רחל אחותנו

בטקס האוסקר ב־2006 עלתה השחקנית הבריטית־יהודייה רייצ'ל ווייז לבמה לקבל את פרס שחקנית המשנה על הופעתה בסרט "הגנן המסור" בעודה נמצאת בהריון מתקדם, ממש כמו הדמות שלה בסרט. "בטקס הייתי כבר לקראת סופו של ההריון, ולכן התחושה שלי היתה מאוד ביזארית", גילתה ווייז בפגישתנו בפסטיבל ונציה. "הרגשתי כאילו אני מתחת למים. זאת היתה חוויה לחלוטין סוריאליסטית. בגלל שאני אנגלייה, ככל שאני נהיית יותר עצבנית, אני הופכת למאוד מנומסת, וכך במהלך הטקס הייתי מאוד מנומסת, וזה בעיקר מה שאני זוכרת מהאוסקר".

איפה שמת את הפסלון?

"אין לו מקום מיוחד. הוא פשוט ניצב בדירה שלי. כשאנשים באים לבקר אותי הוא הם רוצים להחזיק בפסלון, כאילו היה אביזר קדוש. הם ממש מבקשים ממני: 'בבקשה, תני לי לגעת בו'".

אי אפשר שלא להתאהב בה. רייצ'ל וויז

זמן קצר אחרי הטקס, ווייז ובן זוגה, במאי הפולחן דארן ארונופסקי, הפכו הורים גאים לבנם הנרי צ'אנס. "אני אוהבת להיות אמא", היא מכריזה. "זאת חוויה יפה, מדהימה ומלאת שמחה. זה מפתיע עד כמה אתה אוהב את הילד שלך - אתה חווה אהבה חדשה ורבת עוצמה".

אחרי הלידה נטלה ווייז פסק זמן קצר מהקריירה שלה והתמסרה לאימהות. "בחודשים הראשונים אחרי שבני נולד הייתי בבייבילנד, וזה היה כל עולמי, ולא היתה לי בכלל קריירה", היא מדווחת. "בחרתי לחזור לעבודה לאט ובטוח והעדפתי לעשות בהתחלה רק תפקידים קטנים".

וכך היא חוזרת עכשיו עם תפקיד משנה ב"לילות בלוברי", שבו היא משחקת לצד הזמרת נורה ג'ונס, נטלי פורטמן וג'וד לאו. "לילות בלוברי" נבחר להיות הסרט הפותח של חגיגות ה־60 של פסטיבל קאן שהתקיימו בחודש מאי האחרון. זהו הסרט הראשון שהיוצר ההונג קונגי הנערץ וונג קאר ווי ("מצב רוח לאהבה", "2046") מביים בארצות הברית. "ב'לילות בלוברי' נורה ג'ונס מגלמת אשה שעורכת מסע ברחבי אמריקה ועובדת בדיינרים שונים ומשונים כדי לאסוף מספיק כסף שיאפשר לה לקנות מכונית", מספרת ווייז. "בכל עיר שבה היא עוצרת מתרחש סיפור שונה. הסיפור שלי מתרחש בבר בממפיס, ואני מגלמת אשה נשואה, שהזוגיות שלה נמצאת במשבר קשה. זהו סיפור אהבה טראגי שמזכיר את הסיפורים של טנסי וויליאמס. הצילומים של 'לילות בלוברי' היו חוויה מדהימה ומאוד מיוחדת, בגלל שוונג קאר ווי בכלל לא נותן לך תסריט. כשהבטתי במוניטור זה היה מרשים לראות איך גם באמריקה הוא הצליח לייצור סרט בסגנון הייחודי שלו".

איך התרשמת ממנו?

"הוא מאוד קול, נחמד ומוכשר".

דווקא חשבתי אחרי המפגשים איתו שהוא איש יהיר ולא נחמד.

"ממש לא. הוא עדין ומתוק, וגם מאוד מצחיק. איש שובב ומשעשע. פשוט ברנש מעניין".

