להיות עם חופשי בארצנו
האם מדינה שאוסרים עליה לבנות בתים ושכונות בעיר הבירה שלה עצמה היא מדינה ריבונית? האם מדינה ששריה וראשיה ננזפים במידה והם לא מיישרים קו עם הפטרון ונותן החסות - היא מדינה ריבונית ועצמאית? אבי רט עם הרהורים על הביקור הנשיאותי
ביקורו של הנשיא בוש בארצנו, מעלה מספר שאלות יסוד בהגדרת חירות, חופש, עצמאות וריבונות - לא רק במישור הפרטי, אלא בעיקר במישור הארצי-לאומי-מדיני.
זה שבאלפיים שנות גלות לא היינו "עם חופשי בארצנו" זה פשוט. השאלה היא האם גם בתקופה שהיינו בארצנו - היינו עם חופשי באמת.
תמיד היתה באזור או במרחב איזו מעצמה עולמית תורנית. אימפריה כזו או אחרת שהכל סרו למרותה. בין אם זו אימפריה רומאית או יוונית מהמערב, או בבלית מהמזרח, או מצרית מהדרום וכן הלאה. לעולם לא פעלנו כעם במרחב נקי מאימפריות. השאלה היתה תמיד מה מערכת היחסים בין האימפריה לבין בנות חסותה. עד כמה בנות החסות אכן נהנות מחופש,ריבונות ועצמאות, ועד כמה הן בעצם 'שפוטות' של המעצמה, ועושות דברה על פי האינטרסים שלה.
לפני זמן מה השתתפתי בדיון בפורום מסוים, שנושאו היה – 'האינטרס האמריקני במזרח התיכון'. כל אחד מהדוברים ניתח את השפעתה של ארצות הברית עלינו מזווית אחרת- כלכלית, ביטחונית תרבותית וכדו', ולאור זאת מה האינטרס שלה כאן, ומה היא תעשה כדי לממש אותו. אחד הדוברים בדיון,שהוא איש מקצוע ותיק בתחום, ובעל רקע רב בנושא, אמר את המשפט הבא: " אתם צריכים להבין דבר אחד פשוט - מבחינת ארה"ב מדינת ישראל היא נושאת המטוסים הכי זולה שלהם במזרח התיכון. אין אהבה.יש אינטרסים". זה היה מקומם לשמוע משפט כזה, אבל הוא גם בהחלט היה מעורר מחשבה.
אחרי 60 שנות עצמאות, ומאה שנות ציונות - מהי בעצם עצמאות וריבונות? לאחר שניתן תשובה לשאלה הזו נצטרך לבדוק האם מדינת ישראל בשנתה השישים עונה להגדרות הללו.
האם מדינה שאוסרים עליה לבנות בתים ושכונות בעיר הבירה שלה עצמה - היא מדינה ריבונית? האם מדינה ששריה וראשיה ננזפים במידה והם לא מיישרים קו עם הפטרון ונותן החסות - היא מדינה ריבונית ועצמאית? האם מדינה שנאלצת להפסיק מלחמה, או לא לבצע מבצע צבאי בגלל שיקולי המעצמה הגדולה - היא מדינה ריבונית ועצמאית? האם מדינה שכלכלתה תלויה כמעט באופן מוחלט במה שקורה מעבר לים היא מדינה עצמאית ?
ברור לי שאנחנו לא חיים לבד על כדור הארץ, ושיש עוד גורמים בעולם, שצריך להתחשב בהם, ולקחת את האינטרסים שלהם בחשבון, ולא רק להיות צודק אלא גם להיות חכם, ושצריך לנהל מדיניות חוץ חכמה. השאלה היא איפה עובר הגבול בין שיקול דעת מדיני והבנת האינטרסים, לבין התבטלות מוחלטת מול האימפריה התורנית, התרפסות והתקפלות מול כל רצון שלהם, עד כדי השפלה והסרת כל רצון וכבוד עצמי.
ארצות הברית גם אחרי 60 שנות עצמאות, עדיין לא מכירה בירושלים כבירת ישראל ושגרירותה עדיין לא שם.ארצות הברית מכתיבה לישראל איפה לבנות ואיפה לא, מכתיבה לה להבליג ולשתוק גם כשעריה מופגזות בטילים וקסאמים זה שנים , או אוטובוסים מתפוצצים ברחובותיה.
האם אחרי 60 שנות ראש ממשלה בישראל הוא ראש מדינה עצמאית וריבונית או שהוא בעצם פקיד בכיר בממשל אמריקני, וגם זה במקרה הטוב?
כשמשה ואהרון מבקשים מפרעה לשלח את העם ולהוציא אותו לחופשי - שואל אותם פרעה - למה אתם צריכים חופש? למה משה ואהרון תפריעו את העם ממעשיו? מה רע לכם כאן? יש לכם כאן מקום לגור, תבן, אוכל ,מים - למה אתם חולמים על חופש,חירות ועצמאות? מה ייתן לכם ה'שלח את עמי ' הזה ?
שאלה טובה. למה ועל מה חלמנו 2000 שנה? האם כל חלומנו היה להחליף אדון באדון, פריץ בפריץ, או שחלמנו להקים באמת משהו הרבה יותר גדול - כפי שהיטיב לבטא הימבר בהמנון - "להיות עם חופשי בארצנו"? למה בעצם התכוון המשורר במילים אלו?
בפרשיות אלו של יציאת מצרים - בהם אנו קוראים את כל סיפור החופש הגדול והיציאה מעבדות לחירות, קשה שלא להרהר בינינו לבין עצמנו, ואולי באופן מחודד יותר על רקע הביקור הנשיאותי בארץ, וכל ההתקפלות וההתרפסות - שאולי כנראה יותר קל להוציא את היהודים מהגלות, מאשר להוציא את הגלות מהיהודים אולי עדיין מקננת במעמקי ה-D.N.A שלנו איזו אהבה לגלות, למישהו שישלוט בנו, שינהל לנו את העניינים, שיאמר לנו מה לעשות, שייתן לנו לשחק ב'נדמה לי', אבל בעצם הכל מוכתב וסגור מראש.
כשעל שולחן המשא ומתן נמצאת גם עיר הבירה. כשגם רוצחים נפשעים עם דם על הידיים מועמדים לשחרור, כשמרגל ישראלי רשמי נמק בכלאו בארה"ב כבר 22 שנה ולגביו אין שום מחווה או ויתור, כשמדינה מפקירה את אזרחיה לירי טילים ונמנעת מפעולה צבאית כדי לא להרגיז את הבוס, כשמדינה מוכנה לעקור רבבות אזרחיה ולגרשם מהבית כדי לרצות את בעל הבית - כשכל זה קורה- המילים 'להיות עם חופשי בארצנו' קצת נראות דהויות.
ב"ה, יש לנו הרבה הישגים רבים להתגאות בהם. ב"ה לא הייתי מחליף את היום הקשה ביותר במדינה ביום הטוב ביותר בגלות. אשרינו שזכינו לכל היש במדינה. ועם כל זאת ואחרי הכל - איננו יכולים להתעייף בדרך, לוותר על החזון, לקפל את הדגלים, להסיר אחריות מאיתנו להחזיר את המנדט, ולהפסיק לחלום ולשאוף להיות עם חופשי בארצנו.
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
מומלצים
