משולש ברמודה

צחוקים בלי סוף. השלושה מצטלמים לשער "פנאי פלוס" (אורלי דיין עריכה: צח גולדברגר)

עפר שכטר ומיכאל מושונוב נכנסים אליי הביתה כרוח סערה. לעפר יש זר פרחים קטן סגול ביד ובקבוק קאווה באיכות בינונית ביד. הוא מניח את הפרחים על שולחן הסלון שלי ואני חושבת שזה מקסים שהוא הביא אותם. למרבה הצער, מיד הוא אומר לי "אל תתרגשי, קיבלתי את זה בהקרנה". נרגעתי. עפר ומיכאל מגיעים אליי היישר מההקרנה של הסדרה החדשה של עפר, "לאהוב את אנה", בסינמטק. מזל שיש לי בבית קאווה באיכות יותר טובה ממה שחילקו שם. איפה אושרי? ובכן, אני מספרת להם שהיחצנית של הסרט התקשרה להגיד שאושרי תקוע ומחכה לגרר על כביש ירושלים־תל אביב. הם מביטים בי במבטים מלאי רחמים, צוחקים, ואז מסבירים לי בנחמדות שהוא לא יגיע כי הוא כנראה עסוק מאוד, לא בחילוץ מכוניות אלא בפעולה טכנית אחרת, אהמ אהמ, וכדאי שנתחיל בראיון. בסופו של דבר אושרי אכן לא הגיע באותו ערב, למרות משלחת החיפוש שיצאה לתור אחר עקבותיו, אלא התקשר אליי ב־1:30 בלילה, שעה קצת מאוחרת כדי לנהל ראיון. בסוף אנחנו נפגשים כמה ימים אחרי, כשהוא חוזר מסנט פטרסבורג, לשם נסע עם "בופור" לפסטיבל קולנוע קטן. הראיון שאתם קוראים הוא שילוב של שתי השיחות האלה.  

יומן התבגרות. שכטר, מושונוב וכהן (צילום עדי אורני)

אנחנו נפגשים לכבוד עליית סרטו החדש של רשף לוי, "איים אבודים", על משפחה בת חמישה בנים עם אב צבעוני הדוחק בילדיו ללכת אחרי החלום שלהם ואמא שמכינה סנדוויצ'ים כל פעם שעולה לה האדרנלין. סיפור התבגרות מרגש המתרחש בכפר סבא של שנות ה־80.

בסרט משחקים כהן ומושונוב תאומים לא זהים. אבא שלהם, בגילומו של שמיל בן ארי, אוסף קקטוסים ומתדלק את המכונית בוויסקי, אמא שלהם היא אורלי זילברשץ והנערה הג'ינג'ית החדשה בשכונה, זו שמחוללת את כל המהומה, היא יובל שרף. כששני האחים מתאהבים בה ברור שמישהו יפסיד. בסרט מיכאל הוא ארז המספר, הדמות המופנמת יותר, ואילו אושרי הוא האח הנסיך, זה שאפילו האמא אוהבת יותר. שכטר משחק את חברם לספסל הלימודים, סבתא. חוץ מזה, אף אחד מהם עדיין לא עשה סקס והם חרמנים בטירוף. את הסרט הם צילמו כבר לפני שנה, בשיא הקיץ. 

מושונוב' בסך הכל בן 22, עושה סרטי סטודנטים מגיל שש, פרץ ב"אקזיט" ואז הפך לשחקן איכותי בסדרה "פרשת השבוע". במקביל הוא עושה תפקידים בהצגות בקאמרי, ביניהם תפקיד ראשי ב"יומן חוף ברייטון" וכרגע מצטלם לסדרה חדשה של ערוץ הילדים בשם "דאוס", שבה הוא משחק את הגיבור, האקר מחשבים. בקולנוע הוא כיכב ב"תהילים" של רפאל נדג'ארי, שעימו טס לפסטיל קאן, "נו אקזיט" (עם שכטר), ב"לבנון" יחד עם אושרי כהן, סרט שצילמו מיד אחרי "איים אבודים", "בשביל אבא שלי" שמתמודד בפסטיבל וולג'ין הקרוב, "בנא", סרט של הבמאי ניב קליינר שבו הוא משחק נער בעל הפרעות אישיות, וגם "חסר מנוחה" בתפקיד קטן.

