"היהודים בהודו דתיים, וכאן חילונים?!"

שמי שמואל רמראג'קר, אני בן 18 ואני יהודי. אם שם המשפחה שלי נשמע לכם הודי, זה כנראה בגלל שאני באמת הודי. נולדתי וגדלתי בהודו, ושם אני גר עם משפחתי עד היום.

בשנות ילדותי התגוררו חמש משפחות יהודיות במרחק הליכה מביתי, אולם שתיים מהן עלו לישראל, ומשפחה נוספת עברה דירה כך שכיום נותרנו רק שתי משפחות יהודיות בשכונה. אבל לא נורא, בהודו חיים בין 4,500 ל-5,000 יהודים, מתוכם כ-4,000 בבומביי וסביבתה.

רמראג'קר בבגדים הודים מסורתיים, במהלך הסיור בישראל

לאחרונה סיימתי עשרה ימים מרתקים של סיור בישראל במסגרת "תגלית", שהפתיעו אותי מאוד. תמיד חשבתי שבישראל הכל מאוד נקי ומאורגן - מה שהתברר לשמחתי כאמת לאמיתה - אבל מה שהותיר אותי פעור פה היה הגילוי שכמעט כולם בישראל הם "חילונים". מאחר שבהודו אין לנו קשר מבוסס עם ישראלים, לא ידענו מהי בדיוק המציאות כאן. באופן טבעי הנחתי שדווקא בישראל, מדינת העם היהודי, כולם שומרים תורה ומצוות.

בהיכל העצמאות בתל אביב

במסגרת הסיור של תגלית פגשנו כמה חיילים חילוניים. ההיכרות עמם היתה מרתקת עבורי. אני מקווה שהם מעריכים כראוי את הזכות שנפלה בחלקם - להילחם ולהגן על אחיהם היהודים בארץ ישראל. הם אמנם לא מתפללים, אך היהדות נמצאת עמוק בלבם. עבורי היה בכל זאת משהו מאכזב בזה, כי צפיתי להגיע לכאן ולראות שכולם מתפללים, אוכלים כשר וכולי.

למען האמת, זה גרם לי להרגשה די מוזרה: בזמן שיהודים בהודו נוסעים קרוב לשעה כדי להגיע לתפילה, דווקא בישראל – כשלכל יהודי יש בית כנסת קרוב לביתו – אנשים פשוט לא הולכים לתפילה. זה נראה לי לא הגיוני ואפילו קצת מטריד. איך זה שכ-80 אחוז מהיהודים בהודו הם "דתיים", ובישראל המצב הוא הפוך?

שלושה הסברים

לדעתי יש שלוש סיבות שיכולות להסביר, לפחות במידה חלקית, את המצב האבסורדי הזה. ראשית, בהודו אנחנו נעזרים ביהדות כדי לשמור על הזהות וההגדרה העצמית, וליהודים בכאן אין את הצורך הזה. שנית, בהודו החינוך למשמעת בתוך

המשפחה לא מותיר הרבה מקום לויכוח – וזה נהדר לדעתי. בישראל התרשמתי שהמצב קצת שונה.

הסיבה השלישית היא שהחיים בישראל מגוונים - יש כאן יהודים מכל העולם, וחלקם באו מתרבויות חילוניות שנבנו על בסיס ההשכלה ויש בהן פחות מקום לדת. בהודו לעומת זאת התרבות היא מאוד דתית – בין אם אתה הינדי, מוסלמי או יהודי.

אני חש שהיהדות מהווה חלק מרכזי בהגדרתי העצמית. בינקותי עברתי ברית מילה, בבר-המצווה שלי קראתי ועליתי לתורה, ובשנים הקרובות אני מקווה להתחתן עם בחורה יהודיה, או גויה שתסכים להתגייר- כפי שעשתה אמי.

סיור מפעים

את הסיור עם תגלית לא אשכח הרבה זמן. בשנים האחרונות השתתפו כמה מחבריי היהודים בסיורים האלה וכולם סיפרו לי על "חוויה מכוננת במדינה מדהימה" - משהו שאסור לי להחמיץ. משמלאו לי 18 שנים - גיל המינימום להשתתפות בתגלית -

מיהרתי להירשם וקיבלתי תשובה חיובית.

ככל שהתקרב מועד הטיסה גברה התרגשותי. כיצד תיראה ארץ ישראל? ניסיתי להשלים בדמיוני את מה שראיתי בתמונות של חבריי: הכותל המערבי, ים המלח, מצדה, חיילים במדים ורחוב עירוני סואן, אולי בתל אביב.

למרות ההבדל התפיסתי העמוק בין יהודי הודו ליהודים בישראל, אני שב לביתי עמוס בחוויות מדהימות. בלי שום ספק, הסיור היה אחד מרגעי השיא של חיי. ישראל עלתה על הציפיות הכי פרועות שלי והותירה אותי נפעם. המפגש עם חיילי צה"ל נתן לי פרספקטיבה חדשה לחיים שלי, להיותי יהודי ולחשיבות העצומה של קיום מדינה יהודית איתנה.

• שמואל רמראג'קר הוא סטודנט להנדסת אלקטרוניקה  בקולג' בבומביי