אחרי 6 שנים, סוף סוף אתחיל שנה נקייה ממך

אייל ואני הכרנו במקרה. הוא הגיע לפני כשש שנים למקום עבודתי ושקל להצטרף אליו כלקוח. אם אספר שהכל היה מקרי זה יהיה מצחיק. לא אני הייתי אמורה לטפל בו, אבל החלפתי את הבחורה שזה תפקידה. מאותו יום הכל השתבש. 

בסוף הוא לא הצטרף באותה תקופה אלינו כלקוח. קצת הצטערתי, כי הוא מצא חן בעיניי, אבל לא היה הרבה מה לעשות בקשר לזה.

בימים שלאחר מכן היינו בעיקר בקשר טלפוני. הוא היה בקורס ארוך ולא יצא לנו להיפגש. זה נמשך כקשר ידידותי, מפני שהוא לא עשה ממש מאמצים להיפגש איתי. וכך הקשר דעך לאט לאט דעך.

אמרתי שאם לא בטוחים, אז לא מתחתנים

הקשר התחדש במלוא עוצמתו, והתנהגנו כחברים טובים, כשסקס הוא חלק מהחברות. ואז הוא סיפר שהוא יוצא עם מישהי שנורא לוחצת עליו להתחתן, והוא "לא יודע" " לא בטוח", "מאוד מתלבט". אני לתומי אמרתי שאם לא בטוחים, אז לא מתחתנים. נכון שהכל הפיך, אבל ריחמתי על הבחורה שבטח חושבת שהוא רוצה להתחתן איתה. בפנים צעקתי "אל תתחתן!" כי רציתי אותו לעצמי. אבל לא אמרתי כלום.

הוא סיפר כמה הוא לא מאושר

תקופה ארוכה לא עניתי לטלפונים, התחמקתי כמה שיכולתי, התאפקתי לא להתקשר אליו ולצעוק את כל הכאב. אבל כמו מאוהבת ועיוורת הזמן ריכך אותי וחזרתי לקשר איתו.

ניסיתי לצאת מידי פעם עם בחורים אחרים, אבל תמיד והתייצבתי לכל צו קריאה שהיה שולח לי. שברתי את הכלים כמה פעמים, אבל נשברתי שוב ושוב אחרי כמה חודשים.

בסופו של דבר הוא התגרש מרונית. אז התחלתי לפחד. זאת היתה ההזדמנות שלי לדעת אם הוא באמת רוצה קשר איתי, או רק לשמור אותי בצד. שקטה, אוהבת, תומכת ומאהבת. אולי כאן המקום לציין את כל המחמאות שקיבלתי ממנו במהלך השנים ואת אי הבנתו למה אני לבד עדיין, "מציאה" שכמוני. אחר כך הוא התחיל לומר שקשה לו, הוא בכל זאת עבר משבר, והוא לא מעוניין בזוגיות כלשהי.

הסביבה התומכת שלי תמיד אמרה שהוא משחק בי. אמרו. ואט אט זה חילחל בי. התחלתי בטיפול ל"אוברול נפשי" להתמודדות איתו. נפגשנו לפני כחצי שנה, כשהגיע במפתיע. זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. עם יציאתו מהבית החלטתי שזהו, אני רוצה אהבה משלי, ורק שלי. 

לא דיברנו כמה שבועות. לא עניתי ולא התקשרתי. נאמנה להחלטה ולטיפול התחלתי בתהליך הפרידה שלי. ידעתי שאין סיכוי שניפגש במקרה, אנחנו גרים בערים שונות ואין לנו מעגל חברים משותף. עזבתי את מקום העבודה, כך שאני יכולה לומר שלום ולא להתראות. 

הכל סער בי. שבוע לא הפסקתי לבכות

לפני כשלושה חודשים נודע לי שהוא מתחתן. קשה לתאר את סערת רגשות שעברה בי. ההלם מכך שלא סיפר לי שהוא יוצא עם מישהי בפעם האחרונה שהיה אצלי. העלבון ששוב הוא מהתל בי ומתחתן. הכעס על עצמי, איך האמנתי לו כשאמר שהוא "לא רוצה זוגיות". הכל סער בי. שבוע לא הפסקתי לבכות. הפגיעה הקשה, הפרידה האמיתית, הרצון להרביץ, לצעוק. הכל היה שם. 

אחרי שנרגעתי הבנתי שבאמת הנושא נגמר. התחושה דמתה להתנגשות בתמרור: כואב מאוד, רואים כוכבים, אבל מתחילים מחדש ונזהרים להבא. אין ספק שהפעם המקרה ניער אותי בצורה רצינית. איך המטפל שלי אמר – מישהו למעלה מאוד אוהב אותך ונתן לך להבין שזהו, זה לא נכון בשבילך, ורק בצורה כזאת תפנימי את זה.  

ואכן, נפרדתי בתוך תוכי ממנו. הימים חולפים, ואני יותר ויותר מרגישה שאין לי מה לומר לו, אין לי מה לשתף אותו ואין לי רצון לשמוע מה שקורה איתו. יש לו אשה משלו, וזה תפקידה. אני מניחה שהפעם הוא לא יעשה שטויות ומקווה שלפחות לה הוא יהיה נאמן, בנפשו ובגופו. 

לפני שבוע הוא התחיל לדבר איתי במסנג'ר. התלבטתי אם לענות, אבל החלטתי שזהו, אני אומרת את מי שיש לי לומר וסוגרת את הנושא. שאלתי מה הוא רוצה, למה הוא פנה אלי. הוא אמר שהתגעגע, שאני חברה טובה שלו. שאל מה קורה איתי בימים אלו. ואז כתבתי הכל: את כל הפגיעה, הכאב. כיצד שיחק בי, כי ידע עד כמה אהבתי אותו. כמה שיקר כשאמר לי שאינו רוצה זוגיות אבל הלך לאחרת. כמה הוא לא היה כן איתי מעולם.

מתוך גלריית אגרות הברכה האלקטרוניות J-Cards

איחלתי לו שנה טובה ואושר וניתקתי את השיחה.