צילום דיגיטלי: איך יוצרים תמונות של "מיליון דולר"

אנחנו עומדים מלאי התפעלות מול נוף מרשים. העין סוקרת אותו מצד לצד ומלמעלה למטה. האופן שבו העין האנושית רואה את הנוף דומה מאד למצלמה, אך בכל זאת ישנם הבדלים חשובים. הבדלים אלו הם הסיבה לכך שתמונות לא תמיד מצליחות להעביר את היופי והרושם, אותם חווינו במציאות. אם גם אתם התאכזבתם מתמונות שלא עמדו בציפיות, ואם גם אתם רציתם שגם התמונות שלכם ייראו "מיליון דולר", הנה כמה טיפים שיכולים לעזור.

רגע של תיאוריה

במקרים רבים, הדבר המבדיל בין תמונה שהתפספסה לבין תמונה מדהימה הוא הקומפוזיציה. המונח

"קומפוזיציה" בצילום פירושו: בחירת האובייקטים שיופיעו בתמונה, היחסים בין האובייקטים לבין עצמם והיחסים בין האובייקטים לבין מסגרת התמונה.

כל לחיצה על לחצן הצילום יוצרת קומפוזיציה מסוימת, והשאלה היא האם הקומפוזיציה משרתת את המטרה שלנו. המטרה היא בדרך כלל ליצור תמונה מעניינת ואסתטית, ולהעביר אל המתבונן את המראה והתחושות אשר חווינו במציאות. נבדוק כמה דרכים לעשות זאת:

צילום אופקי או אנכי

שמתם לב שאתם מוקפים בתמונות אופקיות? מסך המחשב, מסך הקולנוע והטלוויזיה, שלא לדבר על מסכי הפלזמה הרחבים. אם חושבים על זה, גם המסך הקטן שבמצלמה הדיגיטלית הוא אופקי. מה הפלא שרוב התמונות שאנשים מצלמים הן אופקיות?

הבעיה היא, שתמונה אופקית מתאימה במיוחד לנושאים נמוכים ורחבים, ופחות מתאימה לנושאים גבוהים וצרים. כאשר מצלמים אופקית נושא גבוה וצר, נותר משני צדדיו רקע מיותר, קשה יותר לכלול את מלוא אורכו בתמונה, ובכל מקרה הוא נראה פחות מרשים מאשר בתמונה אנכית.

בעיה דומה קיימת גם כאשר מנסים לצלם אובייקט נמוך ורחב כתמונה אנכית במקום אופקית.

נקודת המבט

אנו רגילים להתבונן על העולם מגובה העיניים שלנו. לכן כאשר נרצה לצלם, נקודת המבט הטבעית והראשונה שנחשוב עליה תהיה מגובה העיניים. אך זו רק אפשרות אחת. כדי להוסיף עניין וייחוד לתמונה, אפשר לנסות לצלם מזווית ראיה נמוכה או גבוהה, למשל לשכב על הרצפה ולצלם מגובה הנעליים (במקרה הזה - לשכב בתוך מי הנחל...).

כאשר מצלמים ילדים או בעלי חיים קטנים, חשוב במיוחד לצלם מגובה העיניים שלהם, ולא להתפתות לצלם מנקודת המבט הגבוהה שלנו.

כאשר המצולם מעט נמוך יותר מהצלם, עלול להופיע עיוות ובו הראש נראה גדול יותר לעומת שאר הגוף. אפשר להפחית עיוות זה אם מתקרבים אל המצולם ככל האפשר באמצעות הזום. אפשרות נוספת, שימושית במיוחד כאשר אין ברירה אלא לעמוד קרוב מאד למצולם, היא להתכופף מעט כך שהמצלמה תהיה מקבילה למרכז גוף המצולם.

המרחק מנושא הצילום

כאשר מצלמים אובייקט מרחוק ומבלי לקרב את הזום, הוא תופס שטח קטן מאד מהתמונה. מי לא מכיר תמונות שצולמו בטיול, בהן המצולם נראה קטנטן וכמעט בלתי מזוהה על רקע נוף מרשים? סביר להניח כי הנוף שברקע הוא החלק המסעיר של התמונה, אך מדוע להזניח את המצולם? בקשו ממנו לעמוד קרוב יותר למצלמה, וכך הוא יראה בתמונה גדול יותר.

גם בצילומי אנשים בהם הרקע פחות חשוב, אחת הטעויות הנפוצות היא להציג את המצולם כנקודה קטנה במרכז התמונה שמסביבה רקע נרחב ועמוס בפרטים מסיחים. כדי להימנע מכך, קרבו את המצולם ככל האפשר באמצעות הזום כך שיתפוס את רוב שטח התמונה. במקרה שהזום אינו מספיק – השתמשו ברגליים כדי להתקרב פיזית.

