אומרים שפעם היה פה שמח, בנוה מונוסון

במרכז המסחרי של נווה מונסון אין כמעט חנויות. בקושי אנשים. המרכז שפעם היה שוקק חיים, שומם לגמרי. רק כתובת גרפיטי, שמשום מה לא הוסרה וכותרתה "היכונו למהפכה", מעטרת את קירותיו הקרחים של המרכז. בשיאו של החופש הגדול הבריכה כמעט ריקה לחלוטין, וכך גם מבנה שבט הצופים וגן המשחקים הסמוך.

"אני גר כאן 42 שנה. פעם היה במרכז המסחרי פלאפל, ירקן, מכונאי, סופרמרקט גדול. היום כולם נטשו כי אין פרנסה", אומר תושב ותיק. "אפילו הספר החליט לסגור את המספרה. האחרון שעזב היה הפלאפל לפני כשנה וחצי. רק חלק קטן מהחדשים שהגיעו הם משפחות צעירות עם ילדים".

תושבת אחרת מספרת: "היום כבר אין סופר וירקן, רק מכולת קטנה שבה המבוגרים קונים. החדשים עושים את הקניות מחוץ לשכונה. אני כבר לא מדברת עם אף אחד מהשכנים. 'שלום שלום' ולא יותר".

"חיי הקהילה במונוסון הם לא מה שהיו פעם", מספר סיון יניר, תושב לשעבר ביישוב, שאמו עדיין מתגוררת במקום. "לפני 20 שנה היו הרבה שטחים פתוחים שנבנו בהן וילות. היינו שכבה גדולה בבית הספר אורנים במונוסון וכולם הכירו את כולם. לאט לאט האוכלוסייה השתנתה, וכמעט כל הצעירים שלמדו אתי עזבו".

המרכז המסחרי. אם ילדים אינם נשמעים... (צילום: שיראל עמרני)

הוותיקים זוכרים את נוה מונוסון מימיה הראשונים בשנות ה-50, כאגודה שיתופית. זה היה אזור כפרי שהתאפיין בחיי קהילה עשירים. "כשבאתי לכאן היו פה כמה בתים והרבה שממה", מספרת תושבת נוה מונוסון המתגוררת באזור כבר 55 שנה, "הייתי עובדת בכיכר דיזינגוף ומגיעה הביתה. לקח לי זמן להתאהב במקום ולהתבגר אתו, אבל הוא התחיל כשממה וחזר להיות שממה".

אז מה קרה ליישוב, שפעם היה שוקק חיים?

"נוה מונוסון הצליחה במשך שנים ארוכות לשמור על מאפייניה הייחודיים. אולם אירועים שונים, כמו האיחוד עם יהוד, וההתייקרות של הקרקע באזור, הביאה לעזיבה של חלק מהאוכלוסייה הצעירה".

"נווה מונוסון מזדקנת", אומר תושב כבן 35, "למה שצעירים יבואו בכלל לגור כאן, כשאין בנייה לצעירים והתחשבות בצרכיהם?".

ואכן, כבר כמה שנים שמספר הילדים בבית הספר אורנים ביישוב יורד בהדרגה, עד שהוחלט בצעד נואש למנוע את סגירתו על ידי צירוף ילדי השכונות החדשות מאור יהודה. נוה מונסון משוועת לזוגות צעירים, אך הם לא באים. מסתבר שגם פרויקט התמר, הנבנה במסגרת "פינוי-בינוי" לא ממש ייתן מענה למצוקה.