התוספת שתופסת

שירה היא אחת מהבנות האלה שמשאירות אחריהן שובל של לבבות שבורים, אפילו אם הן רק הולכות למכולת. את מכירה את הטיפוס: זאת שמפלרטטת עם כל יצור חי ממין זכר ונותנת לו את ההרגשה שהוא הדבר הכי מקסים בעולם, ובתמורה - תוך פחות מחמש דקות הוא מחליט להקים לה מקדש פלוס כוהנים קומפלט. עכשיו, מילא שיש בחורות כאלה, אבל אם את החברה הכי טובה של מישהי כזאת... זה ממש יכול לגרום לך לאבד את שיווי המשקל.

ביום ששירה התבייתה על בחור אחד – מוצלח לכל הדעות – נשמתי לרווחה. היה לי ברור שמפלס הפלרטוט שלה יירד בצורה משמעותית ואני אוכל ללקט את השאריות. התיאוריה הזאת החזיקה מעמד בדיוק עד ליציאה הבאה שלנו, שבה הוכח שהטייטל "תפוסה" לא שינה כלום מבחינת העלמה, אלא רק הוסיף לה כוחות וגרם לה להתייחס גם לגברברים שלא הייתה מבחינה בהם בקדנציה הקודמת שלה.

אני לא מבינה אותך. יש לך חבר, את "מסודרת", למה את צריכה את כל תשומת הלב הזאת?

"הפלרטוט, מבחינתי, לא נעשה כדי להשיג מישהו, אלא יותר כעניין של אגו. אני צריכה להוכיח לעצמי שאני עדיין נחשקת, רצויה ומושכת, ושזה שאני תפוסה לא אומר עדיין שעבר זמני".

ואת לא חושבת שזאת תחושה שהחבר שלך יכול לתת לך?

"זה לא אותו דבר. חבר זה חבר, וברור שהוא יאהב ויעריץ אותך, אבל תשומת לב שמישהו זר במועדון או בבר ייתן לך היא סוג אחר של תשומת לב שבנזוג לא יכול לספק. אני נהנית מזה שעדיין מסתכלים עליי ונמשכים אליי".

ולחבר שלך לא מפריע שאת מתחילה עם כל העולם בזמן שאת איתו?

"הוא יודע עם מי יש לו עסק, כי ככה גם הכרתי אותו. אני בחורה פלרטטנית וחברותית, שאוהבת להיות במרכז העניינים, ואני נהנית מזה שגברים מגיבים אליי. לפלרטט זה כיף שלא חייב להוביל לשום מקום: אני פשוט צוחקת עם מישהו ואולי נוגעת בו ב'טעות', אבל לא מפתחת את זה אלא עוצרת שם. אני בחיים לא אבגוד בבנזוג שלי, אלא אפלרטט רק כדי לשמור על כושר".

שעשועי כאילו

לד"ר מוטי רימור, מרצה בכיר לפסיכולוגיה מהמסלול האקדמי של המכללה למנהל, יש הסבר למקורות התופעה: "קיימים סוגים שונים של קשרים בין המינים. אחד מהם נקרא 'Ludus', והוא קשר שבו אין התחייבות רגשית, תשוקה עזה או אינטימיות, אלא רק שעשוע קליל בין האישה לגבר. זוהי סיטואציה שבה שני הצדדים נהנים מאי הרצינות של המצב. סוג קשר כזה מכונה גם 'פלירט', ועקב טבעו הקליל והחולף קשה לשער שהוא יתפתח ליחסים עמוקים יותר".

למה אנחנו מפלרטטות בכלל?

"הצורך בפלירט בא ממקום אחר מהצורך ביחסים. זהו צורך ילדותי במשחק קליל, מלא הומור וחסר התחייבות, שמשמש מעין הקדמה ליחסים רציניים, אך בסופו של דבר נשאר על תקן של משחק בלבד. הוא ממשיך איתנו במידה מסוימת גם לגילאים מבוגרים יותר, אבל לא מדובר פה על אינטימיות עמוקה. להיפך, כל ניסיון להעמיק את היחסים מעבר לשעשוע רק יגרום לדחייה ולשעמום".

ולמה אנחנו מפלרטטות כשאנחנו תפוסות? האם מערכת יחסים לא אמורה לענות לנו גם על הצורך בשעשוע?

"כאשר אנחנו נמצאים במערכת יחסים רצינית, כמעט שאין שום סיבה בעולם שנרגיש דחף לפלרטט. אם בכל זאת הוא מופיע, אז מדובר בשעשוע קל של שיחות 'נדמה לי', שלא מגיע לכדי מגע גופני. ההיפך הוא הנכון, הפלירט משעשע ומותח יותר כשהוא לא מתממש, שהרי מה שמשעשע הוא המשחק הקליל עצמו, ולא ה'תוצאה', שכבר שייכת ליחסים מסוג לגמרי אחר.

