שתף קטע נבחר

נתיב לעינויי הנצח

מתוך תרגומו החדש של אריה סתיו ל"קומדיה האלוהית" מאת דנטה, קבלו את קנטו שלישי מתוך "התופת" ובו פוגשים דנטה ווירגיליוס באלה שחטאו באדישות ודנטה מאבד את ההכרה

קנטו שלישי

 

דנטה וורגיליוס חוצים את שערי התופת ונעצרים בכניסה, שם סובלים אלו שחטאו באדישות כלפי הטוב והרע. בהמשך הם מגיעים אל גדות נהר האָכֶרוֹן ומביטים בכּארוֹן, איש המעבורת המעביר בנהר את נשמות החוטאים. דנטה מוכה בסנוורים, מאבד את הכרתו.

 

 

דַּרְכִּי עוֹבֵר נָּתִיב אֶל מִשְׁכְּנוֹת הַסֵּבֶל,

דַּרְכִּי עוֹבֵר נָּתִיב אֶל עִנּוּיֵי הַנֶּצַח,

דַּרְכִּי עוֹבֵר נָּתִיב אֶל אֲרוּרֵי הַחֶלֶד.

 

אֶת אֻמָּנוּת מְלַאכְתִּי הֲלֹא כּוֹנֵן הַצֶּדֶק,

כִּי אָנֹכִי נִבְרֵאתִי בְּחֶסֶד הָאֱלֹהַּ,

חָכְמַת הָעֶלְיוֹנִים וְאַהֲבָה מִקֶּדֶם.

 

בְּטֶרֶם הֱיוֹתִי, לְבַד מִן הָאַלְמָוֶת

דָּבָר לֹא נִתְחוֹלֵל. אֲנִי קַיָּם לָעַד,

הַבָּא בְּשַׁעֲרִי – מִן הַתִּקְוָה חֲדַל נָא!

 

אֶת הַמִּלִּים הַלָּלוּ, הַחֲקוּקוֹת שָׁחֹר,

רָאִיתִי עַל מַשְׁקוֹף הַשַּׁעַר, וָאֹמַר:

"מוֹרִי, דְּבָרִים סְתוּמִים, שֶׁלֹּא אָבִין, הֵם אֵלֶּה."

 

כְּבַעַל נִסָּיוֹן עַל הַשְּׁאֵלָה הֵשִׁיב לִי:

"כָּאן מְצֻוֶּה אַתָּה לַחְדֹּל מִלְּבָטֶיךָ.

כָּאן מֹרֶךְ לֵב וּפַחַד דִּינָם לָעַד לִגְוֹעַ.

 

הִגַּעְנוּ לַמָּקוֹם תֵּאַרְתִּי לְפָנֶיךָ,

תִּרְאֶה בּוֹ הֲמוֹנֵי אָדָם מֻכֵּי חַטָּאת,

מִי שֶׁנִּטְּלוּ מֵהֶם כָּלִיל חָכְמָה וְדַעַת."

 

דִּבֵּר, וְאֶת יָדוֹ בְּכַף יָדִי הִנִּיחַ,

חִיֵּךְ אֵלַי, חִזֵּק רוּחִי וְהוֹלִיכַנִי

אֶל מִסְתְּרֵי דְּבָרִים הָעֲלוּמִים מֵעַיִן.

 

וְשָׁם גְּנִיחוֹת עָלוּ, צִוְחוֹת יָגוֹן וּבֶכִי

בְּאֹפֶל נֶצַח לֵיל לְלֹא כּוֹכְבֵי רָקִיעַ,

הִקְשַׁבְתִּי, וְדִמְעָה נָגֹלָּה עַל הַלֶּחִי.

 

בְּלִיל שָׂפוֹת שׁוֹנוֹת, קְרִיאוֹת זְוָעָה וּפַחַד,

קוֹלוֹת שֶׁל תַּעֲנִית, מִלּוֹת כְּאֵב וְסֵבֶל,

יָדַיִם מַצְלִיפוֹת, צְוָחוֹת עַד לֵב שָׁמַיִם,

 

הַכֹּל בִּשְׁאוֹן אֵימִים הַסַּב כְּמוֹ בְּשִׁבֹּלֶת,

בְּעַד אֲוִיר הַנֶּצַח הַמְרַקֵּד שִׁכּוֹר,

כְּמוֹ חוֹל הֶחָג סָבִיב סְחוֹר סְחוֹר בִּמְעַרְבֹּלֶת. 

