא מנסה לעשות, איך שהוא לא מסובב את זה — הוא מוצא את עצמו בבאר שבע. ואז הוא עוצר ואומר: "היי, שיט, אני בבאר שבע! עכשיו! ואני נוסע מכאן רק מחר!", ואפילו כותב על זה ב"בלייזר", ואחרי חודש זה מופיע בעיתון, ואז הוא מקבל מכתב נזעם מראש העיר. כנראה עם שגיאות. אבל אין מה לעשות. לאמריקאים יש את פרינסטון, ולנו יש את באר שבע.

היי, שיט, אני בבאר שבע עכשיו. ואני נוסע מכאן רק מחר.

לעיר שאליה הערים האחרות שולחות את האבק שלהן הגעתי הפעם מצויד ב־Powerizer. אוקיי, כנראה הגענו לשלב שבו אני צריך להסביר לכם מה זה. חשבתי לרגע שאולי נצליח להתחמק מזה. פשוט קשה מאוד להסביר מה זה Powerizer. פעם אחר פעם, כשניסיתי לתאר את המכשיר לאיזה סטודנט או סתם פלוני או פלומה בבאר שבע, בסוף יצא לי משהו כמו: "זה דבר כזה שקופצים איתו, ממש מגניב".

"זה סוג של הידרו?", שאל אותי הסטודנט פעם אחר פעם.

"לא, מין קביים קפיציים כאלה. זה הולך להיות הרולר בליידס החדשים. אתה ממש הופך לקנגורו". ואז הייתי פשוט מראה לו את זה, והסטודנט היה ממש מתלהב מהעניין. כל כך מתלהב שהוא כמעט היה עוזב את הבאנג שלו לרגע ויורד איתי לקפוץ בפארק.

איזה אחד אפילו הגיע עד הדלת, אבל אז נזכרנו שאין פארק בבאר שבע.

נפל דבר

אני תמיד גאה בדברים החדשניים שאני מביא מהמרכז לשותף של החברה שלי ולחברים שלהם. הגעתי אליהם עם מחשב נייד עוד בסוף 2005, ואני זוכר את ההתפעלות שזה עורר, או את הפעם הראשונה שהגעתי עם רכב מבחן מהעבודה, והם ראו מכונית. כרגע הם רואים Powerizer, ולי יש שתי בעיות עיקריות:

1. אני אזוק לקבי אלומיניום קפיציים בגובה חצי מטר, ואם אני עוזב את הקיר אפילו לרבע שנייה אני מתרסק ומת לקול צהלותיהם של חבורת מסטולים, שזה כמו סטודנטים, רק שהם לומדים ניהול.

2. אני עדיין בבאר שבע.

"שמע, מה אני אגיד לך, זה הופך אותך לקנגורו אחד לאחד", מספר לי ערן, חבר של השותף, את הבדיחה הכי מצחיקה שהוא סיפר אי פעם. עובדה, הוא נקרע מצחוק. גם אני צוחק קצת, ואז אני נופל. כשכולם נרגעים הם שומעים קול שעולה מהרצפה: "היבואן אומר שתוך 45 דקות ממש קולטים את זה".

"תוך 45 דקות", אני שומע קול מלמעלה, "אתה תהיה ממש מת".

זאת תמיד בעיה עם דברים מהסוג הזה. עד שאתה נהיה מספיק טוב בשביל לזוז חופשי, אתה בדרך כלל נהיה מת מספיק בשביל קבורה יהודית.

אוקיי, עכשיו מתברר שאי אפשר לקום לבד. אפשר לקום קצת, לחצי גובה, ואז ליפול שוב בסלואו מושן חסר אונים ומייבב. אבל את זה לפחות אפשר לעשות כמה פעמים שאתה רוצה, אז תרשו לי לנצל את הזמן המטאפורי שבו אני על הרצפה ואף אחד לא בא לעזור לי כדי לספר לכם קצת נתונים טכניים.

