עידן היניב

ככל שאתה עולה למעלה, יש פחות חמצן". להבנה הזאת הגיע עידן יניב מיד לאחר שזכה בפרס זמר השנה בטקס פרסי העמ"י. בעוד שלמה ארצי, שנמצא הרבה שנים למעלה ונראה שאין לו בעיות נשימה, קיבל פרס מפעל חיים, יניב, בלוק אדמוני, ניצח תותחים כמו אריק ברמן, שזו ללא ספק היתה השנה שלו, ויוני בלוך, שהוציא תקליט חדש, למרות שבאמתחתו של יניב רק שני שירים חדשים - "את יפה" והדואט עם דנה אינטרנשיונל, "סרט הודי". כנראה, שנקעה רגלו של העם משירים מורכבים של גברים ששולחים את הבחורה הביתה במונית אחרי סקס זמין או שירים מרירים־מצחיקים של ילד כאפות מבאר שבע. ואולי הפתרון פשוט יותר, "בחודש האחרון, המשפחה, החברים שלי וכל חברי הפורום הצביעו לי בטירוף", אומר יניב ,"כולם רצו שזה יקרה. כשהקריאו את השם שלי, הלב שלי דפק בחוזקה, אבל לא היה לי זמן לעכל את זה, כי מיד עליתי לשיר. גם אחר כך לא היה לי זמן לחגוג, כי הלכתי להופיע באירוע".

מה אתה חושב שהזכייה תעשה לקריירה שלך?

"זו עליית מדרגה ואני מאמין שזה יקדם אותי. אני מקווה שאמשיך לשיר עוד שנים רבות. זה לא מובן לי מאליו שזכיתי בפרס. שום דבר לא בא לי בקלות ואני יודע שעוד יהיה לי קשה בהמשך הדרך".

מה דעתך על המתחרים?

"כמה ימים לפני הטקס פתאום נפל לי האסימון מול אילו תותחים אני מתמודד. בועז שרעבי הוא אחד הזמרים שגדלתי עליהם ואני מכיר את כל השירים שלו, הייתי בהופעות של יוני בלוך ואני מאוד אוהב את השירים של אריק ברמן. בימים של לפני הטקס יצא לי כל הזמן לפגוש את אריק ברחוב והוא כל הזמן פרגן לי. אחרי הטקס הוא ניגש אליי, איחל לי מזל טוב ואמר לי שהפרס מגיע לי. ראיתי בעיניים שלו שהוא אומר את האמת, שהוא לא צבוע".

"כמה ימים לפני הטקס נפל לי האסימון". יניב  (צילום: ירון ברנר)

מגיל צעיר ידע יניב, 21, שהוא רוצה לשיר. בגיל 12 הוא הופיע בערב כישרונות צעירים, וכעבור שנתיים זכה במקום הראשון בפסטיבל שירי זוהר ארגוב, שבו ביצע את שירו "הפרח בגני". בגיל 17 הוא פגש את נדב ביטון, מעבד מוזיקלי, שקישר בינו לבין ינאי רטפן, מנהלו האישי, שלקח אותו תחת חסותו ויחד הם החלו לעבוד על אלבום הבכורה שלו במשך שנתיים וחצי.

"לא יודע עד איזה גיל אני אוכל לסחוב את זה". יניב (צילום: כפיר חרבי)

השיר הראשון שיצא לתחנות הרדיו היה "מבקש רק לשמוח" שכתב יניב ללחן יווני, אבל הושמע בעיקר בתחנות רדיו אזוריות ובערוץ 24. הפריצה הגדולה שלו קרתה בסביבות קיץ 2006, כשהדואט שלו, "חושב עליה", עם ליאור דטאוקר שכתב והלחין את השיר, זכה להצלחה במצעד הפזמונים של גלגלצ. הדיסק הראשון, "חושב עליה", יצא בשלהי הקיץ ולא הרבה זמן אחר כך כבר הגיע אלבום זהב. "אחרי הופעה בכיכר ציון בירושלים הבנתי שמשהו קורה", אומר יניב, "לא הצלחתי להגיע לוואן למרות כל מעגלי האבטחה, 400 איש ניסו לגעת בי. השמיעו את השיר הזה בשאר תחנות הרדיו וזה חרש את הפלייליסט, הופעתי בכל תוכניות האירוח, אצל יצפאן, צופית גרנט. השיר התחיל לצבור תאוצה במלחמה, היתה דרישה מהחיילים והופעתי הרבה בצפון ובמקלטים. תמיד אני וכל צוות ההפקה הסתכלנו על השלב הבא. המון אנשים אמרו לנו שהסיכוי שנתקדם הלאה שואף לאפס, אבל אמרנו חכו ותראו. נתנו גז, עשינו הרבה הופעות ובדצמבר כבר עבדנו על אלבום שני".

