אתה דקרת אותו בגלל קנאה? פשעים שבלב
"יש לנו שלושה עדים ושוטר שראה אותך זורק את הסכין עם הדם שלו", אמר בלש דוד אברבוך לנחקר בן-ישי. סיפור
שני השוטרים הביטו דרך הזכוכית בבחור שישב בחדר החקירות, אחר כך הביטו זה בזה, אחר כך שוב בבחור. המבוגר שבהם נאנח בשקט והצעיר פכר את אצבעותיו בחוסר נוחות. דפיקה בדלת הפרה את השקט ונכנס גבר כבן 40.
"אתה ההוא מהיחידה?" שאל המבוגר.
"אני ההוא. זה החשוד?" הבלש הצביע אל הזכוכית.
"כן, זה בן-ישי. הוא כמעט הצליח להתחמק, הבן זונה. למזלנו, בדיוק עברה ניידת ליד המסעדה. תפסו אותו זורק את הסכין".
"הוא אמר משהו?" שאל הבלש בעודו מעיין בתיק החקירה.
"שום דבר. שקט כמו דג וקר רוח לגמרי". הפעם ענה השוטר הצעיר.
הבלש לקח את התיק ויצא מהחדר מבלי לומר עוד מילה, נכנס לחדר החקירות והתיישב מול הבחור. "שלום. אני דוד, בלש מהיחפ"ר. ראשי תיבות של היחידה לחקירות..."
"פשעים רומנטיים, אני יודע", קטע אותו הבחור, "ואני גם יודע מי אתה, בלש אברבוך. אני קורא עיתונים".
"יפה, לא ידעתי שאני כזה סלבריטי. בוא נראה עכשיו אם אתה יודע למה קראו לי לכאן?"
"כי אתה היחיד שסיים 12 שנות לימוד?"
"מתחכם, אה? אתה כנראה לא ממש מודע למצב בו אתה נמצא. יש לנו שלושה עדים שראו אותך דוקר את כהן, ויש לנו שוטר שראה אותך זורק את הסכין עם הדם שלו". אברבוך הוציא את תמונת הסכין המגואל בדם והשליך אותה על השולחן, לעבר הבחור. בן-ישי העיף מבט משועמם בתמונה.
"נו, אז אולי תספר לי, אדון אברבוך, למה מכל החוקרים, מכל היחידות, קראו דווקא לך?"
"כי אף אחד לא יודע מה לעשות איתך. אנחנו יודעים שזה לא היה שוד, לא מצאנו סמים אצל אף אחד מכם, העדים שראו אותך דוקר את כהן אמרו שאפילו לא דיברתם לפני כן, ולמען האמת, אף אחד מכם לא מתאים לפרופיל של דוקרי המועדונים ששומעים עליהם כל שני וחמישי".
"אז הם החליטו שזה פשע על רקע רומנטי?" בן-ישי התחיל לצחוק. "אני מבטיח לך שכהן ואני לא היינו נאהבים..."
"אתה יודע, כשאתה מחפש משהו, אם לא מצאת אותו בכל המקומות ההגיוניים, כנראה שהוא נמצא במקום הלא-הגיוני. ופשע על רקע רומנטי לא מחייב קשר רומנטי בינך לבין הקורבן".
"מה שתגיד", אמר בן-ישי בחוסר חשק והסתכל בשעון שעל הקיר.
"אתה ממהר לאנשהו? יש לך איזו התחייבות קודמת שאתה צריך להגיע אליה?! כי אם אתה רוצה, אפשר לדחות את החקירה ליום אחר!" התגבר קולו של אברבוך.
"לא, פשוט יש משחק של מכבי בתשע, ואני שואל את עצמי אם אני אספיק לראות גם את המחצית הראשונה".
"אוקיי, אם אתה רוצה להתחכם, אין בעיה". אברבוך פתח את הקלסר והתחיל לעיין בתיק, קורא כל מילה ומילה, משתמש בהבעות פנים מוגזמות בכל פעם שפריט מידע מעניין נגלה לעיניו.
"ספר לי", אמר לבסוף אברבוך, "מה אתה עושה בחיים?"
"אני סוג של יועץ".
"ולמי בדיוק אתה מייעץ?" שאל, מדגיש את המילה האחרונה.
"חברות, אנשים פרטיים. כל מיני. בוא נגיד שאני סוג של פותר בעיות".
"עוד פעם סוג של?" אברבוך התחיל לצחוק. "תראה, אני קורא את התיק שלך, ואני חייב לומר לך שמשהו פה נראה לי קצת מוזר. עד גיל 26 הכל לפי הספר: תיכון, צבא – יחידה מובחרת, תואר ראשון בכלכלה, עבודה בחברת השקעות, מתחיל תואר שני במנהל עסקים, עתיד מבטיח. פתאום הכל מתהפך: אתה מתפטר מהחברה, עוזב את הלימודים, עובר לעבוד כמאבטח בשכר מינימום. אחר כך גם את זה אתה עוזב והופך להיות 'עצמאי' – מה קרה, החיים הטובים הפחידו אותך?"
"אני אוהב לישון עד מאוחר", אמר בן-ישי וחיכה לתגובתו של הבלש.
אברבוך רק חייך ושאל: "מאיפה אתה וכהן מכירים?"
"אנחנו לא מכירים".
"אתה רוצה להגיד לי שדקרת בחור שאתה בכלל לא מכיר?" קולו של אברבוך נעשה רציני.
"אני יודע עליו מספיק", השיב בן-ישי.
