דמיין את זה

כשעורך הדין לאון ווילדס התבקש ב-1972 להגן על זוג מהגרים שביקשו מעמד תושב קבע, לא היה לו מושג שהגבר הבריטי והאשה היפנית הם שניים מהאנשים המפורסמים בתבל. מבחינתו, הם היו עוד זוג שמעוניין לחיות את חייו ביבשת האמריקאית, עם מקרה ייחודי ומאתגר: היא ביקשה למצוא את בתה שהוסתרה על ידי בעלה לשעבר והוא הורשע בעבירת סמים. קראו להם ג'ון לנון ויוקו אונו, אבל השמות שלהם לא אמרו לו כלום.

במשרד פינתי מרווח עם שטיח עבה, שולחן עץ כבד עליו מונחים שלל ניירות ועטים, מדפים עמוסי ספרים עם תמונות של המשפחה וביקור בכותל, ועם נוף מקסים הצופה לשדרת מדיסון במנהטן, עובד מר ווילדס כבר ארבעה עשורים, מלמד משפטים ומסייע לזרים בהליכי ההגירה הקשים ביותר. הוא מספר על זכרונותיו מהתקופה בקול רך ואבהי, ומשבץ מדי פעם מילים בעברית במבטא יידישאי קליל.

לפני כ-36 שנה פגש מר ווילדס את החיפושית המפורסמת, כשלנון ביקש למצוא משפטן טוב שיסייע לו להישאר עם אהובת ליבו יוקו אונו ובתה בארה"ב, למרות נסיונות הממשל לסכל את בקשתו לקבלת מעמד תושב. כיום, עורך הדין ליאון ווילדס – עדיין אחד מהעו"ד המבוקשים בניו יורק בענייני הגירה - עובד על הוצאת הביוגרפיה שלו, בה יחלוק עם קהל הקוראים את פרטי אותה מעשייה מפורסמת, הכוללת קונספירציה ממשלתית נגד אחד האמנים הגדולים בתבל ותקדימים משפטיים שסללו דרך לרבים אחרים.

את ג'ון ויוקו פגש ווילדס כשהתבקש לסייע ליוקו לאתר את בעלה לשעבר טוני קוקס שברח עם בתה קיוקו מיבשת אחת לשניה, בניסיונות כושלים לקבל אפוטרופסות שתמיד הסתיימו בבריחה נוספת ותביעה נוספת. מר ווילדס נתבקש לסייע לזוג בהארכת אשרת השהייה שלהם בארה"ב כדי לאפשר להם למצוא את קוקס וקיוקו, שנראו לאחרונה בטקסס.

הפגישה ששינתה לו את החיים. ווילדס ולנון (רפרודוקציה: אלין וגנר-לחמי)

כשהגיע לדירת הזוג בגריניץ' וילג' ("מקום לא מאוד מרשים", לדבריו), היתה יוקו הראשונה לצאת ולדבר איתו. "ג'ון היה שם כדי לתת לה 'חיזוק'", משבץ ווילדס מילה בעברית. "ככה הוא היה, אף פעם לא נתן לה לעבור את זה לבד. הוא בא איתה למשפט בכל פעם. הוא היה מאוד קשוב".

"כשהוא הצטרף אלינו מהחדר האחורי, הוא היה לבבי ומקסים. הוא התחיל לעשות תה ושאל בבריטיות אופיינית אם ארצה". לנון חלק עם מר ווילדס את השתלשלות הארועים שהובילה לא רק את יוקו אלא גם אותו לעמוד בבעיה מול רשויות ארה"ב – הוא הורשע באחזקת מריחואנה עוד באנגליה, מה שגרם לו לאינספור בעיות בכניסה ויציאה מהיבשת. לנון טען שהסמים נשתלו על ידי השוטרים ושעורך הדין שלו אילץ אותו לחתום על הודאה באשמה. מאחר שווילדס לא ידע מיהי אותה דמות בריטית צבעונית ומהו אותו סם, "זה עזר לי", הוא אומר בדיעבד, "לבוא עם פתרונות יצירתיים יותר".

מה בעצם גרם לך לשבת ולכתוב את זיכרונותיך על ג'ון לנון?

"עם כל מה שנכתב על ג'ון ויוקו, לא כל כך התייחסו למקרה עצמו שארך כחמש שנים. כל מי שכותב על כך, מזכיר במשפט אחד שהכל הסתדר ושלנון הפך תושב ארה"ב, ואז נרצח, והסיפור עצמו הולך לאיבוד.

"אני אסיר תודה על ההשפעה שהיתה לו עליי. הוא היה אדם מאוד מיוחד, נדיר. הממשל לא הצליח להשתיק אותו מלומר את דעתו על הליקויים בארה"ב, לא משנה כמה ניסה. הממשל של ניקסון היה מלא טינה על כך שהוא, כאורח, מנצל את מעמדו ומעביר ביקורת, והם עשו הרבה כדי לנסות ולטרפד את מעשיו.

הוא הרוח והיא ההגיון. ג'ון ויוקו עם הספר של אונו (צילומים: גטי אימג')

"אבל זה היה הטבע שלו. היה לו חשוב מאוד לפעול למען היציאה מוייטנאם. הוא לקח את זה מאוד קשה והתעצבן כשגילה שבארה"ב נציגי ממשל יכולים לעקוב אחריך ולצותת לטלפון שלך. ועם כל זאת, הוא לא איבד את חוש ההומור שלו. הוא נהג לומר לי שהמשפטים שלי ארוכים מדי. הוא אמר: 'אם אתה רוצה שיצטטו אותך לעולם אל תאמר משפט בעל יותר מחמש מילים'. זה חוק שכעו"ד קשה לי לעקוב אחריו עד היום", אומר ווילדס וצוחק.