פתח את הפסטיבל. מתוך "לילות בלוברי"

לאחרונה ווייז (37) מגבירה הילוך ובשנה הקרובה היא תיראה בלא מעט סרטים: בקומדיה הרומנטית "בהחלט, אולי", לצידו של ראיין ריינולדס, החבר של סקרלט ג'והנסון, וגם בסרט החדש של פיטר ג'קסון. "כולם שואלים אותי מה ההבדל בין הפקה הוליוודית לסרטים אירופאים, והתשובה פשוטה: התנאים באמריקה הרבה יותר טובים, ויש הרבה יותר אוכל", מעידה ווייז. "גם סרטים שעוסקים בתרבות האמריקאית יכולים להיות מעניינים. אין לי גם בעיה לעשות מבטא אמריקאי ולהעמיד פנים שאני אמריקאית. סרטים הוליוודיים הם כמו קוקה קולה, צורכים אותם בכל מקום, והם נצפים על ידי המון אנשים".

כמו כן נחזה בה ב"האחים בלום", על שני אחים נוכלים אותם מגלמים אדריאן ברודי ומארק רופאלו. הנוכלים יוצאים למשימה אחרונה - לעקוץ יורשת עשירה יפה ואקסצנטרית (אותה מגלמת ווייז). את הסרט הפיק הישראלי רם ברגמן ("בריק") והוא מגיר סופרלטיבים על ווייז: "רייצ'ל היתה סופר מקצועית ורצינית. אני חושב שאנשים יתפוצצו מההופעה הנהדרת שלה בסרט הזה, בגלל שאף אחד לא ראה אותה ככה קודם לכן. היא מאוד משעשעת, ואי אפשר שלא להתאהב בה".

אחרי העבודה עם ברגמן תוכל ווייז בקרוב שוב לתרגל את העברית המעטה שהיא למדה בצעירותה (גם בזכות ביקורים אצל קרובים בישראל): היא קיבלה את התפקיד הראשי בסרט של הבמאי הספרדי אלחנדרו אמנבר ("הים שבפנים", "האחרים") שבו ישתתפו גם אושרי כהן, אשרף ברהום ויוסף סוויד.

"הייתי בבייבילנד". עם הבעל, דארן ארונופסקי

ווייז נולדה בצפון לונדון למשפחה יהודית אינטלקטואלית וליברלית: האם היא פסיכואנליטיקנית ממוצא אוסטרי ואביה ממציא ילד הונגריה. בצעירותה התפרנסה ווייז מדוגמנות ואת השכלתה רכשה באוניברסיטת קמברידג' היוקרתית. במהלך לימודיה היא כוננה קבוצת תיאטרון שהציגה חומרים פרי עטה. אחרי הלימודים היא ניסתה לפרוץ בתחום המשחק ובמקביל עבדה בעבודות מזדמנות, כמו מלצור בפאב לונדוני. וכשלא ממש הלך לה במשחק היא זממה להפוך לעורכת דין.

אחת הסיבות לקשיים בראשית דרכה היה המראה שלה. "נתקלתי בראייה סטריאוטיפית על יהודים עם אף גדול", היא סיפרה בראיון קודם איתה. "כשהייתי בת 19 סוכן שחקנים אמריקני הציע לי לשנות את שם משפחתי. אז אמרתי לו: 'אבל למה? הרי יהודים שולטים ומנהלים את הוליווד', והוא השיב: 'זאת בדיוק הסיבה למה את צריכה לשנות את שמך'. היתה לו תיאוריה שהם מייעדים את התפקידים רק לשיקסעס, ושהמפיקים חושבים שמשחק זה כמו זנות והם לא רוצים שהנשים היהודיות שלהן ייטלו חלק בכך. לטענתו הם גם מעדיפים נשים בלונדיניות. באיזשהו שלב אכן שקלתי לשנות את שם משפחתי רק בגלל שאנשים לא הפסיקו להתבלבל בהגיית השם, אבל בסוף ויתרתי על הרעיון".