"מה זה מספיק? מה אתה יודע עליו?"
"אני יודע שהוא בערך בגילי, עובד במשרד עורכי דין, עושה משכורת לא רעה וצופים לו עתיד מזהיר".
"אז דקרת אותו בגלל הכסף וההצלחה? בגלל שהוא השיג את מה שאתה נכשלת בו?!" אברבוך סיים את המשפט בדפיקה על השולחן.
"אני לא נכשלתי", ענה בן-ישי בשקט. "עזבתי מרצוני, וברוך השם, אני חי לא רע".
אברבוך התחיל להתהלך בחדר. "אוקיי, מה עוד? מה עוד אתה יודע על כהן?"
"אני יודע שיש לו חברה כבר שלוש שנים, אביטל, מעצבת גראפית באיזה עיתון, יפה וחכמה. הם גרים יחד. אני יודע שהם כבר דיברו על חתונה, אבל הוא עדיין לא בטוח".
"אז זה הכל מקנאה? לך אין אף אחת, לבן זונה יש חברה מושלמת והוא מתלבט. אני יכול להבין למה כעסת. איך אומרים? אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים!"
"זה לא מקנאה, וגם לא מכעס", ענה בן-ישי בשקט.
"אז ממה זה?!" הפעם אברבוך כבר צעק. בן-ישי רק שתק והביט בעיניו. "מה שלומו?" שאל לבסוף.
"מה?"
"כהן. מה שלום כהן?"
"הוא דווקא בסדר, כמה תפרים וזהו. פספסת את הכליה בכמה סנטימטרים. אפילו לא איבד הרבה דם. אתה כנראה לא משהו בזה, אולי כדאי שתחזור לאוניברסיטה".
"כנראה". בן-ישי שוב הביט בשעון.
"או שאולי אתה ממש טוב בזה..."
"מה זאת אומרת?" בן-ישי הסיט את מבטו במהירות.
"אני לא חושב שניסית להרוג את כהן. אני חושב שרצית לפגוע בו – אני לא בטוח למה – אבל לא לרצוח אותו".
חיוך התפשט על פני הצעיר. "שמע, לא הגזימו כשכתבו עליך את כל הדברים האלה בעיתון".
"כשזה בא ממך, זו באמת מחמאה".
אברבוך לא היה בטוח אם הבחור היה רציני או לעג לו. בן-ישי חיכה שהבלש יישב ואז התחיל לדבר: "אני דקרתי את כהן שלושה סנטימטרים מעל הכליה השמאלית שלו. אתה יודע מה קורה כשסכין באורך שבעה סנטימטרים חודר לנקודה הספציפית הזו?"
"מה קורה?"
"שני דברים. הדבר הראשון הוא פצע ברוחב שלושה ס"מ, שדורש בדרך כלל בין ארבעה לשישה תפרים ומשאיר צלקת דומה לניתוח אפנדיציט, רק יותר קטנה".
"ומה הדבר השני?" אברבוך לא הצליח להסתיר את סקרנותו.
אתה מתחיל להבין שאתה לא בלתי-פגיע
"הדבר השני קורה בראש. אתה נכנס לפאניקה, אדרנלין מציף את הדם, הדופק עולה, והכי חשוב – אתה מתחיל להבין שאתה לא בלתי-פגיע, שבכל רגע נתון אתה יכול למות. שהחיים הם משהו שצריך לתפוס בשתי הידיים ולא לבזבז חצי מהם בתהייה 'האם מחכה לי משהו טוב יותר מעבר לפינה?', כי יכול להיות שלא תחיה מספיק זמן להגיע אל הפינה. כהן שוכב עכשיו באיכילוב, חברה שלו יושבת לידו ומחזיקה לו את היד, ואני מתערב איתך שעוד לפני שישחררו אותו מהמיון הוא יציע לה נישואים".
אברבוך הביט בבחור הצעיר מצדו השני של השולחן. הוא ניסה לומר משהו, אבל השתתק. פתאום נפתחה הדלת נפתחה והשוטר המבוגר ביקש ממנו לצאת רגע.
השוטר סגר את הדלת מאחוריהם ואמר בשקט: "אנחנו משחררים אותו".
"מה? אבל הוא הרגע הודה בדקירה!"
אסור לדבר על החקירה, משהו ממש שושואיסטי
"זה מגיע מלמעלה, אברבוך, ממש למעלה. אמרו להפסיק את החקירה ולשחרר אותו מיד, בלי לשאול שאלות. וגם אסור לדבר עם אף אחד על החקירה, משהו ממש שושואיסטי".
"אתה חושב שהוא עובד אצל ה..." סימן אברבוך בעיניו.
"כנראה. סוג של..." ענה לו השוטר ופתח את הדלת.
בן-ישי קם והתקדם לעבר היציאה. "אתה רואה?" חייך אל אברבוך, "אני בסוף אספיק גם למחצית הראשונה. אה, וד"ש לאשתך. השבוע אתם חוגגים את יום הנישואים ה-17 שלכם, לא?" קרץ ויצא.
בלש דוד אברבוך נשאר לעמוד במקומו במשך כמה דקות. לבסוף הוציא את הטלפון הנייד מכיסו ולחץ לחיצה ארוכה על המספר 1.
"היי מותק, מה שלומך? חשבתי שאולי ניסע בסוף השבוע לאיזה מלון או משהו, לכבוד יום הנישואים, מה את אומרת?"
שקט כמו דג וקר רוח לגמרי
צילום: index open
מומלצים