"היו רמות צחוק שלא היו הרבה זמן"  (צילום: עדי אורני)

שכטר אומנם עשה רק ארבעה סרטים - "נו אקזיט", שזכה בפסטיבל וולג'ין ב־2006, ולאחרונה שיחק בסרט "פובידיליה", שלצורך צילומיו התגורר על הסט והפחית קרוב לעשרה קילוגרמים ממשקלו, וסרט צרפתי שהוא מגדיר קיקיוני בשם "הבוגד הקטן" שבו הוא משחק חייל בריטי - אבל בטלוויזיה הרזומה שלו רחב ביותר. הוא התחיל כילד הרע התורן ב"אקזיט" ושינה באחת את שפת הדיבור לצעירים בטלוויזיה, התגלח על חשבון הטלנובלות "משחק החיים", "טלנובלה בע"מ" ו"האלופה", הראה צד קומי ב"מועדון לילה", ויכולת משחק ב"האקס המיתולוגי", וממש בימים אלה עולות על המסך שתי סדרות חדשות בכיכובו - "לאהוב את אנה" ו"עד החתונה". הוא אגב, לא פוסל להמשיך ולעשות טלנובלות ומכריז שזה היה בית הספר שבו למד לשחק.

וכמובן, אושרי "לירז אל תשכח'תי לירז" כהן, נער הזהב של הקולנוע הישראלי, שעשה גם הוא לא מעט דרמות יומיות: "אהבה מעבר לפינה", "השיר שלנו" וגם ב"פסטיגל גיבורי העל" ובמחזמר "נרניה". בקולנוע הוא פרץ ב"כוכבים של שלומי", עבר דרך "בופור", "איים אבודים", "לבנון" (בקרוב) ולאחרונה הצטלם במאלטה לסרט של הבמאי אלחנדרו אמנבר, שביים את "האחרים" בכיכובה של ניקול קידמן, "פקח את עיניי" עם פנלופה קרוז ו"הים שבפנים" שהפך את השחקן חוויאר ברדאם לכוכב. את כהן לכן, לא נראה לי שנראה בקרוב בטלנובלות, כי בימים אלה הוא מעדיף להתמקד בקולנוע.

"היא צחקה וזרמה איתנו כאילו היא עוד חבר". יובל שרף

הסרט של אמנבר, "אגורה", הוא סרט תקופתי על עיר גדולה במצרים העתיקה בתקופה הרומית בתחילתה של מהפכה מאוד אלימה. במרכז הסרט עומדת דמותה הטראגית של היפטיה, שרגע לפני שהפכה להיות הוגת דעות גדולה היא נרצחה על ידי המון נוצרי אלים. כהן משחק את מדורס, העבד של היפטיה, אותה מגלמת השחקנית רייצ'ל ווייז ("המומיה", "הגנן המסור").

מה אפיין את הצילומים של ,"איים אבודים"?

מושונוב: "בסרט הזה היה חיבור כמעט אלוהי של אנשים, מבחינת החיבור המנטאלי וההומוריסטי והפרגוני שהיה בינינו".

שכטר: "היו לנו רמות צחוק וכיף שלא היו לי הרבה זמן".

מושונוב: "ייאמר לזכותו של רשף שזה סרט ראשון שלו כבמאי והוא בא עם אנרגיה מגניבה. כל האווירה היתה כיפית. אני מאמין שכשעושים דברים בכיף רואים את זה. לא הפסקנו לצחוק".

לשימוש פנאי פלוס בלבד!!! איים אבודים עפר שכטר מיכאל מושונוב אושרי כהן (צילום: עדי אורני)

שכטר: "לא צחקתי הרבה זמן ככה. הוא הצחיק אותי מאוד. היה איזה יום אחד שהיינו באוטו בלילה כאילו מרוסקים מעייפות, נראה לי שישנו כל הסצנה, ומושון התחיל לשיר שיר על סבתא, ששינו לו את השם לחפלה ולקרקר. רבע שעה לא הפסקנו לצחוק".

