תהיי לא יפה ותדברי בחוכמה - את בסדר
לשמחתי, התברכתי באשה כלילת יתרונות, כך שאני פטור מההתלבטות הקלאסית. אבל אילו הייתי חייב בכל זאת לבחור בין יופי לחוכמה, ולא מדובר ב"קידוח חד פעמי", לבטח השכל היה מנצח את היופי. למדתי את זה ב"מונית הכסף"
לא ברור היכן ומתי נולד הביטוי "תהיי יפה ותשתקי". אני מניח שבמסגרת סיור קצר במסדרונות הפקולטות לרפואה ברחבי הארץ ניתן יהיה לפגוש כמה בנות חווה מצודדות, אבל בואו נודה, גם אם זה לא הוכח מדעית, יופי קיצוני מתקשר לרוב עם סוג של רדידות, שלא לומר אהבליות פורטה. אי אפשר להאשים את מי שהמציא את מטבע הלשון הזה, שהרי כולנו, גברים ונשים כאחד, חשים התקוממות בלתי נשלטת כשאנחנו רואים בטלוויזיה איזה אקזמפלר שהוא גם טייס בדימוס ומנתח מוכשר שבא לספר למראיינת על הפטנט שהמציא ונמכר לאיזה קונצרן ענק בסכום של 7 אפסים, וכל זאת אגב נפנוף בלורית שערו הסמיך, קריצות מעיני התכלת שלו וחיוך שנלקח מפרסומת למשחת שיניים. שיקום מי שלא אמר לעצמו בלב, "אח, איזה מכות הייתי דופק למנוול".
אין מנוס, כולנו רוצים להצליח, והואיל ואיפשהו במהלך האבולוציה נדפק לנו גן הפרגוּן, רובנו, אילו היתה ניתנת לנו ההזדמנות, היינו בכייף דוחפים טיפוסים כמו הטייס-רופא אל פיר המעלית, מזמינים אותה ומתענגים על קול המעיכה בהגיענו ללובי.
ושכל יפי הנפש לא יציפו לי עכשיו את הטוקבקים בהודעות נוסח "אני דווקא כן יודעת לפרגן". תעשו לי טובה ולכו כמו 80% מתושבי המדינה לראות עוד פרק של "הישרדות". הרי הסיבה לכך שחוץ מפועלים רומנים שבונים את הבית מולנו, שני חתולי רחוב עם גזזת ואני, כל מי שאני מכיר צופה באדיקות בסדרה נעוצה בכך שיש לצופה אפשרות ליהנות פעם בשבוע מעונג צרוף המבוסס על תככנות נטו וכמה ציצים לקינוח.
ואפרופו ציצים, נראה אותך, "ירושלמית מתקוממת" מהודעה 47, מפרגנת לחברה שלך שהצטיידה במרפסת חדשה ולא מאחלת לה שתלקה באבולה כשתביטי בערב על שני הדברים שתלויים לך מתחת לצוואר ונראים כמו השעונים של דאלי.
לאור האמור לעיל, ברור למה כשאנחנו נתקלים באיזה מישהו שנראה טוב יש לנו הצורך המיידי להטיל בו איזה דופי. ומאחר שעם יופי קשה להתווכח, אנחנו נטפלים מיד לאינטליגנציה, או, במקרה שמדובר בגבר, גם לזין שלו, שהוא בטח מה-זה קטן..
למרות הסתייגותי המלאה מהכללות, אין ספק שחלק לא מבוטל של האשמה בסטיגמה הזו אפשר להפיל על כמה נציגות בולטות של המין הנשי, שמצליחות כל פעם מחדש להראות לנו, כמאמר איינשטיין, ש"יש שני דברים אינסופיים: היקום והטיפשות האנושית. לגבי היקום אני לא בטוח". אותן מאוֹרות הגולה לא היו חולמות להגיע לפריים-טיים אלמלא ניחנו באחוריים קומפקטיים, בפנים נאות ובחרציץ עמוק (החריץ של הציץ - כל הזכויות שמורות לי). סביר להניח שאילו היו דומות לאסתי המכוערת, המקום הכי קרוב לתעשיית הטלוויזיה אליו היו יכולות להגיע היה לצעוק לדורה את התשובה לשאלות של הטרול הרגזן מתוך הספה בבית. אבל לא, בשל מה שחנן אותן הטבע, הן נמרחות לנו על המסך, גופן מעוור עיני צדיקים ופיהן מפיק מרגליות, מה זה מרגליות... האגזוז של קו 5 מוציא בק-פיירים יותר חכמים.