 

עוֹד נִשְׁמָתִי כְּלוּאָה בְּכַף מָגוֹר, שָׁאַלְתִּי:

"הוֹ, מַה הוּא זֶה, מוֹרִי, אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹמֵעַ,

מִי אֵלֶּה הַכְּנוּעִים לְפֻרְעָנוּת וְסֵבֶל?"

 

הֵשִׁיב לִי: "הַנְּשָׁמוֹת הָעֲלוּבוֹת הַלָּלוּ,

דַּרְכָּן יָגוֹן וְסֵבֶל, עַל כִּי בָּחֲרוּ לִחְיוֹת

חַיִּים לְלֹא חֶרְפָּה אַךְ גַּם בְּלִי קֹרֶט שֶׁבַח.

 

עַתָּה חוֹבְרִים הַלָּלוּ אֶל חֶבֶר מַלְאָכִים

מוּגֵי הַלֵּב אֲשֶׁר בָּגְדוּ בָּאֵל, עִם זֹאת

בּוֹ לֹא מָרְדוּ וְרַק הִתְבּוֹנְנוּ שְׁוֵי נֶפֶשׁ.

 

שְׁמֵי הַמָּרוֹם אֲשֶׁר יָפְיָם עוֹמֵד לָנֶצַח,

גֵּרְשׁוּ אוֹתָם אַךְ לֹא קִבֵּל אוֹתָם הַתֹּפֶת

אֲפִלּוּ הָרָשָׁע בָּהֶם לֹא יִשְׁתַּבֵּחַ."

 

אֲזַי אֲנִי: "מוֹרִי, מַה הִיא עִלַּת הַשֶּׁבֶר,

כּוֹפָה עַל הַנְּשָׁמוֹת הַלָּלוּ בֶּכִי רָם?"

"זֹאת בְּמִלִּים סְפוּרוֹת אֹמַר לְךָ," הֵשִׁיב לִי,

 

"הַלָּלוּ לֹא יָשִׂימוּ אֶת מִבְטָחָם בַּמָּוֶת,

וְחַיֵּיהֶם סוּמִים וְכֹה שְׁפָלִים עַד כִּי

מִמְּנַת חֶלְקוֹ שֶׁל הַזּוּלָת חוֹמְדִים הֵם.

 

גַּם לֹא יִזְכֶּה סִבְלָם לִתְהִלָּה בַּחֶלֶד,

הַחֶסֶד וְהַצֶּדֶק דּוֹחִים אוֹתָם בְּלַעַג.

בַּל נְדַבֵּר בָּהֶם, נֵלֵךְ מִכָּאן וְהָלְאָה."

 

מַבִּיט בָּהֶם קָרוֹב, רָאִיתִי פֶּתַע דֶּגֶל,

הַנָּע בְּרֹב מְהִירוּת עַד כִּי כָּל נִסָּיוֹן

לְהָפִיג מְרוּצָתוֹ הָיָה נִכְשָׁל לָבֶטַח.

 

מֵאֲחוֹרָיו נִגְרַר הָמוֹן עָצוּם וְרַב,

קָשֶׁה לְהַאֲמִין כִּי עָלָה בְּיַד הַמָּוֶת

לַהֲפֹךְ צִבּוּר כֹּה רַב לִנְשָׁמוֹת בַּתֹּפֶת.

 

זִהִיתִי בֵּינֵיהֶם כַּמָּה הַמֻּכָּרִים לִי.

אֲזַי צִלּוֹ רָאִיתִי, רוּחוֹ שֶׁל מוּג הַלֵּב,

אֶת כֶּשֶׁל הַסֵּרוּב הוֹרִיד זֶה עַל רֹאשֵׁנוּ.

 

אֲזַי מִיָּד הֵבַנְתִּי בְּוַדָּאוּת גְּמוּרָה

כִּי הֶהָמוֹן הַזֶּה הוּא חֶבֶר פַּחְדָנִים

שְׂנוּאֵי אֵל בַּמָּרוֹם וְהַשָּׂטָן גַּם יַחַד.

 

הָעֲלוּבִים הָהֵם, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא חָיוּ

פָּסְעוּ גְּלוּיֵי עֶרְיָה. צְרָעוֹת וְיַתּוּשִׁים

חָגִים סְבִיבָם עוֹקְצִים בִּבְשָׂרָם בְּלִי הֶרֶף.