ב־1999 היא סוף סוף פרצה, וזה קרה עם סרט ההרפתקאות מנפץ הקופות "המומיה", ומאז היא לא עוצרת ומשחקת לצד בכירי הכוכבים: "רווק פלוס ילד" עם יו גרנט, "משחקי אמון" עם דסטין הופמן, "משחק המושבעים" על פי ג'ון גרישם עם ג'ין הקמן והופמן ו"קונסטנטין" עם קיאנו ריבס. החל מ־2005 משמשת ווייז, בעלת הלוק של כוכבות הוליווד הקלאסית, כ"הפנים של רבלון". בהמשך היא החליפה את קיית מוס בקמפיין של בארברי.

השיר שלנו אושרי כהן (מתוך y בעשר)

גם בחייה הפרטיים, הטעם שלה בגברים משתדל להיות איכותי: היא ניהלה פרשיות רומנטיות עם השחקנים בן מילר וניל מוריסי ועם הבמאי הבריטי סם מנדז ("אמריקן ביוטי"). כיום היא חייה עם הבמאי האמריקאי־היהודי דארן ארונופסקי ("רקוויאם לחלום"), אבי בנה. ווייז התאהבה בארונופסקי במהלך העבודה על הסרט "המעיין". "דארן הוא אמן שאני מאוד מעריכה ומכבדת את יצירתו", היא מהללת. "הוא יוצר דברים יוצאי דופן שלא מזכירים שום דבר אחר. אף אחד אחר לא יכול לייצור את הדברים שדארן עושה. וכשחקן זאת פריבילגיה גדולה לשתף פעולה עם אדם שיש לו כזה חזון".

ההפקה של "המעיין", שמורכב משלושה סיפורים ועוסק בחיפוש אחר מעיין הנעורים, עברה תלאות, קשיים ולא מעט גלגולים. בהתחלה היה אמור לככב בסרט בראד פיט, אבל הוא פרש, וההפקה כמעט קרסה. יו ג'קמן הוזעק להחליף את פיט, ארונופסקי נאלץ לקצץ משמעותית בתקציב המקורי (מאה מיליון דולר) ולשנות את התסריט.

כש"המעיין" הוקרן בבכורה בפסטיבל ונציה 2005 הוא התקבל בקריאות בוז רמות וגרר בעיקר ביקורות לא מפרגנות. הסרט גם כשל בקופות. התגובות הללו הכעיסו את ווייז שיצאה למתקפה להגנת בעלה. "הסיפור של 'המעיין' הוא לא שגרתי - הוא לא מובא בצורה ליניארית, ואנשים לא מורגלים לזה. אולי הוא שובר מוסכמות ויוצר משהו חדש, ולכן לצופים היה קשה לקבל זאת. האמת שבכיתי כשקראתי בפעם הראשונה את התסריט. וכשראיתי את הסרט הוא מאוד נגע בי".

"המעיין" מדבר על חיי נצח. היית רוצה לחיות לנצח?

"לא, אני לא חושבת שאני רוצה לחיות לנצח. זה יותר מדי ארוך. אני לא יודעת אם זה משעמם לחיות לעד, אבל תתאר לעצמך כמה שנים תצטרך לבלות בבית ספר – משהו כמו אלפיים שנה".

ווייז סבורה שלאורך ההיסטוריה אנשים תמיד רצו להיראות ולהישאר יפים וצעירים, "אבל כעת המדע מנסה לסייע לנו לחיות יותר שנים. זה כל כך מוזר לראות כיום את הנשים שעושות בוטוקס - הפנים שלהן לא יכולות לזוז. בארצות הברית הפכו הפנים הקפואות לתופעה נורמאלית, ובעיניי זה כמו סרט מדע בדיוני.

זה משונה שאתה לא יכול להזיז את הפנים שלך, ומדהים לראות שחקנים ושחקניות שמשחקים בעוד הפנים שלהם עמוסים בבוטוקס. אבל בוא ניפגש עוד עשר שנים, ואז אולי גם אני אהיה עם פנים קפואות".