סופרמן, הגירסה הקתולית

היום לפני 29 שנים נבחר קרול יוזף ווֹיטילה, המוכר יותר בשם יוחנן פאולוס ה-2, לכס האפיפיור. מה היה מיוחד בבחירתו, ומה עוד קרה ב-16 באוקטובר?

מיקי גרינפלד פורסם: 16.10.07, 08:34

היום לפני 29 שנים נבחר הקרדינל הפולני בן ה-58, קרול יוזף ווֹיטילה (Karol Józef Wojtyła, 1920 - 2005), לכס האפיפיור. ההיסטוריה היכתה פעמיים: וויטילה היה האפיפיור הראשון מאז המאה ה-16 שאינו ממוצא איטלקי, והאפיפיור הצעיר ביותר זה 130 שנה. ההיסטוריה תוכה פעם שלישית, כשבהמשך השנים יתברר יוחנן פאולוס כאחד האפיפיורים החזקים והמצליחים ביותר בתולדות הכנסייה.

לאחר שנים של לימודים ושירות במוסדות הכנסייה הקתולית בפולין, מונה וויטילה למשרת ההגמון (בישוף) של קרקוב. ב-1964 היה לארכיהגמון של העיר, וב-1967 נבחר לחשמן (קרדינל). בשנת 1978, כשהיה בן 58, בחרה בו מועצת החשמנים של הכנסיה הקתולית לראשות הכנסייה. לאחר בחירתו נטל את השם יוחנן פאולוס ה-2. בחירתו רוממה את רוחו של העם הפולני. עמדתו האנטי-קומוניסטית היתה ידועה מאז ומתמיד, ורבים טוענים כי קיים קשר ישיר בין בחירתו לאפיפיור לבין העובדה כי פולין היתה המדינה הראשונה בגוש המזרחי שפרקה את עול הקומוניזם. אמונתם הדתית של הפולנים, דבקותם בכנסייה ותמיכתה של זו בארגון סולידריות היו מרכיביה העיקריים של "תגובת הדומינו" שהביאה להתמוטטותו של המשטר בפולין.

יוחנן פאולוס הרבה לנסוע בעולם יותר מכל אפיפיור לפניו. ברבים מביקוריו נאסף לכבודו קהל מן הגדולים ביותר שנרשמו אי-פעם, בכל אירוע שהוא. כאפיפיור פעל בזירה הבינלאומית, כמתנגד למשטרי דיכוי קומוניסטיים ואחרים בכל רחבי העולם, וכן הביע את עמדתו הנחרצת כנגד החומרנות ההולכת ומשתלטת על העולם החופשי. ב-1981 נורה בבטנו ובידו על ידי מתנקש טורקי בשם מחמט עלי אג'ה (Agca); מניעי המתנקש לא נודעו, אך הסברה הרווחת היא שמפעיליו היו אנשי המשטרה החשאית של אחת המדינות הקומוניסטיות, אולי בולגריה. האפיפיור בא לבקרו בבית הסוהר ומחל לו.

טקס הכתרת יוחנן פאולוס השני לאפיפיור, 1978 (צילום: איי אף פי)

לאורך השנים פעל בלא ליאות, ובהצלחה אדירה, לשיקום הכנסייה ולחיזוקה, לאחר שנים של משבר גדול ומתמשך. עם בחירתו, משימה זו נתפסה בעיני תומכי הכנסייה כראשונה במעלה. אלה זכו לתמורה מלאה, עם התחזקותה העצומה של הכנסייה לאורך שנותיו במשרה. מבקריו ציינו כי פעילותו של יוחנן פאולוס ה-2 כרפורמטור היתה מוגבלת מאוד. בנושאים הנחשבים בעיני רבים כראשונים במעלה על סדר יומה של הכנסייה - ריסון הילודה בארצות הסובלות מהתפוצצות אוכלוסין, פרישוּת הכמרים ומעמד האשה בכנסייה - עמדתו היתה שמרנית לחלוטין.

רוצים לדעת עוד? עיינו בערך "יוחנן פאולוס ה-2".

מה עוד קרה ב-16 באוקטובר?

