המרחק שמאפשר את החופש

העצמאות שלי מרגישה חלוצה, מלאה בתחושת ביטחון, מייצגת צד מאוד צבעוני וייחודי במדינתנו הקטנה. לעתים העצמאות שלי חשה קצת לא שייכת, קצת עצובה שהיא רחוקה, ופה ושם אולי אפילו מקנאת טיפה באחיותיה בנות המדינה. באילת, העיר הדרומית ביותר, העצמאות שלי אמיתית והחופש הוא גולת הכותרת, חשים בו בכל נשימה.

לפעמים בא לי לטעום ירוק מהצפון, או יותר תרבות מהמרכז, או סתם כך להיות קרובה לכל מקום כשמתחשק ללכת אליו. אבל אם הייתי צריכה לבחור שוב, זו העיר בה ארצה לחיות: ים קסום, צלול ושקט שצוללנים מכל העולם באים ליהנות ממנו. תחושה של חופש גם ביום רגיל של עבודה, בלי פקקים, בלי מרוץ נגד הזמן, בכל ימות השנה.

כשבחדשות מתריעים על פיגוע ראוותני, חברי ואני מרגישים הכי בטוח פה, באילת. הפשע והאלימות של אזור המרכז לא ניכרים כאן. ילדינו עצמאיים בשטח, אפשר לשלוח אותם במונית בשעת ערב מאוחרת ולדעת שהם יגיעו למקום יעדם בבטחה, או שיטיילו בקניון לבד וירגישו בטוחים בכל שעות היום. כך גם בים כמובן, שהוא הבית השני שלהם מן הסתם.

החיים האמיתיים מתנהלים כאן מחוץ למתחם התיירותי, בחלק התחתון של העיר. "קול הים האדום", הרדיו האזורי שאני גאה להיות חלק ממנו, הוא הרדיו הקהילתי היחיד בארץ. בעזרתו קמה עמותה לנזקקים "לתת באילת", ופעם בשנה הוא עוצר הכל ומקיים יום התרמה בו כל תושב, מקטן ועד קשיש נרתמים לעזור, לתרום ולחבק.

אילת היא עיר שיש בה אטרקציות שלא תפגשו באף מקום אחר, ויש בה כל כך הרבה פסטיבלים ואירועים מוסיקליים. זו עיר שכולם בורחים אליה בימים טרופים של מלחמה, כדי לשכוח הכל ולהתמלא מחדש באנרגיות מחזקות.

אבל וז אנחנו עושים קפיצה למרכז, משתדלים לדחוס כמה שיותר ממה שאין כאן בכמה ימים, וחוזרים. נושמים את האוויר בירידה מהמטוס או מהאוטובוס, ויודעים שהנה, חזרנו הביתה, לחממה שלנו.

איריס קדם, תושבת אילת, שדרנית ב"קול הים האדום"