מיהו צדיק
אדם אינו "יוצא" צדיק סתם כך וכוחו הרוחני, למדנותו ואישיותו המיוחדת מזכים אותו בתואר. מירון ח. איזקסון על מבחן הצדיק וגם: איך נולד השיבוש "איש באמונתו יחיה"
אחד הביטויים החביבים במקומותינו הוא "צדיק" וכמובן היפוכו "הרשע". בקלות רבה מדי אנו מכנים אדם כצדיק, לעתים על דרך ההומור ולעיתים מתוך בורות. בתפיסתנו היהודית הצדיקות אינה מצב חתוך ונתון, אלא שאלה קבועה על התנהגותו ומעשיו של האדם. "... ולא תקח שחד כי השחד יעוֵר עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (דברים, ט"ז, כ'). מכאן מובן ששופט הלוקח שוחד אינו יכול להיחשב עוד לצדיק, בדיוק כמו שכישלונו של ה"חכם" מובטח כאשר הוא נכשל במוסריותו. נדמה, שמעבר לכך הצדיק מחויב להיות ערני לשאלת הצדק הכללי. כדי להימנע מצדקנות סתמית, יש צורך בחתירה קבועה לצדק חברתי ואישי.
במדרש תנחומא אנו מוצאים את הדברים הבאים (כפי שהם מובאים בספר האגדה של ביאליק ורבניצקי): "הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, שנאמר באברהם: 'ואקחה פת לחם וסעדו לבכם' ולבסוף – 'ואל הבָּקר רץ אברהם'. הרשעים אומרים הרבה ואפִלו מעט אינם עושים, שכן מצינו בעפרוֹן שאמר לאברהם:
'השדה נתתי לך ... ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה היא'. ולבסוף נאמר: 'וישקל אברהם לעפרן ... ארבע מאת שקל כסף עבר לסחר' – שלא קבל ממנו אלא קנטרין". הדוגמאות המובאות במדרש זה הן מפרשות השבועות האחרונים. מצד אחד אברהם המארח את המלאכים ומצד שני עפרוֹן שמוכר לאברהם את מערת המכפלה לקבורת שרה אמנו. אין זה מקרה שמעלתוֹ של אברהם מוזכרת בקשר להכנסת האורחים שלו. מידה זאת של הכנסת אורחים היא מסממניו המובהקים של אברהם אבינו ואחד המבחנים המעשיים החשובים של האדם. מנגד עפרוֹן מתקבל כאן כמי שלכאורה מציע הצעה נדיבה, אך בפועל מבקש תשלום גדוֹל עבור השטח המיועד לקבורה. תאוות הממון יכולה בודאי לשמש אמת מידה לסולם הערכים האנושי.
מדברים אלה נובע שההכרזה על אדם כצדיק צריכה להיעשות בזהירות רבה. אין כאן שאלה של רושם חיצוני ואפילו לא של למדנות בפני עצמה. אדם אינו "יוצא צדיק" בעלמא. בדרך כלל הצד הנסתר, הקשה והעקבי הוא מבחנו המעשי והקובע של הצדיק. גם ההכרזה על מישהו כרשע אינה פשוטה ויש להיזהר בכך מאוד, אבל על כך נשתדל לפרט בפעם אחרת. הדבר הברור הוא שצדיקות מחייבת אישיות פעילה ובעלת עוצמה רבה. מדרש אחר אומר: "הרשעים - הם ברשות לבם, אבל הצדיקים – לבם ברשותם".
לפני שהצדיק יכול לפנות לאחרים הוא אמור לשלוט על אישיותו שלוֹ וזה המקוֹר גם למעמדו המיוחד של "הצדיק" בעולם החסידות. הצדיק בחסידות הוא מנהיגם של חסידיו. כוחו הרוחני, למדנותו ואישיותו המיוחדת מזכים אותו בתואר הצדיקות. הביטוי הנפלא מספר חבקוק "וצדיק באמונתו יחיה", מכניס אותנו לעומק אישיותו של הצדיק. הוא אינו מחשב את הזמן בעקמומיות וביוהרה, אלא חי באמונתו. לצערנו גם משפט זה משובש לעיתים ומצוטט לכאורה "איש באמונתו יחיה". זאת אכן רק אחת הדוגמאות לשיבוש המקורות מתוך שטחיות או בורות.