16 באוקטובר 1793 – תחי הרפובליקה. ושימותו הקנאים: מרי אנטואנט, מלכת צרפת כאשתו של לואי ה-16 (1774 - 1792), הוצאה להורג באמצעות הגיליוטינה. המלכה החסודה, בת הקיסר פרנץ ה-1, נישאה ללואי בעת היותו יורש העצר הצרפתי, המלך לעתיד. ברית הנישואין נועדה מלכתחילה ליצור ברית נאמנות בין משפחת המלוכה הצרפתית למשפחת הקיסרות שעמדה בראש "הקיסרות הרומית הקדושה" (אשר למעשה לא היתה קיסרות, לא היתה רומית, וממש לא היתה קדושה).

התנהגותה הבזבזנית של אנטואנט, נאמנותה למולדתה אוסטריה, ומעורבותה בשערוריות חצר המלוכה, עוררו כלפיה את טינת העם. טינה זו התעצמה בעקבות פרוץ המהפכה הצרפתית. אל מול תנועת ההתנגדות של העם חיזקה אנטואנט את בעלה בהתנגדותו לכינון מלוכה פחות אבסולוטית. במקביל יצרה קשרים חשאיים עם גורמים אנטי-מהפכניים בצרפת ומחוצה לה, בניסיון לשקם את המלוכה ולשים קץ למהפכה.

משתככיה ותככי תומכיה לא צלחו, ניסתה להימלט מפריס, יחד עם המלך. הניסיון כשל והוביל לכליאתם. השניים נשפטו והורשעו בבגידה בעם הצרפתי, ונידונו למוות. המלך הוצא להורג בינואר 1793. המלכה זכתה לעוד כ-10 חודשי המתנה, עד היום. 200 שנה מאוחר יותר, ניתוח דמותה מפרספקטיבה היסטורית מתאר דמות חיובית בסך הכול. המחקרים שעוסקים בה מדגישים את עקביותה, את כוחה כאשת משפחה, את אמונתה הכנה בתפיסת העולם המלוכנית, ואת האידיאולוגיה – ולא החמדנות לשמה – אשר הניעה את התנגדותה למהפכנים ולרפורמות. אך משפט ההיסטוריה, גם אם עשוי להעניק חיי נצח, אינו מעניק חיים לנידונים למוות. (הערך "מרי אנטואנט" – למנויי האנציקלופדיה)

16 באוקטובר 1890 – כוכב נולד: יום לידתו של מייקל קולינס (1890 - 1922), מנהיג ופטריוט אירי, מראשי המאבק האירי לעצמאות. בגיל 19 הצטרף ל"ארגון האחווה האירית", שנאבק למען עצמאות אירלנד הקתולית. בדצמבר 1918 נבחר כחבר בתנועת השיין פיין והתמנה לראש המודיעין של הצבא הרפובליקני האירי (Irish Republican Army). אחת הפעולות המוצלחות של היחידות בפיקודו היתה חשיפת רשת מרגלים אנגלית וחיסול 14 קציניה. בתגובה לחיסול ביצעו האנגלים טבח בקרב אירים תמימים שנכחו באצטדיון כדורגל. הטבח שכונה "יום ראשון העקוב מדם" (21 בנובמבר 1921), זעזע את דעת הקהל הבריטית והעולמית. לאחר שהתברר לשני הצדדים כי הכרעה במערכה לא נראית באופק, הוכרזה הפסקת אש.

קולינס התנגד תחילה לקחת חלק במו"מ לשלום, אולם בסופו של דבר התרצה והגיע לדיונים בלונדון. ב-9 בדצמבר 1921 נחתם הסכם עם האנגלים, בו הוכרזה המדינה האירית החופשית (למעט שישה מחוזות צפוניים, שנשארו חלק מהממלכה הבריטית המאוחדת - צפון אירלנד). קולינס טען כי במצב שנוצר לא היה ניתן להשיג את כל הדרישות, וחתם על ההסכם בלב כבד. רבים מאנשי השין פיין בזו לקולינס על כניעתו לאנגלים והתנגדו בחריפות להסכם. על רקע זה פרצה מלחמת אזרחים באירלנד, שנמשכה כעשרה חודשים. תחילה נמנע קולינס מלהילחם בחבריו לשעבר ב-IRA, אולם לאחר סדרת פעולות של המתנגדים, הגיב בתקיפות ונטל את הפיקוד על צבא המדינה החופשית.