לברור את האשפה הגנטית הכי מובחרת
לפעמים נראה כאילו קברניטי הטלוויזיה בונים את הקונספט סביב התופעה והעובדה שעם ישראל אוהב לשבת מדושן עונג ולצפות בנערה יפה המלהגת ומוציאה מפיה, אוי לאוזניים שכך שומעות, דברי בלע ושטות שהדעת אינה סובלת. זה מאפשר לכלי התקשורת לברור את האשפה הגנטית הכי מובחרת ולמרוח לנו אותה מול הפרצוף בתקווה שנשמח על כך שיש מישהו יותר טיפש מאיתנו ונסכים להבליג על מקבצי הפורומואים והפרסומות מידי ארבע דקות.
מבלי לצלול עמוק מדי לתוך הסחי והרפש שמייצגים את מה שזה אומר עלינו כאומה וחברה המבכרת לראות רפי שכל עושים צחוק מעצמם על פני תוכנית איכותית, יש פה ניצול ציני של אנשים.
כל ההקדמה הארוכה הזו באה רק להסביר מדוע פתאום חזרתי לשאול את עצמי את אחת השאלות הקשות ביותר בכל הקשור למציאת בן זוג: מה יותר חשוב, יופי או חוכמה?
ואם להפוך את השאלה למבחן הדילמה האולטימטיבי, אילו ניתן לכם לבחור רק מתוך שתיים. מה הייתם מעדיפים, ונוס מושלמת, כליל היופי, כוסית-על עם מנת משכל של דיאט קולה? או מצ'יסטה מכוערת שיודעת לדקלם בעל-פה את 10,000 המספרים הראשונים אחרי הנקודה של הפאי?
באחרונה ישבתי עם הזוגית לצפות בתוכנית "מונית הכסף". התוכנית הזו אהובה עלינו במיוחד, שכן היא מצליחה לספק בידור נהדר מחד גיסא (כולל האפשרות לצעוק בקולי קולות, "איזה אהבל") ונותנת הזדמנות שווה לכולם מאידך גיסא. במהלך הפרק יכולנו כרגיל להתוודע לכל מיני טיפוסים המשוטטים ברחובות בשעות הלילה, חלקם הזויים יותר, חלקם הזויים פחות, אבל מה שריתק אותי הוא שתי קבוצות שונות של נשים שאירחו חברה למנחה הנהדר. מן הצד האחד שתי בחורות נאות למראה (לא לתפוס אותי במילה, אבל במקום וזמן אחר הייתי עושה אותן) אבל סתומות שחבל על הזמן, ולעומתן שלוש אחרות שכמו שנוהגים לומר אצלנו בשכונה, "לא הייתי נוגע בהן עם מטאטא" אבל חכמות – למות.
האהבלות היו עסוקות בהתמרחויות על הנהג החברמן
ואז קרה לי דבר מעניין: ככל שנקף הזמן ושתי האהבלות היו עסוקות בצחקוקים ובהתמרחויות על הנהג החברמן, התחלתי לפתח שאט נפש אל מי שקודם לכן נראו בעיני מטרות לגיטימיות לסיכול מיני ממוקד, ובמקרה של שלישיית השכל, מה שהיה בעיני "ממש לא" הפך בהדרגה לסוג של סימפטיה, שלא לומר חיבה אמיתית.
לשמחתי, כפי שציינתי בתחילה, אני כשלעצמי התברכתי באשה אחת שהיא שלוש, כך שאני פטור מההתלבטות. אבל אילו הייתי חייב בכל זאת לבחור בין יופי לחוכמה, ולא מדובר ב"קידוח חד פעמי", לבטח השכל היה מנצח את היופי וזאת משני טעמים:
ראשית כל, היופי הוא בר חלוף, וכמו שדוכן שווארמה אחד כתב ללקוחותיו: "טעמה המר של האיכות הירודה נשאר זמן רב אחרי ניחוחו המשכר של המחיר הנמוך", אתה עשוי למצוא את עצמך בגיל מתקדם שבו כבר כולם נראים כמו מקופלת חצי נמסה עם מישהי כזאת נעל, שבכל ערב תבקש מהיושב במרומים שיגאל אותך.
ושנית - אפילו כוהני הסקס הגדולים מסכימים שהמוח הוא האיבר הכי סקסי בגוף האדם.
- כך זה נראה מהצד של "הכוניפות החכמות" - תגובה של יערה