אמרת שלא ידעת בהתחלה מי זה ג'ון לנון. מבלי לדעת שהוא כוכב רוק, האם הרגשת משהו בנוכחות שלו?

"כן, כמובן. הוא היה מקסים ושנון, לא כזה שנכנס לפרטים, את זה הוא השאיר ליוקו. אבל היו לו משפטים קולעים למטרה, בני מקסימום חמש מילים (צוחק) ומלאי חוש הומור. אני חושב שהוא היה אדם מאוד מוכשר וגם מאוד כן, שאוהב חופש באמת. כשכתב ב-'Imagine' על מקום ללא הבדלי דת ומדינה, ללא הגבלות, הוא באמת הרגיש ככה. זה לא היה רק השיר. בכל מקרה זה היה הרושם הראשון שלי ממנו ואחרי חמש ומשהו שנים של עבודה משותפת, גם הרושם האחרון".

ואיך היתה יוקו?

"יוקו היא אדם יותר מלא תובנות. היא היתה צריכה לספוג את כל המידע, לעכל אותו, להבין אותו ואז להחליט בהתבסס על כל העובדות והנסיבות. היא ביקשה לחשוב, להתייעץ עם אנשים, והוא לא היה כזה. הוא היה מאוד מיידי ולא היתה לו סבלנות לדברים האלה. ובגלל זה הם היו זוג טוב מאוד, שילוב טוב".

כלומר הוא הרוח והיא ההגיון?

"כן, ללא כל שאלה, הרוח וההגיון, זו בהחלט דרך טובה לנסח את זה".

בטח היום היו כותבים שירים, מטיילים ונהנים מהחופש

האם הפגישה עם לנון שינתה לך את החיים?

"הו כן, בהחלט כן", מתמתח ווילדס על כסא העור שלו ומחייך חיוך גדול. "הייתי צריך ללמוד על המוזיקה שלו. הוא נתן לי הקלטות שלו והייתי צריך ללמוד אותם ולשאול המון שאלות לפני השימוע בבית המשפט שהיה לנו, לגבי כוונתו במילים אלה ואחרות.

"למשל, בשיר 'Revolution', למה התכוון כשאמר 'מהפכה'? האם באמת האמין במהפכה ולמה הוא התכוון בזה, כי היה לי חשש שהם יתקיפו אותו בשאלות וינסו להוכיח שיש לו השפעה רעה. לשמחתי, לא הגענו לרמה הדקדקנית הזו, אבל זו היתה חוויה מלמדת. העו"ד שהכיר לי את המקרה בהתחלה אמר: 'לאון, אתה יודע שאין עו"ד בכל המדינה שלא ייתן הכל רק בשביל לדבר איתם ואתה אפילו לא ידעת מי הם'".

באתר שלו מספר ווילדס איך בעקבות השפעתו של לנון הוא רכש בגיל 42 את זוג הג'ינס הראשון שלו והתחיל להאריך את השיער. לנון, מצידו, ניסה להיראות מהוגן בבית המשפט, קיצר את השיער וקנה את מה שקרא לו "חליפת ההגירה שלי".

אתה עדיין בקשר עם יוקו?

"לאחרונה לא. אבל לאורך הרבה שנים, כמעט 30 שנה, היא היתה מתקשרת אליי ומתייעצת איתי בכל מיני נושאים. היתה בינינו חברות ארוכת טווח".

מתנה מושלמת

ספרו של ווילדס קורם עור וגידים בימים אלה. אין לו עדיין תאריך פרסום אבל החרוצים

שבכם אולי יצליחו לשים את ידם על עותק של מחזה שכתב בנו, מייקל ווילדס - ראש עיריית אנגלווד שבניו ג'רזי וגם עורך דין חריף בעל מוניטין לא פחות משל אביו - על המקרה, שנקרא “Ears on a Beatle”.

איפה אתה חושב שג'ון ויוקו היו היום אם ג'ון היה בחיים?

"בדיוק איפה שהם היו אז, מלחינים וכותבים שירים, מבלים עם שון. הם בטח היו מטיילים הרבה ונהנים מהחופש. מהתבוננות בלנון ראיתי שליבו היה תמיד פתוח. אם הוא עשה משהו, או משהו קרה בחייו, הוא כתב על זה שיר וכולם ידעו על זה. הוא היה מאוד פתוח לגבי כל אספקט בחיים שלו".

אז מהו השיר האהוב עליך משירי לנון?

"השיר 'Beautiful Boy' ('ילד יפהפה'). זה היה ביום ששמעתי שניצחנו בבית המשפט לערעורים. התקשרתי לג'ון עם ההודעה המשמחת אבל הוא היה טרוד ואמר: 'אני בדרך לבית החולים, יוקו עומדת ללדת כל רגע'. הם התקשרו אליי מבית החולים, ולמרות שליוקו היו צירים, היא הקשיבה כשהקראתי את הפסיקה של בית המשפט ושמה לב לכל ניואנס. ג'ון, מצידו, התלהב מהמשפט בפסיקה שאמר, 'מאבקו בן 4 השנים להישאר במדינה הוא עדות לאמונתו בחלום האמריקאי'.

"למחרת לפנות בוקר התקשר אליי ג'ון והודיע לי: 'מדבר ג'ון לנון ויש לי ילד יפהפה'. היום שנולד שון היה גם יום ההולדת של ג'ון והיה יום הזכייה שלו במשפט. כשהוא כתב אחר כך את השיר, הוא הפך לשיר האהוב עליי.

"ביום למחרת הלכתי לחפש לו מתנה. נכנסתי לחנות יוקרה וראיתי שם כיסוי עור לדרכון שחרוט עליו הסמל של ארה"ב. ראיתי בדיוק את מה שרציתי".