 

שְׂרוּטִים פְּנֵיהֶם, קָלַח, נִגַּר דָּמָם עַל לֶחִי

וְנִתְעַרְבֵּב בְּדֶמַע, זוֹלֵג לְרַגְלֵיהֶם,

רִמָּה וְתוֹלֵעָה מְתֹעָבוֹת בְּלָעוּהוּ.

 

אָז מֵאֲחוֹרֵיהֶם הִבַּטְתִּי, רָאִיתִי

הָמוֹן גָּדוֹל צוֹבֶה לִגְדוֹת נָהָר רָחָב.

לְמַרְאֵיהֶם אָמַרְתִּי: "אֱמֹר לִי וְאֵדַע זֹאת,

 

מִי אֵלּוּ הֵם, מוֹרִי, וּמַהוּ חֹק אוֹ נֹהַג

אֲשֶׁר דּוֹחֵק בָּהֶם לַחְצוֹת אֶת הַנָּהָר,

כְּפִי שֶׁזֹּאת אֶרְאֶה בְּאוֹר מְתַעְתֵּעַ?"

 

וְהוּא אֵלַי: "תִּמְצָא תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלוֹתֶיךָ

לְעֵת נָבוֹא לִגְדוֹת נְהַר הָאָכֶרוֹן

וּמוּל קַדְרוּת חוֹפָיו נַעֲמֹד, נִתֵּן עֵינֵינוּ."

 

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, נִכְלָם, עֵינַי הִשְׁפַּלְתִּי,

חוֹשֵׁשׁ כִּי בִּדְבָרַי עָלַבְתִּי בּוֹ, שָׁתַקְתִּי,

עַד שֶׁיַּחְדָּו הִגַּעְנוּ אֶל אָכֶרוֹן הַנַּחַל.

 

כָּאן לִקְרָאתֵנוּ שָׁט זָקֵן בְּסִירָתוֹ,

וּשְׂעָרוֹ שֵׂיבָה מֵרֹב שָׁנִים, צוֹעֵק:

"הוֹ, נְשָׁמוֹת סוֹטוֹת, אֲבוֹי לִידוּעֵי צַעַר.

 

לָעַד לֹא תִּכָּנְסוּ בְּשַׁעֲרֵי שָׁמַיִם.

הִנֵּה אֶקַּח אֶתְכֶם מִכָּאן אֶל חוֹף מִנֶּגֶד

אֶל כְּפוֹר וְלֶהָבוֹת, אֶל אֲפֵלַת הַנֶּצַח.

 

וּבַאֲשֶׁר לְךָ, הַחַי, קְרַב לְכָאן,

שְׁמֹר נַפְשְׁךָ מֵהֶם כִּי אֵלּוּ אַךְ גְּוִיּוֹת."

אַךְ כַּאֲשֶׁר רָאָה הָאִישׁ שֶׁלֹּא רָחַקְתִּי,

 

"אַחֵר הוא הַנָּתִיב," סָח, "אַחֶרֶת הַגָּדָה,

לֹא זוֹ תָּבִיא אוֹתְךָ אֶל חוֹף הַמִּבְטָחִים.

סְפִינָה קַלָּה יוֹתֵר תָּשִׁיט אוֹתְךָ לַיַּעַד."

 

"אַל תִּתְיַסֵּר, כַּרוֹן," דִּבֵּר אֵלָיו מוֹרִי,

"הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה רְצוֹן שָׁמַיִם בּוֹ,

וְאַל תּוֹסִיף לִשְׁאֹל, הֲלֹא חֶפְצוֹ פְּקֻדָּה הוּא."

 

אֲזַי הָאֵלֶם רַד עַל לֶחִי מְזֻקֶּנֶת

שֶׁל כַּרוֹן, הַמְנַוֵּט בְּאֹפֶל הַנָּהָר,

עֵינָיו מְצֹעָפוֹת בְּמַעְגְּלֵי שַׁלְהֶבֶת.

 

אֲבָל רוּחוֹת עֵירֹם בַּאֲפִיסַת כֹּחוֹת,

לְעֵת שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר כַּרוֹן הָאַכְזָרִי

חָרְקוּ בְּשִׁנֵּיהֶם, חָוְרוּ פְּנֵיהֶם מִזַּעַם.

