תחת זכוכית מגדלת

מזל סרטן בא להמחיש לנו את עצמת הזיכרון והעבר באישיות הפרטית, כמו גם בקולקטיבית, דהיינו ברמת הקבוצה והמערכת. הזיכרון הוא מימד הבונה את תחושת הרציפות והזמניות וכך גם תורם לחיזוק וגיבוש זהותנו האישית והפרטית. בספרו של איטלי קלווינו "הערים הסמויות מן העין" (1978) משוחח מרקו פולו עם קובלאי חאן (1216-1294) על כך שהעבר מפרש את ההווה ואת העתיד.

מימד הזמן הסרטני-גדיי, הקוטבי אסטרולוגית, הוא אחדות שאין לחלקה לעבר, הווה ועתיד. עצם העובדה שהעבר הסרטני-ירחי נחוץ כדי להבין את ה"כאן ועכשיו" כדי לחזות את העתיד, מעידה על כך שהוא נעשה חלק בלתי נפרד ממנו. מרקו פולו חש את הזיכרון הסרטני כמקבל אופי של תשוקה וגעגוע, וכך הוא הופך, מבחינתו, למכניזם רב-עוצמה בנפש.

הזיכרון הסרטני אמנם קשור לזמן עבר, אך חזק יותר בהווה ככל שהזמן הגדיי הקוטבי, מוסיף וזורם קדימה תוך חיזוק הזיכרון ששב ומחזק את תחושת הזמן, וחוזר חלילה במטוטלת הקוטבית של הסרטניות-גדיות של גלגל המזלות. העבר הסרטני הוא, איפוא, הוויה דינמית המתחדשת בכל רגע נתון מרגעי ההווה והעתיד. במובן מסויים במשקפיים סרטניות אנו נוסעים קדימה כדי לשוב ולחיות עת עברנו, גם אם לא בטוח שאנו יודעים זאת ומודעים לכך. המסע קדימה הוא מסע אל העבר האישי שלנו. החיים הסרטניים הם, אם כן, פקעת של עבר, הווה ועתיד.

את מימד העבר ממחיש לנו הבימאי פדריקו פליני, שהוא, אגב, מזל גדי, בסרטו "אינטרוויסטה" (1987). בסרט נוסעים מרצ'לו מסטרויאני וחבורת מראיינים מהטלוויזיה היפנית לבקר את השחקנית השוודית אניטה אקברג בביתה אשר ברומא. אניטה יוצאת אליהם בשמלה מתנפנפת, בשיער בלונדי גולש ובפנים מתוחות ולא צעירות. היא מחזירה מבטים נוקבים לחבורה הבוחנת אותה, על מנת לראות איך משתקפת דמותה בזכרונם. בפגישה זו יש יסודות סרטניים, שכן באירוע זה משתקף המראה שלה המעניק את תחושת הזמן הגדיי, הקוטבי לסרטן. מסטרויאני ממשיך בהזרמה הסרטנית כשהוא מקרין על המסך את הסצנה המפורסמת מהסרט "לה-דולצ'ה ויטה" (1960) בה אקברג והוא רוקדים במזרקה. המצלמה הסרטנית מתעכבת על פניהם הצעירים והיפים של השניים והעצבות הסרטנית לא מאחרת לבוא תוך קליטת הכאב הגלום במימד הזמן. כך גם מסעותיו של מרקו פולו ב"הערים הסמויות מן העין אלו", לא מסעות אמיתיים אלא מסע דרך הזיכרון הסרטני שמטרתו להבין מימדים בחיים.

מזל סרטן מייצג את הינקות והילדות המוקדמת, בעיקר את התקופה האוראלית של השנה-שנתיים הראשונות לחיים, שבסופן אנו נתלשים מהקיום המרופד והנינוח של חסד, אל העולם של "שם בחוץ". על חשיבות התקופה של האוראליות הסרטנית עמדו הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין והאורליסטיים של שנות ה-30. קליין מדגישה את התסכול של התינוק בעת הגמילה מהשד הסרטני ובכך מדגישה את המימד האוראלי-סרטני כדטרמיניסטי בשל החסך והאשמה הנוצרים בו ביחס העמוק לדמות האם, נאמר אותו ניתוק בסיסי מהשד והפטמה הכה אינסטנקטיביים וראשוניים. כאן מתחילה, בדמדומי שחר, חוויית האישיות האינדיבידואלית.

מורכבתו של הסרטן, אם כן, היא בראשוניותו, בקדימותו, בשל החוויות האורליות של תחילת החיים. הסרטן הוא, בתרגום פסיכולוגי, מימד סובייקטיבי של תקופת טרום הזיכרון, כל המתרחש בו שוקע עמוק אל הלא-מודע למימד ניצחי של זיכרון סמוי הפועל בחיינו תדיר, זאת מכיוון שמה שלא נחווה בזמן ישאר בזמן לתמיד, היינו מקבל חותם של ניצחיות.

