"סקס פשוט לא מעניין אותנו"

גם זה קיים: אנשים שלא מתעניינים במין. הם קוראים לעצמם "א־סקסואליים‭,"‬ ופשוט לא מבינים מה העניין הגדול שעושים מסקס. כל מה שהם רוצים זה שיכירו בזכותם לחיות לפי הנטייה המיוחדת שלהם

אלון הגר פורסם: 31.01.08, 13:20

אף אחד בסביבה של אורי (33)‬ לא מבין מה הבעיה שלו: הוא נראה מצוין, מצליח מאוד בעבודתו ככלכלן, יש לו דירה יפה, הוא נחשב לאדם נעים וחברותי, ובכל זאת, מעולם לא הייתה לו מערכת יחסים משמעותית.גם לאורי לקח זמן להבין למה הוא בוחר לסיים יחסים כשזה מגיע לשלב הסקס.

הבדידות והתהיות התחילו אצלו כבר בגיל ההתבגרות, כשהתקשה להבין את פרצי החרמנות של חבריו. במשך תקופה התלבט אם יש לו משיכה סמויה לבני מינו, וכדי לברר את העניין, אפילו יצא לדייט חד־פעמי עם בחור. אבל גברים, הוא הבין מהר, הם ממש לא הקטע שלו. כחלק ממסע הגילוי העצמי פנה אורי לפסיכולוג וגם לסקסולוג, שהציע לו לבדוק את הדברים לעומק עם בת זוג חלופית. אבל אורי לא מצא שום טעם בכך: הוא לא קיים יחסי מין מלאים מעולם ואין לו כוונות לעשות את זה בגלגול הנוכחי. בקיצור, זה לא שהבחור סובל מתשוקה מעטה, נכון יותר לומר שאין לו יצר מיני בכלל.

חיים ללא מין

אורי שייך לקבוצה גדלה והולכת של אנשים, שאינם הטרוסקסואלים או הומוסקסואלים, וגם לא ביסקסואלים, אלא א־סקסואלים, ובעברית: א־מיניים. אותם בני אדם, שלא חשים עניין של ממש לקיים יחסי מין, מבקשים שלא לראות במצבם בעיה, אלא סוג של נטייה מינית. כמו במאבק של ההומואים והלסביות, גם הם רוצים לקבל עכשיו הכרה ומייחלים לכך שההורים, החברים ושאר הנשמות הטובות יניחו להם לנפשם, ויאחלו להם לחיות באושר בחברת עצמם, או לכל היותר למצוא מישהו/מישהי, לצדו יוכלו לחיות ממש כמו כולם, רק ללא מין.

כמו אורי, גם דיוויד ג'יי (24)‬ מסנט לואיס, ארצות־הברית, חשש שהוא יחיד במינו עד שהקים לפני שש שנים את ‭,Aven‬ אתר האינטרנט הבינלאומי של קהילת הא־מיניים.‬ האתר מציע מידע נרחב ופורומים לדיון והיכרות, ומוכר גם חולצות טריקו עם סלוגנים בנוסח "גאה להיות ‭"A‬ או "א־מיניות: כבר לא רק אצל אמבות‭."‬ גם בארץ קם כבר פורום לנושא, "א־סקסואלים" באתר תפוז. מנהלת הפורום המכונה "אילינאזי" טוענת שסקס הוא כמו סודוקו: "כולם מתלהבים מזה, אבל אותנו זה פשוט לא מעניין‭."‬ אבל נראה שתשבץ הא־סקסואליות, כפי שתגלו מיד, מורכב עוד יותר.

כנגד ארבעה סוגים

הא־מיניים מחלקים עצמם לארבעה סוגים עיקריים: הסוג הראשון כולל את אלה שיש להם דחף מיני, פיזי בלבד, אך לא נמשכים לאיש, או בעצם לשום דבר. זה גירוי חסר מטרה, שלכל היותר ידרוש פורקן ותו לא.

הסוג השני כולל כאלה שנמשכים רומנטית לאנשים, אך אין להם דחף מיני כלפיהם. יכול להיות להם רצון להתנשק, להתלטף, להתחבק, אך לא לעשות איתם סקס של ממש.

הסוג השלישי כולל כאלה שאין להם לא דחף מיני ולא משיכה רומנטית. זהו הסוג הנפוץ ביותר בקרב הא־מיניים, והוא זה שהכי פחות צפוי לעורר קונפליקט פנימי.

יש המדברים גם על סוג רביעי ומתסכל במיוחד של א־סקסואלים: כאלה שיש להם עניין רומנטי וגם דחף מיני, אבל אין להם רצון או יכולת לחבר ביניהם כדי להגיע לכלל פעילות מינית.

הפיתרון: זוגיות פתוחה

יוגדרו כך או אחרת, חוקר המין אנטוני בוגרט מצא כי 44 אחוז מבין הא־מיניים נשואים או מנהלים זוגיות מתמשכת. החיים המשותפים עלולים להיות מתסכלים במיוחד, כפי שעולה מסיפורם של נורית ‭(36)‬ ואבי ‭,(38)‬ שנישאו לפני שמונה שנים אחרי היכרות של כמה חודשים. חוסר העניין של נורית בסקס ניכר היה בה מההתחלה, ובכל זאת, ההתאהבות הגדולה של בעלה בה ונכונותה להתפשר על "הרע ההכרחי", אפשרו פעילות מינית סדירה של פעם בשבוע.

