הדו"ח לא הגיע, ורשות הדואר תשלם
בית המשפט קבע כי רשות הדואר אחראית לנזקים שנגרמו לאדם שדו"ח על עבירת תנועה שביצע לא הגיע לכתובת החדשה שמסר. הפיצוי: 2,500 שקלים
בית המשפט קבע כי רשות הדואר אחראית לפיצוי אדם בגין נזקים שנגרמו לו עקב מסירת דבר דואר לכתובת אחרת מהכתובת החדשה שנמסרה על ידו ככתובתו למסירת דואר. נקבע, כי רשות הדואר תפצה את הנמען בכ-2,500 שקלים.
התובע טען, כי רשות הדואר אחראית לפיצויו בגין הנזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, עקב אי קבלת הודעת תשלום קנס בגין עבירת תנועה (דיבר בסלולריללא דיבורית) שנרשמה לו בנובמבר 99', עליו שמע לראשונה רק ב-2005, כשביקש לחדש את רשיון הנהיגה שלו, אך התברר לו כי הוא לא יכול מאחר שלא שילם את הקנס בגין הדו"ח.
בשל הזמן הרב שחלף מאז הוצא דו"ח התנועה, הקנס נשא תוספות חוקיות כך שהסכום הכולל שנדרש לשלם הסתכם ב-2,973 שקלים, לאחר שבקשתו לבטל את הודעת הקנס והתוספות החוקיות, נדחתה על-ידי התובע המשטרתי. על-פי בדיקת המשטרה הדו"ח המקורי נשלח בדואר רשום בתאריך 10.1.00 לכתובתו הקודמת בנצרת עילית.
אולם, בין המועד בו נרשם דו"ח התנועה ועד למועד משלוחו בדואר, ביקש התובע, מה-20 בדצמבר 99', להפעיל שירות "עקוב אחרי" לדברי דואר שישלחו לכתובתו בנצרת עילית, לכתובתו החדשה בראשון לציון.
לטענת התובע, עקב אי המסירה של דבר הדואר הרשום לכתובתו המעודכנת, נגרמו לו נזקים רבים, ביניהם: 2,973 שקלים - מלוא הסכום ששולם, עגמת נפש והוצאות שהוצאו בגין ייעוץ משפטי ובגין נסיעת בירורים למשטרה.
רשות הדואר טענה, כי יש לדחות את התביעה הן בשל התיישנותה, והן לגופה מאחר שהחוק מעניק לה חסינות מפני תביעה מסוג זה, או לחלופין מגביל את הפיצוי בגין נזק ישיר בלבד ולא בגין נזק עקיף כפי שהוא הנזק שנגרם לתובע, אם בכלל.
רשלנות חמורה מצד רשות הדואר
השופטת פנינה לוקיץ', מבית המשפט לתביעות קטנות בקריות, קבעה כי התביעה לא התיישנה, וכי לא עומדת לרשות הדואר חסינות.
נקבע, כי רשות הדואר לא סיפקה כל הסבר לסיבה שדבר הדואר נמסר לכתובת הקודמת של התובע, למרות ובניגוד לקיומה של בקשה להעברת דברי דואר לכתובת אחרת, הוראה שרשות הדואר לא הכחישה קיומה.
לדברי השופטת, בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה, יש מקום לקבוע שאין מדובר ב"מסירה מוטעית" של דבר הדואר, אלא במסירה שבוצעה בניגוד להוראה מפורשת שניתנה על-ידי התובע ואשר נרשמה ברישומי רשות הדואר על-פי נוהליה, פעולה שיש בה משום רשלנות חמורה מצד רשות הדואר. כדברי השופטת: "התובע יצא ידי חובתו בכך שהוכיח שניתנה על ידו הוראה להעברת דברי הדואר לכתובת אחרת והיה על הנתבעת להוכיח כי נקטה בכל האמצעים הסבירים שעמדו לרשותה על מנת לוודא שהוראה כזו תכובד ומסירת דברי הדואר תבוצע בהתאם".
רשלנות תורמת
עם זאת נקבע, כי על אף שקיימת אחריות מצד רשות הדואר לנזקי התובע, הרי שיש מקום להטיל רשלנות תורמת על התובע לחלק מהנזקים שנגרמו לו בשל העובדה כי לא מיצה את האפשרויות שעמדו בפניו להביא לביטול התוספות החוקיות על הקנס, מאחר שלא פנה לביהמ"ש המתאים בבקשה לבטלן. אמנם התובע פנה במכתב למשטרה, אולם משנתקבלה תשובתה השלילית, הוא לא עשה את המאמץ הנוסף לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט, בקשה אשר קיימת סבירות גבוהה שהייתה מתקבלת בנסיבות העניין ומביאה לביטול או לכל הפחות להפחתה בתוספות החוקיות.
נקבע, כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 50% לנזק.
באשר לדרישת התובע לפצותו בסכום הקנס המקורי (750 שקלים) , נקבע כי מאחר שבשל רשלנות רשות הדואר נמנעה ממנו האפשרות לבקש להישפט בגין העבירה - בקשה אשר יתכן שהייתה מביאה לזיכויו על בסיס טענתו כי דיבר בטלפון כאשר הרכב לא היה "בתנועה" אלא ב"עצירה" , הרי שקיימת פסיקה המקבלת טענה מסוג זה כבסיס לזיכוי, ולפיכך לא ניתן לשלול אפשרות זו, ויש להעריך את הסיכוי לכך ב- 75%.
לאור האמור, נקבע כי רשות הדואר תפצה את התובע בסך של 562.5 שקלים - 75% מסכום הקנס המקורי, בסך של 1,111.5 שקלים - מחצית מהתוספות החוקיות שהתווספו לקנס המקורי, ובעוד 500 שקלים בגין ההוצאות הנלוות ועוגמת הנפש שנגרמה לו ובסך הכל ב-350 שקלים הוצאות משפט, ובסה"כ 2,524 שקלים.
לפסק הדין בעניין יהונתן (יבגני) דבורקין נגד דואר ישראל - לחצו כאן
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין"