מימד המראה הסרטני-ירחי מתקשר להבעת פניה של האם המגיבה לתינוק, מימד הקובע את לידת העצמי. דרך הבעות פניה של האם המבטאות רוגע, מצוקה, שמחה וכיו"ב, לומד התינוק לזהות את רגשותיו שלו, האם הופכת לדמות ראי.

הסופר, בן מזל סרטן, מרסל פרוסט (10.7.1871) מחזיר אותנו אל העבר הסרטני ב-3130 עמודים בשבעה כרכים של של יצירתו הסרטנית-ירחית המפורסמת: "בעקבות הזמן האבוד", אשר באמצעותו לוקח אותנו פרוסט למסע אינטנסיבי ביותר אל הזיכרון הסרטני, אל מחוזות ילדותו. פרוסט מקדיש תיאור מיוחד לשעון הקוטבי-הגדיי ולמראָה הסרטנית המרובעת, חסרת הרחמים, העומדת בפינת החדר בעת היקיצה. זוהי תמציתו הסרטנית-גדיית של פרוסט' ההכרה שכל רגע מכיל בתוכו את העבר ואת הווה בצורה חיה.

"בעקבות הזמן האבוד" היא יצירה סרטנית של בן מזל סרטן, באמצעות הזיכרון האובססיבי הוא מנסה לעצור את הזמן. זו יצירה סרטנית מובהקת, שכן היא עוסקת בפילוסופיה של זמן וזיכרון, עולה בה הצורך להיזכר, צורך שמהווה בו בזמן עצירה של הזמן וחזרה לעבר הסרטני, כפי שמתאר החלק העוסק בנגיסת עוגית המדלן, כמפגש רב עוצמה בין עבר להווה, בין זיכרון רחוק לזיכרון ההווה, תוך הכנסת העוגיה לכוס התה ולטעימה האוראלית. פרוסט, בצורה אומנותית-ספרותית, מנצח את הזמן על ידי הפיכת העבר להווה מוחשי, מורגש ועוצמתי.

פרוסט וודאי לא היה מקבל את הדליות האסטרולוגית העתידנית של לואיס קרול ב"עליסה בארץ המראה", כשהמלכה הלבנה מעירה לעליסה: "זיכרון עלוב למדי הוא זיכרון שפועל רק לאחור", וזאת מכיוון שהמלכה גאה ביזכרונה הפועל לשני כיוונים, כך שהיא זוכרת דברים טרם התרחשותם.

ההתרחשות האסטרולוגית מתקשרת לא רק לרמת האישיות הפרטית, אלא משייכת ומאפיינת קבוצות, מדינות ועמים למזל אסטרולוגי זה או אחר. הסרטניות מקבלת ביטוי מעניין ואותנטי באסלאם ואצל הערבים: המוטיבים של זיכרון, עבר היסטורי,משפחה, הכנסת אורחים ואוכל - כולם מרכיבים בולטים בחברה הערבית. האסלאם קובע את זמניו לפי שנת הירח, אותו ירח ירקרק המתנוסס מעל כל מסגד. צום הראמדאן מכוון למוטיב האוכל הסרטני, כשבמשך חודש ימים אוכלים המוסלמים רק בלילה- בממלכת הירח הסרטני. מקצב הזמן האיטי של הסרטן והמכוונות ההיסטורית שלו, מתבטאים באימרה הערבית-עממית: "החיפזון מן השטן". החברה הערבית נחשלת, מתקשה להינתק מזמן עבר, מתקשה להתקדם. זמן העבר משומר אף באקט האלים של רצח בגלל כבוד המשפחה, המיצג את החזרת העבר בכל עוצמתו למימד ההווה. האמוציות הסרטניות לא נשכחות, העבר חי בהווה. הסרטן המוסלמי הוא רוורסי, זמנו, בניגוד למלכה הלבנה של עליסה, זורם רק אחורה, בהליכה צידית סרטנית משונה כמו בחוף הים. הדימיון הסרטני גובר על הריאליה והמוסלמים משליכים את סרטניותם באמצעות "סיפורי אלף לילה ולילה" או בקול הרעם מקהיר במלחמת ששת הימים המדמיין ניצחונות ערבים על ישראל.