אלא שהסקס ביניהם דעך והלך. נורית הרגישה שהיא "מכריחה את עצמה‭,"‬ ואבי הרגיש, כלשונו, שהוא "שוכב עם גופה‭."‬ הוא ניסה להתגייס כדי להציל את המצב, אך התבדה. נורית, שהיא גם א־רומנטית, נותרה קרה וחסרת עניין. ניסיונותיה החוזרים להסביר שאין לה משיכה לאיש, וזה לא קשור אליו, לא הקלו את תחושת העלבון שלו.

כל זה לא הפריע להם להמשיך להתמסר לגידול שני ילדיהם, לפגוש חברים ובני משפחה ולנהל שיחות מעמיקות. כל עוד התמצה הקשר בכך, ראתה זאת נורית כנישואים אידיאליים, אלא שאבי הרגיש מתוסכל יותר ויותר. כשבאה הזדמנות, הוא התפתה. אף שהסקס מהצד היה מספק למדי, תחושות האשמה ניקרו בו, ומיוזמתו, פנו השניים למטפל זוגי ומיני.

אי־אפשר לומר שנורית לא ניסתה. היא הופנתה לגינקולוג והסכימה לקבל תוספות של אסטרוגן ופרוגסטרון. היא גם נענתה להוראות המטפל לתרגל מגוון סוגים של מגע. לזמן מה היה נדמה שזה עוזר, אבל כעבור כמה שבועות הודיעה נורית שהיא לא מסוגלת להמשיך לרמות אותו ואת עצמה.

הצלחה מסוימת לטיפול הזוגי בכל זאת הייתה: נורית שלפה פתרון מפתיע: זוגיות פתוחה. היא אמרה שלמרות הכאב, היא מוכנה לאפשר לאבי להשלים את חיי המין מחוץ לבית. עם הזמן אבי הבין שזו הפשרה ההכרחית כדי להיענות גם לצרכים שלו וגם לאלה שלה.

מה אומרים המומחים?

אנטוני בוגרט, פסיכולוג וסקסולוג קנדי, בדק ומצא – בהתבסס על ראיונות שנערכו עם 18 אלף איש – כי אחוז אחד מבין הגברים והנשים לא נמשכים מינית לאדם אחר. יש הטוענים כי מדובר אפילו בשלושה אחוזים. כך או אחרת, אומר בוגרט, "א־מיניות היא עוד אחת מהווריאציות האפשריות של המיניות".

לעומתו, אלין זולדברוד, פסיכולוגית ומטפלת מינית אמריקאית בכירה, מתנגדת נחרצות לתופעה. "אני לא חושבת שמאסות של אנשים, שחלקם מבולבלים לגבי מיניות, או פוחדים ממנה, צריכים לקבל עידוד להגדיר עצמם כא־מיניים‭,"‬ היא טוענת.

זולדברוד ומטפלים מיניים אחרים מאמינים כי חלק ממי שרואים בעצמם א־מיניים אינם בהכרח כאלה מיסודם. ד"ר ליאורה אברמוב, גינקולוגית וסקסולוגית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בבית החולים "ליס‭,"‬ מבקשת כי נבדיל בין מי שחווה א־מיניות מאז ומתמיד, לבין מי שזה אצלו עניין תקופתי. "רבים מאיתנו עוברים במהלך החיים תקופה א־סקסואלית‭,"‬ היא אומרת, "למשל אחרי פרידה, אחרי לידה, בתקופות משבר או בגיל המעבר, וזה בהחלט עשוי לחלוף‭."‬

מטפלים המאמינים כי א־סקסואליות היא הפרעה הניתנת לשינוי מייחסים את קיומה, בין השאר, למצבים שבהם אדם מדחיק את נטיותיו המיניות (ולהבדיל, את סטיותיו המיניות) בגלל חשש מגינוי חברתי, וכן להתפתחות מינית מעוכבת, השפעה מדכאת ומסרסת של הדת או התרבות, או פשוט קושי למצוא את הפרטנר המיני הנכון.

אף שהסיבות לכאורה מגוונות, משיחות עם מטפלים מתברר כי במקרים רבים קשה להם לשים את האצבע במדויק על מקור הנטייה, ונראה כי הם מגששים באפלה. בכל מקרה, מבהיר הפסיכיאטר והמטפל המיני ד"ר צחי בן ציון: "א־מיניים הם תקינים מבחינה ביולוגית. שאלה לא פחות חשובה היא אם יש פה מרכיב גנטי. ידוע על משפחות שלמות שהמיניות לא מקבלת אצל בניהן ביטוי. האם א־סקסואליים הפכו לכאלה מסיבות גנטיות, זו שאלת מיליון הדולר, אבל בהיעדר מחקר, אין על כך תשובה ממשית".

הכותב הוא פסיכולוג. הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "לאשה".