מושונוב: "נורא הרגשתי מצחיקן בסרט, אבל יש לי את הדמות הכי דרמטית שם. כאילו, כשאני רואה את הסרט אני מתפוצץ מצחוק למרות שאני רואה את עצמי שם בתור המדוכא, המסכן, המספר".

שכטר: "מסביב הוא היה כל כך מצחיק. מושון הוא בדרן גדול".

מושונוב: "היתה תקופה אינטנסיבית מאוד. צילמנו בקצב מטורף ובמקביל. זה קטע של שחקנים בארץ: אתה מצלם סרט בתפקיד ראש, אבל בערב אתה הולך להצגה. זה המקום היחיד בעולם שקורה בו דבר כזה. אני למשל צילמתי במקביל את 'פרשת השבוע'. היה לי מין לופ כזה שהייתי בא בבוקר לסרט של רשף, בערב הולך לצילומים של 'פרשת השבוע' ובאמצע גם הצגות".

שכטר: "מה שגרם לכל הצחוקים זה שהיינו עייפים. זה היה פשוט כיף. כשאתה עייף אתה משחרר כל עול. ההפתעה הכי גדולה שלי היתה שאושרי הצחיק אותי כל הסרט. לא ידעתי שהוא כזה מצחיק. גם יובל הביאה משהו נורא חדש. היא היתה נורא חמה על הסרט הזה. מה שהיה הכי כיף ביובל זה שהיא פשוט היתה אחת מהחבר'ה".

מושונוב: "כאילו בחורה שאין מתח איתה. היא צחקה וזרמה איתנו כאילו היא עוד חבר".

שכטר: "אבל עם ציצי ושנראית טוב".

אחד הדברים שהכי בולטים בסרט זה שאתם כל הזמן חרמנים. איך התחברתם לחרמן הפנימי שבכם?

מושונוב: "זה משהו שלא עבר לנו עד היום. אני חושב זה משהו שקצת נעלם מהקולנוע הישראלי אחרי 'אסקימו לימון'. את יודעת ש'אסקימו לימון' הראשון הביא מיליון איש לקולנוע בארץ? זה משהו שהרגיש לי חסר. היה חסר בזמן האחרון את הדבר הזה, הנעורים הזה, 'אמריקן פאי' הישראלי. זה מקסים שרשף הצליח ליצור כזה דבר, שהוא גם מאוד ישראלי עם בדיחות שהן טיימלס ובכל זאת לא סרט בורקס. זה סרט מרגש ומצחיק שאתה חווה בו משהו".

על מי פנטזתם כשהייתם נערים בתולים?

מושונוב: "על מי לא"?

נועה תשבי (צילום: אופיר קדמי)

שכטר: "מישל פייפר ב'גריז 2'. זה היה חזק מאוד. גם על חלי גולדנברג ב'הלהקה'. גם שרון קנטור ב'צה"ל 1' ודנה ברגר ושרון חזיז ב'עניין של זמן'".

מושונוב: "לי היה קראש על שרון ליפשיץ".

כהן: "אני זוכר את עצמי בין גילאי 15 ו־19, הדבר היחיד שאתה חושב עליו זה איך לעזאזל אני מזיין סופסוף. אני זוכר שאני החלומות העיקריים שלי היו על פמלה אנדרסון. תקופת ההתבגרות שלי היתה בתחילת תקופת האינטרנט ובשביל למצוא תמונות עם שדיים היה צריך לשאול את החנון של הכיתה. אחד החנונים בכיתה הביא לי תמונות שהוא הביא מהמחשב. זה סוג של 'סיפור הזונה' שלי. חוץ מזה היה לי קראש על מיכאלה ברקו ונועה תשבי מאז ומתמיד".

אז אתה אוהב נשים גדולות.

כהן: "כן, בדיוק".

בסרט מיכאל משחק קצת חנון, ועפר גם קצת. איך אתם הייתם כתיכוניסטים?

שכטר: "אני לא הייתי בתיכון".

מושונוב: "היתה לי תקופה של הנהגה כזאת, אבל אם עשיתי שטויות תמיד הצלחתי לברוח. אתה עובר שלבים. פעם אתה נורא פופולרי ופעם אתה על הקרשים".