יש לזכור כי כשהאובייקט המצולם תופס שטח קטן מהתמונה, המתבונן בתמונה יתקשה להתרשם ממנו ולא בהכרח יתמקד בו. בנוסף, יש להביא בחשבון שכאשר מצלמים מרחוק אובייקט, כמו בניין, פוחת הסיכוי לקלוט את הפרטים העדינים, את מרקם פני השטח, ואת האותיות הקטנות בשלטים.

מיקום האובייקט

כאשר ממקמים את נושא התמונה במרכז, התמונה בדרך כלל נראית סטטית ופחות מעניינת מתמונה ובה הנושא אינו ממוקם במרכז. אם לא במרכז, אז היכן כן למקם את הנושא? אפשר להיעזר לשם כך בחוק השלישים. לשם כך מחלקים את מסגרת התמונה בחלוקה דמיונית, לשלושה חלקים לרוחבה ולגובהה. השילוב של שניהם, יוצר 4 נקודות הצטלבות. מיקום הנושא בקרבת נקודות אלה, יסייע ליצירת תמונה מעניינת יותר לצפיה:

הבחירה בידינו באיזו מארבע נקודות ההצטלבות נמקם את הנושא. כמובן שגם פה אפשר להיעזר בכמה הנחיות למיקום האידיאלי:

אם תציבו את האובייקט המרכזי בתמונה באחד מהשלישים, אילו אובייקטים נוספים יופיעו בתמונה? האם באמת תרצו שהם ייכללו בתמונה, או שאולי כדאי לבחור שליש אחר, אשר יגרום לכך שאובייקטים אלו יישארו מחוץ למסגרת?

היכן יהיו ממוקמים שאר האובייקטים בתמונה, והאם מיקום זה תורם לתמונה או מפריע?

יש להביא בחשבון את נתיב התנועה של הנושא ולהשאיר מקום פנוי בתמונה כך שנראה לאן פניו מועדות.

מיקום קו האופק 

אם תמקמו את קו האופק במרכז התמונה, תתקבל תחושה של סטטיות ולעיתים של שעמום. מומלץ למקם את קו האופק בשליש העליון או התחתון של התמונה. הבחירה בין השליש העליון לתחתון תלויה בנושא אותו מעוניינים לצלם: אם השמיים דרמטיים ומעניינים, בחרו בקו אופק תחתון. אם הקרקע או הים הם המעניינים, בחרו בקו אופק עליון.

פשטות הנושא והרקע

עליכם להחליט מראש מהו הדבר החשוב בתמונה, ולדאוג כי הוא אכן יהווה את מוקד העניין בתמונה. יש להימנע מהסחות, מאובייקטים שיתחרו על תשומת הלב של המתבונן בתמונה. עליכם לדאוג כי יהיה ברור למתבונן בתמונה מהו האובייקט אשר רציתם להציג. השאלה "מה בעצם רציתם להראות כאן" לא אמורה להישאל.

יש לדאוג לכך שאובייקטים אחרים בתמונה יתאימו ויתרמו לנושא המרכזי, ולא יתחרו איתו. לכן: אם הבחנתם כי קיימים ברקע אובייקטים מסיחים, זוזו מעט לצדדים או בחרו נקודת מבט גבוהה או נמוכה יותר אשר תעלים אותם. אם קיימים בתמונה אובייקטים אשר עלולים למשוך תשומת לב מהאובייקט המרכזי בתמונה, דאגו לעשות הכול כדי להעלים אותם או לתת להם פחות דגש: בחירת תמונה אופקית או אנכית, שינוי נקודת המבט או קירוב הזום.

התמונה תיראה אסתטית יותר ונושא התמונה יבלוט יותר אם הרקע יהיה אחיד ופשוט. לכן, בחרו נקודת מבט אשר הרקע הנשקף ממנה יהיה אחיד ככל האפשר. נטייתנו הטבעית היא להתמקד באובייקט המצולם ולהתעלם מהרקע.

הדבר לא מפליא כלל, מכיוון שאנו רואים בתלת מימד. הראיה התלת ממדית מאפשרת לנו בקלות להפריד את הנושא מכל מה שנמצא מלפניו ומאחוריו. אך בתמונה דו-ממדית זה כבר בעייתי. הרקע יכול להרוס תמונה. רקע מבולגן העמוס בפרטים ובצבעים, מסיח את הדעת מנושא הצילום ויוצר בלגן ויזואלי.

עם זאת, אפשר להשתמש ברקע כדי לשפר את התמונה: אפשר להדגיש את הנושא על ידי כך שמציבים אותו לפני רקע בצבעים המנוגדים לצבעיו. לדוגמה, אם צילמנו את מיכל בשמלה אדומה (ושתי צמות...) וברקע צמחיה ירוקה, הניגוד בין האדום לירוק יביא להדגשת דמותה של מיכל.

פורסם בגיליון מאי-יוני של מגזין "זמן דיגיטלי", מגזין ברזולוציה גבוהה. לחצו כאן לרכישת מנוי במחיר היכרות