ולחשוב שפספסתי צ'אנס עם ג'וליה רוברטס!
אמא מנסה לשכנע את בתה להינשא למחזר העשיר – "את תראי שבסוף תתחרטי על זה כל החיים שלך". הבת אולי לא כל כך אוהבת את המחזר העשיר, אם בכלל, אבל איך תצליח להתמודד כל חייה עם העובדה שוויתרה על חיי עושר? אז איזה רגש חזק יותר, האהבה או החשש מפני חרטה?
מזכיר מאוד אמא שמנסה לשכנע את בתה להינשא למחזר העשיר – "את תראי שבסוף תתחרטי על זה כל החיים שלך". הבת אולי לא כל כך אוהבת את המחזר העשיר, אם בכלל, אבל איך תצליח להתמודד כל חייה עם העובדה שוויתרה על חיי עושר? כמה פעמים בחייה זוכה אשה שגבר עשיר יחזר אחריה? אולי זו הזדמנות חד פעמית.
ככל שנימוק כזה נשמע מופרך, הוא עובד. הוא עובד אפילו נפלא. רגש האהבה נראה כרגש החשוב ביותר בהחלטה על נישואים, אבל, לעתים, החשש מהחרטה בעתיד מתגלה כמשמעותי יותר. אהבה באה ואהבה חולפת, אבל החרטה לעולם נשארת. זהו בערך ההיגיון.
במקרה הפוך, כבר לאחר הנישואים, בני זוג מסוכסכים יכולים להחליט להישאר ביחד, בניגוד לכל הסיכויים, רק מתוך החשש שמאוחר יותר, כשכבר אי אפשר יהיה להחזיר את הגלגל אחורה, הם עלולים להתחרט ולהצטער על כך עד יומם האחרון.
עד כמה השיקול של החרטה בעתיד אכן משמעותי, או צריך להיות משמעותי, בקבלת החלטות רומנטיות ובכלל?
לא להחמיץ הזדמנות חד-פעמית
לעתים אנחנו חוששים להתאהב באדם מסוים, או מתאהבים אבל חוששים לממש את האהבה, מהנימוק שאחר כך נתחרט על האהבה הזו כל החיים.
החרטה העתידית נעשית משמעותית יותר ככל שמדובר בהזדמנות חד-פעמית. זוג צעיר בונה בית חדש. אין להם הרבה כסף, אבל התחושה שבית בונים פעם בחיים יכולה לגרום להם להוציא כספים כמעט ללא חשבון. המניע העיקרי הוא החשש שאחר כך הם יתחרטו שהם לא בנו, מהכסף שאין להם, חדרי אמבטיה מרווחים יותר, קנו ארונות מטבח מתוחכמים יותר וריצפו את הבית במרצפות יוקרתיות יותר.
גם הגיל הצעיר נתפס כהזדמנות חד-פעמית, מה שאולי יכול להסביר את הדוגמה הבאה: חייל משוחרר שכל הפקולטות פתוחות בפניו בגלל כישוריו הרבים יכול לבחור בלימודי רפואה, בניגוד לנטיית הלב שלו ללמוד באקדמיה למוזיקה. הוא לא רוצה, בעוד כמה שנים, להתחרט על כך שוויתר על קרירה מבטיחה ועל הכנסה טובה. העובדה שמוזיקה מושכת אותו יותר יכולה לפעמים להשפיע עליו פחות מהאפשרות שהוא עלול להתחרט על הוויתור על הרפואה.
אין פלא שהרגש הזה – חרטה - זוכה להתעניינות מדעית רב-תחומית - פסיכולוגיה, סוציולוגיה, פילוסופיה, ואפילו כלכלה ומנהל עסקים, בעצם בכל מה שכרוך בקבלת החלטות.