 

 

חִלְּלוּ אֶת שֵׁם הָאֵל, חֵרְפוּ אֲבוֹתֵיהֶם,

אֶת גֶּזַע הָאָדָם, גִּדְּפוּ אֶת הַמָּקוֹם

בּוֹ נִבְרְאוּ בְּצֶלֶם וּבוֹ יָצְאוּ מֵרֶחֶם.

 

אָז נֶאֱסַף הַחֶבֶר, נִקְהַל בְּרֹב הָמוֹן,

בּוֹכֶה בְּקוֹל לִגְדוֹת הַנַּחַל הַמְצַפֶּה

לְמִי שֶׁאֵין עָלָיו מוֹרָא הָאֵל מִמַּעַל.

 

כַּרוֹן הַשֵּׁד מִשַּׁחַת, עֵינָיו רִשְׁפֵי גַּחֶלֶת,

אוֹתֵת לָהֶם לָבוֹא, לַעֲלוֹת אֶל הַסִּפּוּן,

בְּמָשׁוֹטוֹ מַכֶּה כָּל צֵל מִתְמַהְמֵהַּ.

 

כְּמוֹ הֶעָלִים בַּסְּתָו נוֹשְׁרִים לְעֵת שַׁלֶּכֶת

תְּחִלָּה אֶחָד, שֵׁנִי, וְהָלְאָה עַד אֲשֶׁר

רוֹאֶה הַבַּד כֵּיצַד נָשְׁרָה כְּסוּתוֹ לָאָרֶץ,

 

כָּךְ זֶרַע חֲטָאָיו שֶׁל הָאָדָם נִתַּק,

אֶחָד אֶחָד מֵחוֹף, וְלַסִּירָה צוֹנֵחַ,

כְּמוֹ בַּז אֶל כַּף צַיָּד הַשָּׁב כִּכְלוֹת הַטֶּרֶף.

 

כָּךְ הֵם צוֹלְחִים אֶת פְּנֵי הַמַּיִם הַקּוֹדְרִים,

עוֹד אֵלּוּ לֹא עָלוּ אֶל הַגָּדָה מִנֶּגֶד

וּכְבָר הָמוֹן נוֹסָף נִקְהָל לְחוֹף הַנַּחַל.

 

"בְּנִי," סָח אֵלַי מוֹרִי בְּרֹב חַסְדּוֹ, "הַלָּלוּ

אֲשֶׁר מָצְאוּ מוֹתָם מִיַּד אֵל נְקָמוֹת

נֶאֱסָפִים לְכָאן מִכָּל קַצְוֵי הָאָרֶץ,

 

וְרַב חֶפְצָם לַחְצוֹת בְּמַעֲבַר הַנַּחַל

כִּי צֶדֶק אֱלֹהִי מֵאִיץ בָּהֶם. הִנֵּה

כָּךְ יֵצֶר רַב תְּשׁוּקָה נוֹלָד מֵחִיל וּפַחַד.

 

אַךְ כָּאן לֹא תַּעֲבֹר הַנֶּפֶשׁ הַטּוֹבָה,

עַל כֵּן כַּרוֹן הִתְרָה בְּךָ שֶׁלֹּא לָלֶכֶת,

אֶת פֵּשֶׁר אֲמָרָיו עַתָּה תָּבִין לָבֶטַח."

 

כִּכְלוֹת דִּבְרֵי מוֹרִי, לְפֶתַע נִרְעֲדוּ

בְּכֹחַ רַב וְאוֹן סִפֵּי מִישׁוֹר הָאֹפֶל

וְזִכְרוֹנוֹת אֵימִים ביתר שאת שְׁטָפוּנִי.

 

אָז סְעָרָה פָּרְצָה בְּעֵמֶק הַבָּכָא

וְדָם זוֹהֵר שָׁנִי נִתַּז בִּמְעַרְבֹּלֶת,

הַבֹּהַק וְהָאוֹר עַד כְּלוֹת חוּשַׁי הִדְבִּירוּ.

כִּנְפֹל מֻכֵּה שֵׁנָה, צָנַחְתִּי עַל הָאָרֶץ.

 

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
דרכי עובר נתיב אל משכנות הסבל
דרכי עובר נתיב אל משכנות הסבל
עטיפת הספר
מומלצים