"קשה לשער שאישה שנמצאת במערכת יחסים אינטימית, עמוקה ומספקת, תהיה מסוגלת להיפתח למיניות אחרת, כלומר לחוש את ריחו ומגעו של גבר אחר ולתת לידיים זרות ללטף אותה, גם אם באופן חד־פעמי. במיוחד מכיוון שאצל נשים הקשר בין מין לבין התחברות רגשית הוא ישיר ועמוק יותר מאשר אצל גברים".

יובל המבולבל

תמר פלג, פסיכותרפיסטית ודוקטורנטית בתחום הטראומה באוניברסיטת חיפה, מסכימה עם ד"ר רימור: "משהו בפלרטוט עונה על שאלות כמו 'האם אני עדיין שווה?' או 'האם יש לי עדיין צ'אנס להקסים ולכבוש?' יש הטוענים שהפלרטוט מתקיים כצורך חזק יותר אצל מי שהערך העצמי שלו לא מספיק מבוסס ומגובש. אני לא בטוחה שזה תמיד המקרה. הרבה פעמים מפלרטטים פשוט כי זו דרך לתקשר עם בני המין השני, וכל עוד אין כוונה מבולבלת מאחורי הדברים, אז לרוב גם הצד השני לא מתבלבל".

אבל הצד השני מתבלבל ועוד איך. לפחות על פי אלמוג שלו, שועל ברים בן 27 מאזור תל אביב, שזועק: "אני כל הזמן נופל על טיזריות שיש להן חבר וסתם משחקות משחקים. תכל'ס? נמאס לי".

פרט, הסבר והדגם, בבקשה

"תמיד אני נתקל בכאלה שמרגישות שהן צריכות לחזק את הביטחון העצמי שלהן על חשבוני. הן עושות לי עיניים, יוזמות שיחה, צוחקות מכל הבדיחות שלי, מראות עניין ואז, כשמגיע הזמן להחליף טלפונים, הן מודיעות שהן תפוסות. אז למה מלכתחילה להעביר אותי את כל הבלגן הזה? לא עדיף שאני אשקיע את המאמצים שלי במישהי שבאמת מעוניינת?".

אבל קיימים מקרים של פלרטוט לשם הפלרטוט, לא? בטח יצא לך להתחיל עם מישהי רק בשביל הקטע?

"ברור שכן... כל עוד שני הצדדים מודעים לעובדה שזה רק משחק ולא יקרה משהו מעבר לזה, אז בכיף, אבל ברוב המקרים אין לי מושג מה עובר לבחורה בראש. חוצמיזה, אם היא תפוסה ומתחילה איתי – זה אומר עליה משהו: שרע לה עם החבר שלה, שהיא טיזרית נצחית, או שהיא לא טיפוס נאמן במיוחד. כך או כך, אתן הבנות לא יוצאות מזה טוב".

האם יש גבול ברור בין פלרטוט להתחלה עם מישהו? ואם כן – היכן הוא עובר?

ד"ר רימור: "נשים מתחילות עם גברים באמצעות פלרטוט כי זאת הנורמה החברתית. למרות שבשנים האחרונות יש מי שיטען שקיימת שחיקה בנורמה הזאת, עדיין זו הדרך המקובלת ביותר שבה נשים יוצרות קשרים עם בני המין הגברי. הן משדרות כמה הן מעניינות ושוות מבלי לומר דברים ברורים, מה שעלול לבלבל כשמנסים לפרש את הכוונות והרצונות שלהן... הגבולות האלה הם אישיים לחלוטין, ולפעמים יכול להיווצר מצב מסוכן מבחינה רומנטית שבו את רק מפלרטטת והוא, לעומת זאת, חושב שאת באמת מעוניינת בו. לפיכך מוטלת עלייך האחריות לברור מה את בוחרת לשדר, אבל ברור שזה כלל שתקף לגבי שני המינים".

גבול מסוכן

ד"ר רימור בטוח שאנחנו יכולות להרגיש בעצמנו מתי אנחנו עוברות את הגבול: "כולנו יכולים להקשיב ללבנו, למצפון ולתחושת האשמה שלנו ולדעת בדיוק מתי עברנו את הגבול. אם את חשה שאת יכולה לספר על הפלירט לבן זוגך, כאנקדוטה אותנטית, ולומר לו משהו כמו 'היום מישהו ניסה להתחיל איתי והשתעשעתי מעט בתגובות שלי', ייתכן שבן הזוג אפילו ייהנה מסיפורך וירגיש גאה בכך שבת זוגו מושכת גברים אחרים. במקרה כזה, שניכם יוצאים נשכרים והאינטימיות שלכם לא נפגעת. אבל אם הפלירט מגיע למקום מיני של ממש, מדובר במעילה בבסיס החשוב ביותר בזוגיות והוא האמון שבין בני הזוג. זו בגידה במלוא מובן המילה, שבאמצעותה אנחנו תוקעים סכין בגב הזוגיות שלנו, פוגעים באותנטיות הרגשית שלנו ופוגעים פגיעה מיותרת בבן זוגנו. לכן, אין שום סיבה שבעולם שפלירט יתפתח עד כדי מגע גופני".