אתה לפעמים חושש שכמו שההצלחה הגיעה מהר, היא גם תיגמר באותה צורה?

"שום דבר לא נשאר לנצח אף פעם. אני לא יודע עד איזה גיל אני אוכל לסחוב את זה ולהתרגש מזה, כרגע אני עדיין מתרגש. החלום שלי זה לבנות קהל שיגדל איתי, שיהיה לי את הכבוד לשיר בחתונות של המעריצות שלי שהיום הן בנות 16 בערך".

מי עזר להתמודד עם החששות?

"סבתא שלי בעיקר, מצד האבא. היא משהו קדוש עבורי. היא הרבה מעבר לסבתא, יותר בכיוון של משהו אלוהי. אני לא צריך לדבר בשביל שהיא תבין מה עובר עליי. גם ינאי ושי מדברים איתי, כי חשוב לי שהם יבינו מה עובר עלי חוץ מהקריירה. זה סוג של יד לוחצת יד, כי אם אני ארגיש יותר טוב, אהיה יותר טוב בהופעות".

מה הם אומרים לך?

"אל תדאג לכלום, אל תעשה דברים שקשורים למוזיקה. תבלה עם חברים. זמר צריך להיות רגוע".

"כל העניין הזה של מזרח ומערב, כבר עברנו את זה". יניב  (צילום: כפיר חרבי)

בעוד האלבום השני של יניב, "חכי לי" מבית הד ארצי, כבר נמצא בחנויות, יניב לא נח לרגע. שני שירים ממנו כבר חורשים את הפלייליסט - "את יפה" שכתבה סמדר שיר ו"סרט הודי", דואט עם דנה אינטרנשיונל ("לעבוד איתה זה להרגיש שאתה בחו"ל, בעננים, להרגיש למעלה"), שיר שלישי, "בא הביתה" יצא בימים אלו לרדיו, והוא בעיקר עובד קשה, עד כדי כך שהוא לא תמיד מספיק להגיע לכל ההופעות. לפני כמה שבועות הוא היה אמור להופיע באותו ערב בירושלים ובחיפה. למועדון החיפאי הוא הגיע באיחור של שעה וחצי ובעל המועדון הכועס ביטל את ההופעה, "אני לא מתעסק בזמנים", אומר יניב, "יש מי שעושה את זה בשבילי, למה לי לשבור את הראש?".

לא כדאי לך לחשוב קצת על הקצב של העבודה?

"אין לי זמן לחשוב. כי אני סובב סביב זה".

זה לא טוב, לא לחשוב.

לשימוש פנאי פלוס בלבד!!! מאיה בוסקילה (צילום: יניב אדרי)

"יכול להיות, אבל אני נהנה ממה שאני עושה. אני שקט ושלם עם מה שאני עושה, עם הבחירה של השירים, העיבודים. אני מאוד רגוע. יש מאחורי אנשים שיודעים שיש נושאים שלא כדאי לערב אותי בהם. זה לא מעניין אותי. אני לא קובע את לוח ההופעות, את הראיונות והצילומים, למה שאכנס לנושא הזה?".

אתה לא חושב שאתה יותר מדי תלוי בסוכנים שלך? זה מה שקרה למאיה בוסקילה.

"אני די מתחיל לחשוב על להיות יותר עצמאי. אני לא יודע אם מבחינת עבודה, כי זה גדול עליי בכמה מידות, כל העבודה ששי, ינאי ועופר מנחם (אחראי על יחסי הציבור של הד ארצי) עושים. אני רוצה לעבור מהבית של ההורים, אבל לא התחלתי ליישם את זה, אני מאוד ילד של בית".

אני מדברת על להיות מעורב בתכנים, בלוחות הזמנים. שלא תתעורר מחר ותגלה שהאיחורים למופעים פוגעים בתדמית שלך.

"אולי אני תמים, אבל קשה לי להאמין שמישהו מההפקה יעשה משהו שיפגע בי. אני לא התאמתי את עצמי לשירים, השירים התאימו את עצמם אליי, אם השיר לא מתאים לי, הוא לא יהיה באלבום. קרה שהיה משפט שלא רציתי שיהיה בשיר והוציאו אותו. גם הקהל מרגיש אם אתה לא מתחבר למילים, אי אפשר לעבוד עליו".