ה־Powerizer, שקיבל אצל היבואן הישראלי את השם הלא־נורא־להפתיע "שנגא", קיים בעולם בערך שלוש שנים. פיתח אותו מהנדס בשם אלכסנדר בוק, שהוא גרמני, ולכן לא מדובר בסתם קפיץ אלא בב.מ.וו של הקפיצים: לקב האלומיניום שנצמד לרגל (ומחלץ את האמירה "קושרים את זה בדיוק כמו סנובורד" מכל אחד שהיה פעם חמישה קילומטר מהחרמון) מתחבר קפיץ עשוי סיבי פחם, שמותאם למשקל האדם מעליו. זאת אומרת שבעיקרון, ילד ששוקל 45 ק"ג וקיפניס יכולים לקפוץ לאותם מרחקים, בגלל משהו שלומדים בפיזיקה ושוכחים בעזרת כימיה.

עם אימונים ובלי פחד — ובעיקר בלי בעיות גב, שלא אוהבות את המכשיר הזה — אפשר לקפוץ עד כחמישה מטר לרוחק, שני מטר לגובה ומשהו כמו מיליון מטר למטה. כל זה אמור לקרות בזכות חיקוי נאמן לשרירי חיית הכיס האוסטרלית, וטוב, אני די בטוח שהם שכחו שאני כאן.

חבר'ה?

נפל עוד דבר

כבר בערך חצי שעה אני קופץ מצד אחד של הגינה לצד השני, כי עכשיו כשלמדתי לקפוץ אני לא יודע איך להפסיק בלי שהכלב שלי יקפוץ עלי, יפיל אותי לקרקע ויעשה מעשה בני סלע על הגולגולת שלי. כשרק עליתי על המכשיר, העובדה שוויתרתי על ההצעה של היבואן להדרכה נראתה לי כמו טעות גדולה. עכשיו אני כבר רץ וקופץ בדילוגי ענק ובמהירות רבה, ובמהירות רבה אף יותר אם רודפים אחרי אתיופים.

אני רוצה לציין שאין לי דבר וחצי דבר נגד אתיופים. על ערש דווי אשמח לקבל דם מאתיופי, וכל זה. יש לי רק קצת בעיה לתת לו דם כשהוא רודף אחרי עם מברג ורוצה את הדבר הנוצץ הזה שקשור לי לרגליים ושאפשר להתיך. וזה שום דבר אישי נגד אתיופים; לא עולה לי בראש אף עדה שאין לי בעיה לתת לחבריה לשדוד אותי.

עכשיו אני מקפץ ל"מנגה" עם הכלב שלי, שמגיע בדיוק בזמן בשביל להיתקל בי ולהפיל אותי על הרצפה בכניסה. המנגה זה הבר בבאר שבע שסטודנטים נכנסים אליו כדי לברוח מהמקומיים (להבדיל מה"סנגם", שזה הבר בבאר שבע שקיפניס אמר שהוא אחד מ־50 הטובים בארץ, וממש שיקר). אם יש לך הרבה מזל, אתה מקבל כאן את המשקה שלך באותה שעה שהזמנת אותו. אם יש לך המון מזל, כשאתה יוצא החוצה אף בדואי לא גנב לך את האוטו.

סתם, זה לא קשור למזל. הבדואי פשוט נמצא כרגע בעומר, משתלט על בית.

זהו, נראה לי שהסתבכתי עם מספיק אנשים בשביל כתבה על הדברים הקופצים האלה. שלכם תמורת 1,500 שקל בערך, שזה יותר זול מאשר באנגליה אבל יותר יקר מהידרו. את באר שבע תשיגו בפחות.

טסטר בלייזר

Powerizer שנגא

ציון: 7

הטוב: אפשר לקפוץ לגובה שני מטר בקלות יחסית

הרע: אפשר ליפול בקלות אבסולוטית

המכוער: פסאז' "מרכז הנגב"

המחיר: 1,570 שקל (כולל אחריות לחצי שנה והדרכה ראשונית), 1,350 שקל לדגם יאיר לפיד (סתם, דגם ילדים מתחת לגובה 155 ס"מ). להשיג בשנגא בע"מ, 054-6700484, www.shanga.co.il