אם אני מפלרטטת בזמן שאני עם מישהו זה מעיד על הקשר שלי איתו? שחסרים לי בו דברים? שאני מנסה לשמור על אופציות פתוחות?

פלג: "זה תלוי בכל מיני פרמטרים – למשל, באיזה מין פלרטוט מדובר, מה הם הגבולות שלך או האם ידוע וברור לך איפה את עומדת בינך לבין עצמך ומול בן הזוג. אולי זה מעיד על כך שהתמסדות הקשר מאיימת עלייך ושהאינטימיות עם בן הזוג קצת קשה לך. למרות שנחמד להרגיש שווה ונחשקת, חשוב לבדוק אם לא מדובר כאן בפתיינות שאינה הוגנת כלפי מושא הפלרטוט. אם את משדרת אני פה ואני מושגת, אבל בפועל רק מפתה ומייד כשמתעורר עניין את נעלמת, יש פה בעיה שכדאי להקדיש לה מחשבה. למה את צריכה את זה? מה זה משרת?".

מהי נאמנות

אורנית מסר, בת 23 מהרצליה, משוכנעת לחלוטין שלפלרטוט יש השלכות אפשריות (ונוראיות) על הזוגיות. "מרגע שאני בזוגיות – אני נמצאת בה עד הסוף", היא אומרת. "לא מסתכלת לצדדים ולא מתחילה עם זרים. מערכת זוגית היא משהו שלם שמתקיים מתוך עצמו ולא צריך חיזוקים או הפרעות מבחוץ. אני חושבת שבחורה שמספיק בטוחה ביחסים שלה לא צריכה לחפש שום דבר כי החבר שלה אמור לספק לה הכול".

לא דיברנו על הצעות נישואין, רק על איזה חיוך או מחמאה מהמלצר בבית הקפה

"אבל בשביל מה? אם החבר שלך אוהב ומעריץ אותך זה לא אמור להספיק לך בשביל להרגיש סקסית? בואי נגזים את זה עוד יותר: את באמת צריכה שמישהו אחר, שלא מכיר אותך בעצם, יחמיא לך? עד כדי כך את חסרת ביטחון?".

לא. אבל פלרטוט זה כיף ומצחיק ויש מי שאומר שזה מעולה לזוגיות...

"אני ממש לא מסכימה עם זה, אלא רואה בפלרטוט בגידה בבנזוג ופגיעה בו ובביטחון שלו בקשר. זה שיש לך בנזוג לא אומר שאת צריכה להסתגר בבית ולהתחיל לסרוג, אבל זה כן אומר שאת מחוץ למשחק כי כבר התחלת עם מישהו, השגת אותו ועכשיו את איתו. כלומר, יש שינוי בחיים שלך שמוציא את הפלרטוטים מחוץ לתחום".

האם פלרטוט תוך כדי קשר אכן נחשב לבגידה?

פלג: "השאלה היא אילו כוונות עומדות מאחורי הפלרטוט. אם הוא נעשה למטרת משחק וכדי להוסיף קצת טעם וצבע לחיים – קשה לומר שזה משהו אסור. אבל אם הפלרטוט נוצר מתוך בלבול ומעיד על כך שיש אי בהירות וחוסר ביטחון במערכת היחסים עם בן הזוג – זה כבר יותר בעייתי. אני מאמינה שכאשר כוונותייך לא ברורות ומבלבלות, ואצל בן זוגך נוצרת קנאה, סביר שזה משהו ששווה לבדוק אותו בינך לבינך ולחשוב איך את היית מרגישה לו בן זוגך היה עושה משהו כזה".

ואם אני מבקשת ליהנות משני העולמות – גם לפלרטט עם בחור חמוד כשאני יוצאת עם החברות ואז לחזור הביתה לבחור עוד יותר חמוד?

ד"ר רימור: "תיאלצי לערוך הבחנה בין הנאות וסיפוקים. אחת הטעויות החמורות שאנחנו עושים ביחסי אנוש היא ערבוב הנאות עם סיפוקים, מתוך ציפייה שההנאות יגרמו לנו אושר. הנאות, בניגוד לסיפוקים, אינן יכולות לגרום אושר, כי אנחנו מתרגלים אליהן מהר מאוד, ובמהותן הן קצרות טווח, בנויות על צרכים פיזיים־חייתים וקשורות לצד הפיזי שלנו (אוכל), הפסיבי (צפייה בסדרות טלוויזיה) והלא מעמיק (פלירטים). סיפוקים, לעומת זאת, נגרמים בעקבות השקעה אישית בפעילות יצירתית, בקשרים עם אנשים, ביחס חיובי לחברה, ביחסי ידידות עמוקים ובזוגיות שמבוססת על אהבה. הם דורשים מאיתנו השקעה רוחנית, תשומת לב נפשית והתנהגות אקטיבית בונה, כלומר, כזו המביאה לידי ביטוי את הצדדים החיוביים והמידות הטובות של אישיותנו, כמו חוכמה, אנושיות, צדק, מתינות ואומץ. סיפוקים נותנים לחיינו משמעות. לפלירט אין שום קשר למשמעות, אבל לאהבה יש ויש".