"קצת בעיה... אני בזוגיות עכשיו", היא אומרת לי
רקדנו ושרנו, ופתאום השיר "לילה" של "נוער שוליים" בעיבוד חדשני ונחמד. ואז מתחיל לצאת האני האמיתי שלי, זה שסותר לחלוטין את מצגת החנון שהכינו אמי, אבי, המקום בו גדלתי ובטח קצת גנים. תפסתי אומץ וביקשתי מספר טלפון
02:40. חזרתי מבילוי לילי בדאנס בר, מסריח מעשן סיגריות של אחרים. הגעתי רעב, אז נשנשתי לי משהו, ובטלוויזיה שושנה דמארי שרה ברקע אל מול חיילים שהיום בטח כבר בני 50. אני לא ממש מקשיב לה, אבל זה מספק לי את רמת השעמום המתאימה על מנת לא להתיחס אליה ולהצליח לפרוק את מנת הרגש השלילי על הדף כדי שאוכל ללכת לישון.
יש בי געגועים לילדות, לשנות ה-80, לימים שהייתי "מקובל" והיום אני לא מרגיש כך יותר. אני רעב, אבל לא לאוכל, בזה אני מסופק דווקא (בשלן לא רע, ולא ממש משמין, גנים טובים מהצד התימני) . אני מרגיש באחרונה כמו הרווק הכי מבוקש בעיר, אבל להפך. מנחוס עבר לגור אצלי, ואני מארח אותו בחוסר חשק מוחלט. כמו מישהו שלא שמעת עליו שנים ופתאום חוזר לביקור מולדת ונתקע אצלך בבית לשבועיים.
כל כך מגוחך לחשוב שבבית ספר יסודי היו לי כל הזמן חברות, כבר מכיתה ב', כשאבא של קרן פשוט דחף את הבנים לזרועותיהן של הבנות ולימד אותנו מה זה "סלואו". באותה העת זו היתה הפרשנות שלנו לריקוד הזה. הרי אדם נוסף היה יכול לעמוד בנוחיות בתוך הרווח שהיה ביני לבין בת זוגי דאז (אותה קרן). אחר כך היו שרון, הילה, שוב קרן (אהבת חיי באותה תקופה, מלכת הכיתה), גלית ...וזהו נראה לי מספיק, לא?
טוב, די עם הנוסטלגיה, עכשיו להתבכיינות עצמה: הייתי באחלה מסיבת יומולדת של חברה של חברה של בן דוד שלי.
"תכירי, זה ניב, בן דוד של רועי". לחיצת יד נחמדה ואופס, הנה היא, שיער ברונטי מתולתל, לא ארוך, מסודר בקפידה, חצאית שחושפת רגליים יפות, גופיה שכמו שידידה שלי תגיד "עושה לה מותן".
עוברות כמה דקות והיא כבר לידי, כתף אל כתף
מבטים מצטלבים. אנחנו מתיישבים, כשמה שמפריד בינינו הם רועי והחברה שלו. לא עוברות כמה דקות והיא כבר לידי, כתף אל כתף, היד החלקה שלה נוגעת בי מידי פעם כשהיא משוחחת עם אלה שישבו לידינו. אין לי מושג מי הם, בטח גם הם שם בגלל החבר של החבר של החבר.
אז נכון, אני ביישן בהתחלה. נשבע שרציתי ליזום שיחה, אבל היא התחילה קודם "ממש פגייה פה".
"פגייה פה? חשבתי שאת חלק מהפגייה. כולם פה בשנות ה-20 המוקדמות, ואת לא נראית יותר מזה" (מחמאה, לא?)
אז מסתבר שהיא בת 29, והיא עובדת עם שירלי. המוזיקה מעולה, ואחרי כמה משפטים סתומים שהחלפנו כבדרך אגב, כבר אי אפשר לעמוד בפיתוי וקמים לרקוד. בהתחלה רועי והחברה שלו קמים, ושתי שניות לאחר מכן מתחלף השיר וגם אני קם. אז רוקדים במקום, כי לא ממש אפשר אחרת וגם כי צריך להתחמם, לא?
