הטוויסט של מייק
אחרי שהתרגלנו לשמוע אותו מחרחר, צועק וגם סתם שר, מייק פאטון יצר פסקול לסרט מתח אפל. התוצאה: מבעיתה וממכרת
"A Perfect Place" הוא סרט עצמאי בשחור לבן שעוקב אחרי שני בחורים שנקלעו לבעיה: יש בידיהם גופה ואין להם איך להיפטר ממנה. הם מחפשים מקום מושלם עבורה. שם הסרט מתחיל להריח אחרת לגמרי. מהטריילר הקצר של הסרט הוא נראה כטוויסט חולני וציני על סרטי הפילם נואר משנות הארבעים והחמישים. ובמקום בו אסתטיקה ישנה (פילם-נואר, ספרות "פאלפ" מהפיפטיז, מוזיקת אמריקאית מאותה תקופה) פוגשת אנטי-אסתטיקה (לכלוך, צווחות, כאוס), שם חי ויוצר מייק פאטון ומוסיף טוויסט ציני ומעט חולני משלו.
פאטון, האיש בעל מאה הקולות שמוכר בעיקר מתפקידיו בהרכבים כמו Faith No More, Fantomas, Mr. Bungle, Peeping Tom ועוד מיליון הרכבים ושיתופי פעולה, מתנסה כאן לראשונה בהלחנת פסקול שלם בעצמו. אמנם מדובר בסרט קצר בלבד, אבל זו הזדמנות מצוינת לראות מה הוא יודע לעשות לבד, ולא רק כשהוא מחרחר אל תוך המיקרופון באמצע הלילה כמו באלבומו הראשון.
פאטון. יודע להפחיד (צילום: אור אלתרמן)
פאטון מבשל טוויסט וג'אז בניחוח פיפטיזי מובהק ומתבל אותו בהתפרצויות פראיות של תופים וכלי נשיפה, שמקנות לתבשיל טעם לוואי מטריד במיוחד. אפקט ה-Reverb שמהדהד מאחורי רבים מהערוצים המוקלטים נותן לפסקול כולו תחושה קלסטרופובית ומאיימת, כאילו המאזין לכוד בתוך תא מטען סגור באמצע הלילה ושני זרים לוקחים אותו אל עבר הלא נודע. ומה שאינו ידוע מפחיד תמיד הרבה יותר.
כך גם משטה פאטון במאזין: כשמתחיל שיר, או במקרה הזה קטע אינסטרומנטלי, אין שום דרך בטוחה לדעת היכן הוא ייגמר. קטעי שירה מסונתזים, פריטת גיטרה מהדהדת ואפלולית, תופים כבדים שצועדים וצועדים וצועדים אל תוך האפלה - כל אלה הופכים את ההאזנה לחווייה מזוויעה ומרתקת כאחד, כמו פצע פתוח שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים כי הוא נראה כמו פרח נורא ומדמם. עד שמגיע "A Prefect End" מרגישים צורך עז להתקלח וגם לראות את הסרט.
שיר קסום, טקסט מפחיד
גם שני שירים של ממש יש כאן. "A Dream Of Roses" הוא רומנסה קטנה ואופיינית לזמרים בעלי קול הקטיפה של שנות הארבעים והחמישים. ככזה הוא עטוף בסאונד מיושן בכוונה ובקרקושי אבק של תקליטים ישנים. פאטון מפזם בקול גבוה ופארודי טקסט מתחנחן על אהבה בלתי מושגת. אני לא קונה את זה, וגם הוא לא - לכולם ברור שזו העמדת פנים של בחור מסוכן, שרק מפתה את הקרבן הבא.
"A Perfect Twist" הממכר הוא רגע השיא של האלבום ומתהדר בטקסט
מבעית. על רקע טוויסט מלוכלך ויפהפה מתאר פאטון לקורבנו שלל עינויים מלבבים שכוללים ברגים, חבלים, ברכיים ופלאיירים. ביחס הפוך לסבלו של הקרבן, העונג שמפיק המאזין מהשיר רק הולך וגובר וכשהוא נגמר מתחשק רק לשמוע אותו שוב.
החסרונות הספורים של הפסקול מגיעים משני קטעים בשם "Car Radio", שכשמם כן הם - פאטון משחק בחוגה של הרדיו ואנחנו שומעים שברי קטעים מוזיקליים והרבה רעש לבן ביניהם. שלוש הדקות האלו יכולות לחרפן גם מיטיבי לכת, על אף שיש גם בהן קסם פרוע מסוים. גם קטעים כמו "Catholic Tribe" שמורכבים מלופ כמעט אינסופי של כלי הקשה הם מסוג הדברים שעובדים יופי בסרט, אבל לא ממש מספקים האזנה נעימה בבית.
למרבה הצער, הפסקול וגם הסרט לא צפויים להגיע ארצה ביבוא מסודר, ואפשר רק לקוות שהם יגיעו בייבוא מיוחד. חובבי פאטון פנאטיים ימצאו את הדרך להשיג גם אותו, כל השאר ייאלצו להסתפק בביקורת הזו בלבד.
- Mike Patton - A Perfect Place