באוגוסט 1922 נהרג קולינס בהתקפה של מתנגדי ההסכם על שיירתו בביל נא מבלת', מחוז קורק. מאז ועד היום נחשב קולינס לגיבור לאומי באירלנד. ולמי שמחפש סמליות: היום, בשנת 1998 – 108 שנים לאחר לידתו של קולינס, הוכרז על הענקת פרס נובל לשלום לדיוויד טרימבל, המנהיג הפרוטסטנטי תומך אנגליה וג'ון יום הקתולי, על חתירתם להסכם שלום בצפון אירלנד. (הערך "קולינס, מייקל" – למנויי האנציקלופדיה)

16 באוקטובר 1923 – מלך האריות: וולט דיסני מקים יחד עם אחיו רוי את אולפני האחים דיסני – אשר היו לימים אולפני וולט דיסני. וולט דיסני (1901 - 1966) החל לעבוד כאנימטור 4 שנים קודם לכן, תחילה במשרד פרסום. ב-1922 פתח אולפן לאנימציה בקנזס (Laugh-O-gram Films), ב-1923 לאחר שהכריז על פשיטת רגל, עבר להוליווד ופתח אולפן נוסף (Disney Brothers Studio) עם אחיו רוי והאנימטור אב אייוורקס (Ub Iwerks) בשנים הראשונות לפעילותו של האולפן הפיק בעיקר סדרות של סרטוני אנימציה.

ב-1928 הפיק את אחד הסרטים ששימשו כבסיס לתעשיית האנימציה בעולם: "סטימבוט וילי" (1928) - סרט האנימציה המדבר הראשון, והיצירה הראשונה בה הופיעה בו דמותו של "מיקי מאוס". תוך זמן קצר הפכה דמותו העכבר המצוייר לפופולרית ברחבי ארה"ב, ובעשורים לאחר מכן לאחת הדמויות המצויירות המוכרות בעולם.

הצלחתם של סרטי מיקי מאוס אפשרה לדיסני להמשיך ולייצר סרטי אנימציה חדשניים. ביניהם: "פרחים ועצים" (1932) - סרט האנימציה הראשון בצבעים, בשיטת הטכניקולור; שזיכה אותו בפרס אוסקר ראשון, ובעיקר "שלגייה ושבעת הגמדים" (1937) - סרט האנימציה הראשון באורך מלא, ששינה באופן דרמטי את מעמדם של סרטי האנימציה בתעשיית הקולנוע. עד לאותה עת הופקו סרטי אנימציה קצרים בלבד, אשר הוקרנו לפני ואחרי הסרטים באורך מלא ונחשבו שעשוע מבדר קליל. הסרט זיכה את דיסני בפרס אוסקר מיוחד על חידוש קולנועי. במקביל המשיך לפתח דמויות מצויירות חדשות כגון: דונלד דאק, גופי ופלוטו. ומאז ועד היום, שנים לאחר מותו של האב המייסד, חולשים אולפני וולט דיסני על חלק ניכר משוק האנימציה העולמי (ויש גם נקודה יהודית: מאז שאני עצמי באתי לעולם, כל מי ששומע את שמי בפעם הראשונה מגיב בהברקה המקורית – מיקי? מיקי מאוס?). (הערך "דיסני, וולט" – למנויי האנציקלופדיה)

16 באוקטובר 1967 – תמרור עצור: יום הפגנות סוער בארה"ב נגד המלחמה בווייטנם מסתיים במעצר המוני, ובסערה ציבורית. מפגינים ביותר מ-30 ערים אמריקניות יצאו במשולב להפגנה משותפת נגד המלחמה. באוקלנד שבקליפורניה נעצרו כמה עשרות, שחסמו בגופם את מרכז הגיוס המקומי. בין הנעצרים גם הזמרת ג'ואן באאז – עובדה שרק הגבירה את פרסומו של המקרה המקומי. העצורים, יחד עם מפגינים אחרים ברחבי המדינה, ניסו לשכנע מתגייסים צעירים שלא להצטרף למאמץ המלחמתי בווייטנם. האחרונים, נבוכים ברובם, נאלצו לטפס על גבי המפגינים על מנת להגיע לכניסה לבניין.

הממשל לא הסתפק בפינוי המפגינים ומעצר רבים מהם. תוך ימים הוא ארגן תמיכה עקיפה בפעילים שיזמו מפגני פטריוטיות ומצעדי תמיכה בלוחמים של צבא ארה"ב בווייטנם. אך יעילות התגובה היתה שולית. ימים ספורים לאחר המעצרים האלימים וההמוניים נרשמה עלייה עצומה בתומכי המאבק האנטי מלחמתי. מכאן ואילך פעלה אמריקה בווייטנם כשמרבית תושביה מתנגדים לפעולה. הכישלון היה בלתי נמנע.