ואתה מתחבר לשירים עם טקסטים עילגים, כמו "שימי פס על הפסים" (מתוך השיר "את יפה")?

"אני חושב שהמסר בשיר הזה קובע. זה פונה לנוער שאין לו כסף למותגים. השיר מדבר על היופי הפנימי. זה שמבחינה חברתית בן אדם צריך להרגיש טוב עם עצמו בלי קשר למותגים. כששמעתי את השיר בתור סקיצה, התעלפתי עליו, כי כל הקטע הזה שלשים פס על הפסים, ידברו על זה מלא, ועובדה שככה באמת קורה".

סיפרת שההתחלה שלך לא היתה קלה. אתה חושב שעדיין יש קיפוח בכל הנוגע להשמעות של הזמר הים תיכוני?

"כל העניין הזה של מזרח ומערב, כבר עברנו את זה. זה פסה לגמרי, יאללה די. כמעט כולם עושים הכל, ים תיכוני גולש לפופ, יש המון ערבוב, יש מיזוג. טבעי שזה יקרה כי במדינה יש הכל".

יניב נולד בתל אביב להורים שעלו מאוזבקיסטן כשהיו ילדים. היום, אבא ראבי ואמא רוזה מנהלים מינימרקט ומגדלים שלושה ילדים, כשהוא אח בכור לנויה ,17 ואלעד 12. כל המשפחה מפרגנת לו על ההצלחה ואף מארחת את המעריצות מכל הלב. יניב, ילד טוב תל אביב, הוציא לכבוד הוריו, תעודה טכנולוגית, שתהיה רשת ביטחון, על כל מקרה. כאמור, עכשיו הוא במשא ומתן לגבי שירות התנדבותי בצבא, "אתנדב לחיל חינוך וכך אוכל לשלב את המוזיקה עם הצבא", אומר יניב, "אף אחד בצבא לא רוצה שאפסיק לשיר".

למה אתה לא עושה שירות צבאי רגיל?

"לצערי זה לא התאפשר. השתחררתי מהצבא בגלל בעיה רפואית. אחרי מלחמת לבנון, כשהופעתי בצפון ובמקלטים, הרגשתי שאני צריך להתנדב, לא ידעתי במה, אבל היה לי ברור שימצאו את התפקיד שיתאים לי".

אתה מוכן לכך שיש סיכוי שיצלבו אותך בתקשורת על זה שאתה מתמקח על התנאים?

"אני מתנדב כי זה בא לי מרצון טוב, אך ורק בגלל זה. זה הגיע מהרצון לתרום, לשים על עצמי מדים. זה לא משהו שקרה ביום אחד, ככל שהייתי במלחמה, זה חלחל לתוכי. חשוב לי שבני הנוער שבאים להופעות שלי, יסתכלו כמוני על הדברים".

לכבוד כל בנות פורום המעריצים של יניב, הוא עדיין פנוי. בגיל 18 הוא פגש את האהבה הראשונה שלו אבל אחרי שנה וחצי ביחד הם נפרדו קצת לפני הפריצה הגדולה שלו. מאז היתה לו זוגיות קצרה, אבל בינתיים הוא לבד, "עכשיו יותר קשה לי למצוא מישהי", אומר יניב ,"אני לא יודע אם הבחורה רוצה אותי בגלל שאני עידן יניב הזמר, או הבן אדם". אם אתן רוצות לנסות את מזלכן, דעו שהוא לא ייצא עם מעריצה ושהוא מעדיף לבלות במקומות אינטימיים עם חברים. עוד תשמחו לדעת, שאין לו טיפוס מסוים שעושה לו את זה, " חשוב לי שיהיה לה חן, שמחת חיים ואנרגיות טובות".

איך אתה מתנהל בזוגיות?

"יש אופציות?".

אתה גבר רומנטי, אדיש, היסטרי?

"אני מפנק, משתדל להיות רומנטי, אני עדין, אני מאוד אוהב לתת בזוגיות".

אתה מאמין באלוהים?

"מאוד. אני כל הזמן מדבר איתו, שיחות ארוכות ויפות. אני עולה על הבמה עם ספר תהילים, אני מספר לו על כל מה שקורה לי, על החלומות שאני רוצה להגשים".

ומה הוא עונה?

"אני פה. אל תדאג".