שכחו אותה בבקו"ם
היא כוכבת ילדים ("ראש גדול"), השתתפה בפסטיגל, מועמדת לתפקיד בסרט של קוסאשווילי - והפכה לחיילת שעה לפני מאיה בוסקילה. אז איך זה שלא קראתם מילה אחת על הגיוס של ספיר דרמון, אפילו שהשירות שלה יהיה ארוך פי שישה? אולי כי טוב לה ככה: "חשוב יותר להיות עם המשפחה ברגעים כאלה"
היה זה בוקר יום שני, ה-14 באפריל. לשכת הגיוס בתל השומר הייתה כבר עמוסה מתחיילים נרגשים ועשרות צוותי תקשורת נלהבים לא פחות שבאו לתעד את פרידתה הזמנית של מאיה בוסקילה מהאזרחות. דיונים על מהות הצעד הלא שגרתי, תקתוקי מצלמות על כל שעל עד הכניסה הדרמטית אל עבר מזרק האימה החופן בתוכו חיסון אבעבועות שחורות וראיונות סוחטי פלנלית על אימת הסלולריים, שינסו לתעד אותה דופקת מקלחת בתום המטווח.
שעה לפני שעשתה הזמרת את דרכה לקראת ארבעה חודשי שירות, נפרדה באותו המקום מחבריה הקרובים ובני משפחתה השחקנית הצעירה ספיר דרמון, שהצטרפה אל שירות בצה"ל לשנתיים שלמות. פרק זמן סדיר שהגוון התקשורתי שלו נצבע לפתע פחות בחאקי ויותר באפור.
להתראות נעורים, שלום אזרחות. דרמון בכניסה לתל השומר (צילום: דרור כהן)
נכון, בגילה הצעיר היא עוד לא נגעה בפסגה כמו בוסקילה. דרמון לא קיבלה ספיישל "עובדה" עם דמעות על מאבקה בסוכנה האישי, לא תרמה לעם שערי עיתונים מפתים, שיחררה להיטים או שיחקה בסרט של מנחם גולן שהפך לקאלט מכורח הנסיבות. אבל אחרי ארבע עונות בהן כיכבה בסדרה "ראש גדול" היא בהחלט הפכה לפנים מוכרות בקרב דור האקנה והבגרויות. לצד ההשתתפות בסדרה עם אדם הירש ומייקל לואיס, נרשמה לאחרונה התמודדות על תפקיד הנחייה בערוץ הילדים, היא נחשבת כמועמדת מובילה לתפקיד בסרטו החדש של דובר קוסאשווילי, סימנה וי על הפסטיגל, דיבבה סרטים מצוירים ושיחקה בהצגות ילדים. תוסיפו לכך פוטוגרפיה חיננית מהשקות בהן הפציעה, וקבלו ערובה לכך שלפחות מישהו אחד יציין את עובדת גיוסה. יוק. אף לא אייטם דיו אחד קטן. ככה זה, מול קלישאת ה"טיימינג זה הכל בחיים" וחגיגות גיוס מאוחר של דיווה בת 30, לא היה לה סיכוי.
מעריץ נלהב ומדוכא בשם יוסי עבדו, שהשכים באותו יום וצפה באלילתו תכולת העיניים עושה את צעדיה הראשונים אל עבר שלושה וחצי שבועות של אימונים ללא פלאשים או אזכור, התקשר למחות על העוול. המדור החליט להרים את הכומתה ולהצדיע לטירונית הנשכחת, שכבר כמעט שבועיים בניצנים, מתהפכת על מיטת שדה באוהל, שומעת בשמירות מרחוק את אביב גפן שר בפסטיבל "בומבמלה" ומקווה שהצבא ייתן לה אפשרות במהלך השירות להצטלם לתפקידים מיועדים על המסך.
דרמון, לא חשבת לנצל את המומנטום ולהתייצב בשעה של בוסקילה כדי לזכות גם בלטיפה תקשורתית לרגל הגיוס?
"לא. רציתי לעמוד בזמנים ובשקט עם המשפחה והחברים ולהיות כמה שיותר איתם. חשוב יותר להיות עם המשפחה ברגעים קריטיים אלו. הייתי אמורה להתגייס באוגוסט אבל דחיתי בגלל הצילומים של העונה האחרונה של 'ראש גדול'. יש עוד עונה, אני עוד לא יודעת אם אהיה בה אבל אני מקווה מאוד שאוכל, ושהצבא יתחשב ויבוא לקראתי. שני דברים חשובים לי: גם הצבא וגם הקריירה ונצטרך לשלב ביניהם".