היא קמה מיד אחר כך ורוקדת, קצת לידי וקצת לא. היא רוקדת לא רע. מישהו אמר פעם שבנים סתם משתוללים אבל בנות נותנות תצוגת תכלית, והיא נתנה. לא בבוטות, בתנועות נשיות, עדינות, והאמת גם ברור שדי מחושבות. אני מאמין, בעקבות ניסויים שערכתי בשטח, שבנות שרוקדות יפה הן אחלה... (ותבינו בעצמכם).
רקדנו ושרנו, ופתאום השיר "לילה" של "נוער שוליים" בעיבוד חדשני ונחמד. ואז מתחיל לצאת האני האמיתי שלי, זה שסותר לחלוטין את מצגת החנון שהכינו אמי, אבי, המקום בו גדלתי ובטח קצת גנים (מה לעשות שיש הרבה בקודקוד ויש ראייה לא משהו, שמצריכה משקפיים?). אז אני רקדן טוב, אוהב להשתולל ולרקוד ולשיר, פשוט ליהנות. אמרו לי לא פעם שבמסיבות יוצא משהו אחר ממני, מאוד קליל וגם קצת שטותניק.
חייבים לקחת הפסקה מתודית, אז הלכתי לשירותים, גם כי השלפוחית קצת מאותתת לי. חזרתי והיא עוד שם, רוקדת. שוב מחליפים כמה משפטים " תראה מה זה, דווקא הזקנים שבחבורה רוקדים", ואני עונה: "חייבים לשמש דוגמה לדור הצעיר, לא?"
חיוך! חיוך בחזרה!
היא מתיישבת.
"כדי לשבת צריך לקבל אישור מזקן השבט", אני אומר. לירן, החברה של רועי, לוקחת אותי הצידה ומנדבת מידע שכרגע קיבלה משירלי, שהולך לי טוב עם מיכל. כלומר, איתה.
מי מסוגל עכשיו לבלות עד 03:00 בבוקר?
מיכל. עכשיו יש כבר שֵם, ויש מידע חיובי, אז חייבים לתקוף. שוב רוקדים ושוב מבטים ושוב ושוב ושוב, ורועי כבר גמור, העיניים שלו נעצמות מעצמן מכל האלכוהול. ואולי אני צריך להתבייש מלהודות, אבל גם אני כבר הייתי עייף. מה לעשות שגיל 31 הפוך מגיל 13? מי מסוגל עכשיו לבלות עד 03:00 בבוקר? מתחילים לחפש את המלצרית כדי לבקש חשבון ויאללה, הגיע הזמן לבקש טלפון.
נשימה עמוקה, בחינה של המרחק שצריך לעבור, שינון של המשפטים, והנה אני מולה. "אני ניב, נעים מאוד".
תגובה צוננת: "מיכל".
"אפשר לקבל את הטלפון שלך?"
"קצת בעיה... אני בזוגיות עכשיו".
מה??? מה קורה פה? זוגיות? איך יכול להיות? ואיזה בחורה שיש לה חבר אומרת שהיא בזוגיות?
זיבי זוגיות, זה שלידך פשוט מוצא חן בעינייך יותר ממני. אז תגידי!!! למה לשקר? לא חשבת שאולי אני כבר תחקרתי? לא עלה בדעתך שאולי נידבו לי מידע שיש מצב? בקיצור, לכי מפה יא מכוערת, מי בכלל רוצה אותך?
טוב, קצת הגזמתי. מה לעשות שבכל חנון מחכים המשפטים של הערסים שבא לך להגיד מידי פעם, סתם כדי להרגיש טוב.
אני חכם, רגיש, נראה לא רע, די מעודכן אופנתית אבל לא מטרוסקסואל, מרוויח לא רע, קליל, מצחיק, שאפתן , תחרותי, מאוד משפחתי (צריך לראות אותי עם שלוש האחייניות שלי), בשלן, ילד טוב וקצת תמים, ומאוד אסרטיבי כשצריך (מנהל ומנהיג מטבעי).
בקיצור מה דפוק פה? אני רוצה להתגרש ממנחוסה (כן היא כבר קבלה דמות נשית, החליטה לעגן את יחסינו בחוזה). איך עושים את זה? יש איזה גוף שיכול להפריד בינינו לנצח?
03:28. לילה טוב!
האימייל של ניב
