אני פותח עיניים ורואה - זה גבר שמנשק אותי
החבר'ה השתויים במועדון התחילו לנשק ולהתנשק לקראת המיליניום. הבחורה שנישקה אותי נעלמה בהמון ואחרת תפסה את מקומה. לא חושב שנישקתי כל כך הרבה בחורות בבת אחת עד אותו יום. ואז שוב נשיקה, נשיקה מרטיבה, חזקה וחודרנית
ערב ראש השנה האזרחית, שנת 2000, ייזכר אצלי לא רק תחת הכותרת הנוצצת משהו "המילניום". כולם נהרו למסיבות חשק ואלכוהול, מצב הרוח הלאומי היה יחסית גבוה, ורבים חיפשו בגדים מיוחדים, זיקוקים מיוחדים, אטרקציות מיוחדות. אצלי, אותו יום אכן סימל עידן חדש, תקופה חדשה ומסעירה, לידה חדשה של זהות, של "אני חדש".
כמה חודשים קודם לכן השתחררתי מהצבא. הייתי קצין קרבי ביחידת החי"ר הטובה ביותר, זו שבדרך כלל רוויה בלוחמים מסוקסים ומחוספסים. השתלבתי היטב, עברתי מסלול מפרך ומספק מטירון ועד קצין וזכיתי לשרת לצד אנשים מדהימים ובתפקידים מאתגרים. לאחר השיחרור, כמו כולם, רציתי לצאת ולכבוש את העולם. מי ידע אז שהעולם יתהפך, עוד בטרם אגיע לנמל התעופה?
העברתי לילות מטורפים במסיבות ובחגיגות
בניסיון לצבור כסף לטיסה הגדולה עבדתי בחברת תקשורת גדולה. היו אלו ימים סוערים בהם עבדתי מבוקר עד ערב. ובלילות, בלילות אכן עלו בי מנגינות; מזמר ארצישראלי, דרך מזרחי וכלה בדאנס, האוס וטראנס. לא היה פאב לאורך הטיילת התל-אביבית בואכה רחוב אלנבי שלא הכרתי. לא היתה רשימת מוזמנים בה לא הופיע שמי. הייתי מה שנהוג לכנות בליין, או קלאבר, במשמעות המעט פחות מסוממת מזו המקובלת בימינו. העברתי לילות מטורפים במסיבות ובחגיגות. הכרתי, ביליתי, השכבתי, זרקתי, נזרקתי, ניסיתי, אהבתי, השתוקקתי, חייתי.
בערב ראש השנה האזרחית כולם חיפשו מטבע הדברים את המסיבות הכי שוות. הייתי מוזמן ללא פחות מחמש מסיבות, ועוד שתיים פרטיות בהרצליה, עם הווילות והבריכות המחוממות. לבסוף בחרתי ללכת למסיבה במועדון שהיה בבעלות חבר טוב של יותם, מישהו שעבד איתי. הוא ואשתו אספו אותי מביתי, וחשדתי שהם כבר היו מבוסמים קלות.
הגענו למועדון. על המדרכה ועל הכביש כבר הצטופפו מאות חוגגים. זיקוקים בשמיים, צעקות, מוזיקה רועשת, קרנבל אמיתי. במועדון ציפתה לי הפתעה: הסתנוורתי, פשוטו כמשמעו. קירותיו הפנימיים של המקום צופו במעין טאפט אלומיניום מבריק הולוגרמי, שהחזיר את אורות הזרקורים שפוזרו שם. המקום זהר ונצץ. היה חם מאוד, ונושא המסיבה היה חוף ים, כך שרוב הבאים פשוט לבשו בגדים מינימליסטיים ופיזזו על רחבת הריקודים, ליד הבר ובמעברים בין השולחנות. האווירה היתה מחשמלת. לא לקח יותר מ-20 דקות עד שגם אנחנו, לאחר שקיבלנו את המשקאות שלנו, הצטרפנו למעגלי החוגגים. גלי האלכוהול פעלו את פעולתם, והתפרענו כאילו אין מחר. עננות עשן התמרו בחלל המועדון, ומשהו בחושיי אמר לי שלא היו אלה רק סיגריות רגילות. מכונת עשן דחסה את האוויר עוד יותר. בשלב מסויים יותם ואשתו פשוט נעלמו. כשניסיתי לברר, אמר לי אחד הברמנים בחיוך של אחד שיודע שהם קיבלו מפתח מהבוס למשרד למעלה.