שכטר: "פעם אתה חתיך, ופעם יש לך מלא חצ'קונים".

מושונוב: "אני עדיין מחוצ'קן יחסית. לפעמים אתה מרגיש חתיך ולפעמים אתה זה שפחות רואים אותו".

שכטר: "אני הייתי מחוצ'קן מאוד. משהו כמו שלוש שנים אכלתי סרטים על עצמי - חצ'קונים, גובה, הכל".

עבר לך?

עפר עושה תנועה של ברור.

מושונוב: "אני הייתי קצת ילד פרסומות. אפילו השתתפתי ב־'זה סימן בשבילי' של ערוץ הילדים. בגיל ההתבגרות פתאום היה לי דיכאון כזה ועזבתי את בית הספר. לא אהבתי מסגרות וזו היתה תקופה חשוכה שעדיין אני מטפל בה ושהשפיעה על הרצון שלי להיות שחקן. איפשהו בהתבגרות שלי היו לי מאבקים וזה משהו שאני פורק על הבמה".

שכטר: "זה מעניין, לא שמעתי על התקופה הזאת".

כהן: "תקופת התיכון מבחינתי היתה ארוכה ומגוונת. השתניתי כל כך הרבה פעמים במהלך הארבע שנים האלה. אני זוכר שהיטלטלתי מקיצוניות לקיצוניות והיו לי תקופות שבהן הסתובבתי בשעות הלא נכונות במקומות הלא נכונים בעיר מחפש, אולי, את הדברים הלא נכונים. אבל זה גם חלק ממה שביגר אותי ועיצב את האישיות שלי. אולי הייתי בעייתי, אבל אף פעם לא אהבתי כנער לשרוף דברים או ללכלך את בית הספר".

בסרט מדברים הרבה על אמון ובגידה. יש קטע שבו שמיל אומר לך (למיכאל) "אני תמיד הייתי נאמן לעצמי באהבה. גם כשבגדתי באשתי הייתי נאמן לעצמי". מה דעתכם על זה?

מושונוב: "זה עניין של התפתחות בחיים, כמו בסרט. אדם צריך להבין שהחיים לא תמימים ולפעמים אתה מקבל סטירות של בגידות ושיברון לב. בסרט המסקנה היא לא שאתה צריך להיות נאמן לעצמך ורק לעצמך, אבל יש משהו נכון בללכת עם הלב שלך. השאלה היא איך אתה עושה את זה".

שכטר: "אני מאמין בנאמנות לעצמך. אני חושב שזה מאוד חשוב. אני שמח שהרבה פעמים כשאני נאמן לעצמי יוצא שזה דברים חיוביים יותר מאשר שליליים. בגידה? אני לא מחובר לדבר הזה. אני כן בנאדם שהולך אחרי הרצונות שלו והנאמנות שלו לעצמו, אבל אני משתדל שזה לא יפגע באנשים אחרים בדרך".

בסרט אתם משחקים תיכוניסטים אבל אתם כבר בני 22 (מיכאל), 24 (אושרי), ו־27 (עפר). זה לא קצת כמו "בוורלי הילס"?

שכטר: "נורא שמחתי על זה. אני חושב שזה צריך לקרות יותר בארץ. בארץ אם אתה לא בגיל לא נותנים לך לשחק את הדמות ובחו"ל עושים את זה כל הזמן. אני רוצה לשחק רק תיכוניסטים, אני יכול לעשות את זה לפחות עוד שנתיים".

בסרט אתם מאוהבים ביובל שרף, ובחיים... יש לכם אהבה?

כהן: "לא יכול לדבר על זה". (מקורותינו מוסרים שקוראים לה דניאל והיא עובדת בהייטק - א.א)

מושונוב: "לי יש חברה. אנחנו מכירים הרבה שנים ועכשיו אנחנו ביחד". (נועה, חברת נעורים - א.א)

שכטר: "גם לי יש, אבל לא ברור כמה זמן כבר. קשה להגדיר דברים בזמן. כרגע אנחנו תפוסים. לא תאמנו את זה בזמן עם יחסי הציבור של הסרט, אם זה מה שאת שואלת".