בחירות מפחיתות-חרטה
"חרטה היא רגש שאנחנו חווים כשאנחנו מבינים, או מדמיינים, שהמצב הנוכחי שלנו היה יכול להיות טוב יותר אילו היינו פועלים אחרת", כותב מרסל זילנברג, פסיכולוג חברתי. "חרטה", כותב אהרון בן זאב, פילוסוף של רגשות, "משפיעה על התנהגותם של בני אדם גם בטרם מעשה. רוב בני האדם נוטים לבחור בחירות מפחיתות-חרטה".
האגדה היוונית על מידאס היא משל על רגש חרטה שלא התעורר בזמן. מידאס, מלך מקדוניה שנודע בעושרו ובגני הוורדים שלו, ביקש מדיוניסוס שיעניק לו את היכולת להפוך לזהב כל דבר שייגע בו. וכך היה. נגיעה קטנה של מידאס וכל דבר נהפך לזהב, כולל אוכל, מים ונשים. זהב היה לו בשפע, אבל נגזר גורלו לחיות בחוסר כל עד יום מותו, שמן הסתם היה קרוב ביותר. הוא התחרט כמובן על משאלתו.
מידאס ניצל אמנם, כי דיוניסוס ריחם עליו, אבל מי יציל אותנו? אם לא נתייחס מראש אל החרטה האפשרית, אנחנו צפויים לסבול מהחרטה עד יומנו האחרון.
אנשים לא אוהבים לקחת אחריות
רגש החרטה מבוסס על האשמה עצמית. מי, למשל, מצטער יותר – אדם שאיחר את הרכבת בדקה, או אדם שאיחר את הרכבת בשעה? רוב האנשים שנשאלו על כך, עונים שהאדם שאיחר בדקה מצטער יותר. אחת הסיבות לכך היא שבמקרה הזה יש תחושה חזקה יותר של האשמה עצמית, ולכן ההרגשה היא שהוא מתחרט יותר על כך שהוא לא הגיע בזמן.למי העוני כואב יותר, לאשה ענייה שדחתה את ידו המושטת של מחזר עשיר, או לענייה שלא זכתה שגבר עשיר יחזר אחריה? יש להניח שרוב האנשים יגידו שהאשה שיכולה היתה להיות עשירה, בנישואים ללא אהבה, תאשים את עצמה בעונייה ולכן תצטער יותר. זה הרי היה כמעט בידיה. העובדה שהעושר הזה כרוך בוויתור על נישואים מאהבה אינה מפחיתה בהכרח מהאשמה עצמית על עונייה.
אבל, יש בעיה עם התיאוריה הזו, כפי שניתן ללמוד ממחקריו של דניאל גילברט, פסיכולוג חברתי, ושל אחרים. בפועל, אנחנו נוטים להאשים את עצמנו פחות מכפי שאנחנו חושבים. גרמנו תאונת דרכים, אבל סביר מאוד שנאשים גם את ממשלת ישראל על הכביש הגרוע, ואולי אפילו את הערבים. ובני זוג שלא נהנים זה מזו נוטים להאשים זה את זה במקום את עצמם.
במצב כזה, אנחנו נוטים למזער את החרטה. מה זה אומר? "אנחנו רגישים פחות לחרטה מכפי שאנחנו יכולים לדמיין לעצמנו" טוענים גילברט וחבריו.
חשוב שנהיה מודעים לכך, כדי להיות בטוחים יותר בקבלת החלטות. אם נרצה לוותר על הזדמנות חד-פעמית, נניח עם ג'וליה רוברטס, אין מה לדאוג. תמיד נוכל להגיד לעצמנו שהקשר הזה לא היה תלוי בנו כי היא ממילא לא רצתה אותנו באמת.
בהתלבטות בין מימוש אהבה לבין החרטה שצפויה להתלוות אליה, כדאי לדעת מראש שהחרטה הצפויה תהיה כנראה פחותה בהרבה ממה שאנחנו חושבים לפני קבלת ההחלטה.
- ניתן לשלוח לאבינועם אימייל בנושאי דילמות של רגש ומוסר. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.