מצאתי את עצמי לבד במסיבה בה המשקאות חינם זורמים כיין, ועדר אנשים לבושים בגדי ים או בגדים חושפניים אחרים מקיפים אותי. אני שותה ושותה ורוקד. מוריד חולצה מיוזעת ותוקע אותה בכיס האחורי של הג'ינס. שתי חברות מתקרבות בצעדי ריקוד קלילים. אני מזהה את הדינמיקה, עוצם את עיניי כלא שם לב, מרים יד, משרג את שריריי ונע בקצב הבאסים, כשלפתע המוזיקה נפסקה באחת.
15, 14, 13... התחיל הדיג'יי למנות ברמקול, והחוגגים בפנים ובחוץ החרו החזיקו אחריו. תשע, שמונה, שבע. צעקתי גם אני מלוא הגרון. איפה הם לעזאזל, אני מספיק לשאול את עצמי, ובטרם הספקתי לחשוב, שמעתי "Happy new year" ומישהי נצמדה אליי בנשיקה חושנית.
כמו בסצינת בר המצווה בסרט "אלכס חולה אהבה"
המוזיקה דפקה ברקותיי וסחררה אותנו. כמו בסצינת בר המצווה המפורסמת בסרט "אלכס חולה אהבה", החבר'ה התחילו לנשק ולהתנשק. הבחורה שנישקה אותי נעלמה לה בהמון ואחת אחרת תפסה את מקומה. לא חושב שנישקתי כל כך הרבה בחורות בבת אחת עד אותו יום (לא שסבלתי...)
ושוב נשיקה, נשיקה מרטיבה, חזקה וחודרנית. לשון שחוקרת את מעמקי פי, מפנקת. אני פותח עיניים ורואה - זה גבר שמנשק אותי. ג-ב-ר. אותי. ג-ב-ר. האמת, מחשבה מהירה, אולי מהירה מדי, עוברת בראשי, אחלה נשיקה. אני עוצם עיניי ומתמכר. כשפקחתי את העיניים שוב, השיר התחלף, הגבר נעלם ואני נותרתי לעמוד, שיכור משהו ברחבה ומתנדנד. עוד מעט ריקודים ותפסתי מונית לביתי.
התעוררתי עירום. במיטה. לבד. בוקר יום חדש. מילניום. שנת 2000 החלה. זכרונות האתמול החלו להציף אותי, וגם כאב ראשי. אני קם למקרר וגומע מבקבוק המים הקרים. פתאום אני נבהל ומתיק את השפתיים מהבקבוק, שנשפך עליי. התנשקתי עם גבר אתמול. עם גבר. אני. התנשקתי.
אני מנסה להבין, להסביר לעצמי. לא, לא הייתי הנער ששיחק בבובות ברבי. גם לא הייתי "נשי" כזה או בעל מאניירות, כמיטב הסטריאוטיפים על הומואים. נכון, היתה איזו אפיזודה (סיפור ליום אחר) בצבא, אבל זה לא קשור לכאן. אז מה קורה כאן לעזאזל? אולי האלכוהול?
באמת? אתה באמת הולך להשתמש באלכוהול כתירוץ?! אני נזכר בטעם השפתיים, בלשון החקרנית הזו שטיילה לי בפה, וחמימות נעימה עוברת לי ברקות, מחליפה לרגע את הלמות הפטישים. אבל ג-ב-ר! אני צורח על עצמי. התנשקת עם גבר.
נו, אז מה? אני עונה לעצמי ומכעיס. אז מה?
אני מרים טלפון לגלית וקובע איתה. גלית קרועה עליי כבר שנים. היא באה אליי לבושה בביגוד שכל תכליתו ליפול על הרצפה וכמה שיותר מהר. אני לוקח אותה באגרסיביות לחדר השינה ומפוגג את שאריות ההנגאובר בזיון ממושך כמו שהיא אוהבת. אחר כך היא אמרה שהיא שמחה שהתגעגעתי אליה.
יש ערבים כאלה, בהם כל אחד מאיתנו יזכור מה הוא עשה, היכן היה. הכרזת המדינה, ההפגנה הראשונה שלך, צפירת האזעקה במלחמת המפרץ, הנשיקה הראשונה שלך, הזיון הראשון, ערב הגיוס, מסיבת רווקים, רצח רבין. ערב המילניום הוא ערב מיוחד כזה. רבים יזכרו היכן היו ומה עשו אותו ערב. ואני, אני נולדתי מחדש. התגלגלתי. התחלתי אותו ערב תהליך שישפיע על יחסיי, עולמי וחיי, בכל מובן.
האימייל של אמיר