התרבות המינואית, על שמו של מינוס בנו של זאוס ,היתה בעלת מאפיינים סרטניים-ירחיים מאז 2500 שנה לפני הספירה, זאת מפני שהיתה מיוסדת על אלוהות נשית קדומה המכונה "האלה הלבנה". הסופר האנגלי רוברט גרייבס טוען שיופיה המופלג של הכוהנת הגדולה והקסם הרומנטי הסרטני-ירחי, שפוך על הארכיטקטורה של כרתים. התרבות המינויאת והאסלאם, על לילות ערב, אינם היחידים המייצגים את מזל סרטן הארכיטיפי. ארצות הברית נולדה בארבעה ביולי תוך שהיא ממקדת, בצורה מרתקת, את האיפיונים האסטרולוגיים של מזל סרטן. המשפחה היא ערך חשוב באמריקה, ואת משפחת קנדי מכיר כל העולם, כמו גם את "משפחת קוסבי" (ביל קוסבי הוא בן מזל סרטן 12.7) סדרות המשפחה כמו "דאלאס", "הכל נישאר במשפחה", "רוזאן", "אחיות" ו"מלרוז פלייס". הסדרות הן סרטניות, היות שהן משקפות את אמריקה כמשפחה אחת גדולה המורכבת מאינספור משפחות אמיתיות או מומצאות. המשפחתיות הסרטנית האמריקנית שטופה בהופעתה של הגברת הראשונה עם הילדים, הבעל הנשיא, כשזה האחרון מקפיד להיות מצולם רבות בקמפיין הבחירות עם המשפחה לפאר ולרומם את זוגת, מה שמזכיא את אימרתו של קווין ספייסי בסרט "אמריקן ביוטי": "נישואין זה פירסומת לכמה אני נורמלי". אירוע סרטני אוראלי מביך התרחש בפרשת מוניקה לוינסקי וביל קלינטון.

המשפחתיות הסרטנית האמריקנית מתבטאת בביטוי "הדוד סם", כמו גם שירו המפורסם של דון מקלין "ביי ביי מיס אמריקן פאי". ניו יורק כונה התפוח הגדול, יש שיאמרו שזו אקראיות, אנו גורסים - אולי אקראיות, אך זוהי אקראיות אסטרולוגית ממזל סרטן. האורליות הסרטנית ממשיכה עם "קוקה קולה", המבורגרים, נקניקיות ו"מקדונלד'ס" -  את הסרטניות הזו של אמריקה כל העולם מכיר. אפילו פופאי המלח הוא דמות אורלית-סרטנית הנוהג להתחזק ע"י אכילת תרד. הסרטניות האמריקנית היא החיים הטובים תוך ישיבה בכורסא בבית המרווח עם הכלב, אליבא דה ארנסט המינגווי בן המזל (21.7.1899) שאמר שסיגר "הוואנה" ביד אחת וכוס מרטיני ביד השנייה הם הם החיים הטובים באמריקה. וכבר ניטען שהמרטיני הוא האייקון הנוזלי של ההצלחה האמריקנית ולפיכך הסיגר הוא הניחוח הארומטי של הצלחה זו.

אגב אורליות, 20 מבין 43 נשיאיה של אמריקה עישנו סיגרים. הסרטניות האמריקנית מתבטאת גם בזיכרון בלתי פוסק של רצח קנדי, מלחמת ויאטנאם וכעת ה-11 בספטמבר. לכן, מן הסתם, טום קרוז, בן המזל שנולד ב3.7, שיחק בסרט "נולד בארבעה ביולי", סרט על מלחמת ויאטנאם. ג'ון גלן, הסנטור שהיה בעברו אסטרונאוט של נאס"א (18.7.1921) טס בגיל 70 שוב לחלל. אפילו לסיפור פרל הרבור-נמל הפנינים יש מימד סרטני היות שפרל-פנינה היא האבן האסטרולוגית של המזל, וגם אירוע זה נטוע עמוק בזיכרון האמריקני הסרטני של מלחמת העולם השנייה. בארצות הברית רווח הדימוי הסרטני של הבלונדינית עם החזה הגדול, פעם דולי פרטון, היום פמלה אנדרסון, שהיא סרטנית (1.7.1967). חברותיה לסדרה "משמר המפרץ מייצגות את המשך הסרטניות האמריקנית הנשית כמצילות בסדרת הטלוויזיה המפורסמת. שחקני הכדורסל, כמו גם לוחמי המארינס, נוהגים ללעוס מסטיק בהגזמה, עדות לאורליות הסרטנית בספורט או בסרטי המלחמה.

נראה כי הסרטניות אופפת את אמריקה על שלל שחקניה המפורסמים, ביל קוסבי, הריסון פורד (13.7.1942) טום קרוז, ארנסט המינגווי, ואיך לא, בודאי ניחשתם, הנשיא המכהן ג'ורג' בוש (6.7.1946) שנחנק בזמנו מאכילת בייגלה תוך צפייה במשחק הפוטבול. טום הנקס מנסה להציל ולהביא הביתה את טוראי ראיין בסרט על מלחמת העולם השניה, הנקס הוא סרטן מאפיין בחייו ובסרטיו (9.7.1956) הסרט "פורסט גמפ" (1994) הוא בעל סממן סרטני-טיפולי מובהק.

מילות המפתח של הסרטניות הן: אם, רחם, שדיים, אוראליות, היסטוריה, זיכרונות, עיניים, אכילה, יניקה, משפחה, בית, צילום, מראה, עבר, ירח , פטריוטיות, מולדת.