אפשר לומר שלא זכית לאיזה הפנינג גיוס?
"לא, לא יותר מדי".
מתקלחת עם כולן
שבוע וחצי נותר לה עד תום התיזוזים, המסדרים ושיעורי הבטיחות, אז היא תתחיל סבב של סדנאות ומיונים שבסיומם תשובץ ללהקה צבאית. בזמן שהיא חולקת את אותו מתחם שינה עם כמות בלתי מבוטלת של טירוניות, מרחק של כשעה משם, בבסיס אחר בדרום, מתכרבלת על מיטתה בלילה הטירונית בוסקילה, עם אותו פז"ם, רק בחדר פרטי במגורי קצינים עם מקלחת צמודה. על השדרוג הנ"ל נמסר מדובר צה"ל: "החיילת מאיה בוסקילה אינה מקבלת תנאים מועדפים, אלא תנאים המותאמים לה, ללא קשר להיותה אמנית. יש להדגיש כי החיילת מחויבת בכל חובות הטירונות. מפאת צנעת הפרט לא נפרט מהם התנאים שמקבל כל חייל".
על מדים. מזהים אותה מהסדרה
דרמון, לעומת זאת, שלא התלבטה לרגע בשאלה גיוס - כן או לא, לא מעזה לחשוב אפילו על הנחת סלב אצלה בבסיס. "אני בערך עם עוד עשר בנות באוהל", היא מספרת בקלילות במהלך חופשת השבת אליה יצאה, "מתקלחת עם כולן, מקבלת פקודות, עושה שמירות, תורנויות, מטבחים. הכל רגיל, רגיל. לא מתייחסים אלי אחרת ובמסגרת כזו אני מעדיפה את זה ככה. אני כן מקטרת, בוכה, עוברת את זה כמו כולם וזה כיף, לעבור ככה את החוויה במלואה. זו מסגרת שהמטרה שלה לגבש ולהוריד מכל אחד מהייחודיות שלו ולהתייחס בצורה הכי נקייה שאפשר וזה משמח אותי שמצליחים. אני שווה ואין אחת שהיא יותר ממני, כולן בלחץ, מפחדות מהמפקדים, מהמ"מים. ככה גם נשארות החברות לכל החיים, כשמתחילים מאפס".
מזהים אותך מהסדרה?
"האמת שכן, די מזהים אותי שם. כל החיילים קוראים לי 'ראש גדול'. זה נחמד שבכל המסגרת הצבאית מזכירים לך ומחזירים אותך אחורה, לתחושה של בית, אבל לא עושים לי הנחות או משהו כזה. מתייחסים אלי כמו כל אחד מהחיילים".
ואם פתאום ירימו אלייך מצלמת סלולרי במצב מביך?
"יש את החשש הזה תמיד, אבל כולנו באותו המצב, אף אחת לא מתייחסת אלי כשחקנית מ'ראש גדול' – 'בואו נעשה לה פאפארצי'. אפשר לסמוך עליהן, אני לא חושבת שיש צורך במקלחת נוספת מפחד שיצלמו אותי".
מה דעתך על פסטיבל הגיוס של בוסקילה?
"לדעתי כל הכבוד לה על ההחלטה וגם לצבא שנתן לה אפשרות של גיוס מאוחר. אם זה עוזר או גורע, אני לא יודעת להגיד. אני שמחה שהיא עשתה את זה, אבל כל מקרה לגופו".
נראה לך בכלל הוגן העיסוק בשירות של ארבעה חודשים בלבד?
"זו לא שאלה שצריך להיכנס אליה. אלו החלטות צבאיות ולא צריך להיכנס לזה".
האמת, לא התבאסת שלא דיברו על הגיוס שלך?
"לא. אנשים שקרובים ידעו ואנשים שחשובים לי היו איתי. זה רגע משפחתי בו אתה צריך להיפרד מאנשים שאתה חי איתם יום יום ופתאום לעזוב את הכל, בלי לדעת לאיפה אתה יכול להיכנס. אני שחקנית שאוהבת לשחק והפרסום הוא דבר נלווה. מצד אחד זה היה כאן לטובה, מצד שני זה תמיד נחמד שכותבים ושיודעים מעבר, כי זה תורם. בכל מקרה אני מקבלת את הכל באהבה".
