ליאור נרקיס מחפש אהבה
ליאור נרקיס שר כמעט כל ערב "דוקטור, תציל אותי, אני מאוהב" ו"לכל מקום שאת תלכי, אני אלך איתך". במציאות הוא דווקא רווק. לכבוד ט"ו באב שלחנו את איריס אברמוביץ' לחפש לו אהבה ועל הדרך לאסוף תובנות על זוגיות ורווקות בעיר הגדולה. בסוף היא הקיאה. באמת
ט"ו באב הגיע, יום קשה לרווקות. למרות שלא מדובר בכוס התה שלי, חשבתי לעצמי שהנה יום חג הגיע, מה שאומר שרצוי לחוש את הרומנטיקה במיטבה. הפכתי בראשי - מי שר שירי אהבה נוגעים ללב ומרגשים? מי מופיע מדי ערב בחתונות? מי שר את המילים המקסימות "הפצצה הכי יפה, אותי את מדליקה"? מי לוחש "לכל מקום שאת תלכי, אני אלך איתך"? מי מתקשר לג'קי סרוב ודורש "דוקטור תציל אותי, אני מאוהב"? אם עניתם ליאור נרקיס, אתם צודקים. נרקיס, זמר נשמה, פרץ לחיינו כשהיה אך בן 23 בדואט הבלתי נשכח עם שלומי שבת "לכל אחת יש" שהפך חיש מהר ללהיט חתונות היסטרי. למרות כל שירי האהבה האלה, בשנה האחרונה הוא רווק. כששמעתי ברדיו את להיטו האחרון, "את המלכה שלי", עם המילים "את בתולה, אני עקרב, לכן עבר בינינו קו", הבנתי שאני חייבת לטפל בו. הרי זה שנים לא מעטות שאני משתייכת למזל בתולה. אין ספק שבין ליאור וביני עבר קו. לקחתי על עצמי משימה - למצוא אהבה חדשה לליאור נרקיס. או להתחתן איתו בעצמי. מה שיבוא קודם.
"את בתולה, אני עקרב, לכן עבר בינינו קו". ליאור נרקיס ואיריס אברמוביץ' (צילום רפי דלויה)
19:00 אני בבית, מתרגשת. לא בכל יום פוגשת בחורה בחור בעל שם משפחה נפלא כשלו. הרי אם נתאהב ונתחתן יקראו לי איריס נרקיס, ואז כשנצא למועדונים וליאור יעלה לשיר לי שירים מהבמה הוא יוכל לקרוא לי הפרח שלו. שיגעון.
21:00 שעתיים אחרי זה. לבשתי שמלה שחורה ואני מחכה. באיחור מנומס של שתי דקות הגיע נרקיס לאסוף אותי מהבית עם האוטו הלבן והגדול שלו. ליד מושב הנהג שתי קופסאות סיגריות ומסטיקים. תוך שנייה אני שומעת שיר מוכר. נדמה לי שזה "את המלכה שלי". אין מה לומר, ליאור יודע להחמיא לבחורה. אבל, אופס, זה בסך הכל הטרוטון שיש כשמתקשרים למנהל שלו.
יש כאלה שלא רוצות זרקורים. נרקיס ואברמוביץ' (צילום רפי דלויה)
21:05 אנחנו נוסעים לנמל והולכים לנשנש משהו בסושי ריפבליק. אני מחמיאה לליאור שהוא יותר רזה בחיים מאשר בטלוויזיה, ומחכה למחמאה בחזרה. במקום, הוא אומר שכולם אומרים לו את זה ושהמצלמות של הפפראצי מוסיפות לו עוד איזה שני קילו לפחות. אנחנו מתיישבים על הבר וליאור מספר לי שהוא בדרך כלל לא מתחיל עם בחורות סתם ככה. "אני לא מתחיל ככה עם בחורות. אני מעדיף להכיר במקרה. אם אני במועדון או באירוע ומישהי רוקדת לידי ויש מבטים, אז בכיף, אבל אני לא אוהב להתחיל".
ובליינד דייטים?
"פעם אחת יצאתי. היה נחמד, לא יותר. זה לא היה ממש בליינד דייט כי היא ידעה מי אני".
וזה שאתה זמר מפורסם, איך זה משפיע?
"לפעמים זה עוזר ולפעמים בדיוק להפך. יש כאלה שנקודת הפתיחה שלהן היא 'מי אתה חושב שאתה?' יש מקרים שבהם זה דווקא יותר קשה. יש סטיגמות. לא כל אחת רוצה להיות בת זוג של זמר. יש כאלה שלא רוצות זרקורים, שאני מלחיץ אותן ולבוא איתי למקום זה מוזר כי מסתכלים, זה מוזר למישהי שבאה מחיים נורמטיביים".
אתה אוהב שבחורה עושה לך חיים קשים?
"טיפה. כשזה מתחיל להיות הרבה זמן והיא לא נענית לחיזורים כי היא רוצה להיות קשה מדי להשגה, אני יורד מזה. צריך להרגיש שגם הצד השני בעניין. צריך פידבק. יכול להיות שזה טיפה עושה לי את זה אבל לא כשזה קשה מדי אני לא רוצה להיות הרודף כל הזמן".
לא אוהב בחורות קשות מדי. נרקיס לוח לאברמוביץ' (צילום רפי דלויה)
22:00 שתינו שני דרינקים והאווירה משתחררת מעט. מפה לשם מתברר לי שליאור הוא דווקא בחור של מערכות יחסים ארוכות, וביניהן, כך הוא מדווח, גם לוקח לו כמה שנים לעבור מחברה אחת לשנייה.
"אני שר שירי אהבה. אני ניזון מזה: אני מקבל אהבה מהמשפחה, מחברים, מהקהל, מאנשים סביבי, אהבה ברחוב שמרעיפים עליי".
כן, אבל מה עם בחורה?
"היתה לי זוגיות שנתיים עד לפני שנה. לוקח לי זמן אחרי מערכת יחסים להכיר את הבאה. משהו אמיתי לוקח זמן למצוא. בין האקסית הקודמת לאחרונה לקח לי שלוש שנים. כשאני שם אני שם בטוטלי".
אתה באמת מחפש את אהבת חייך?
"בטח. אני בן 32, רוצה להיות אבא צעיר. טוב, אבא צעיר אני כבר לא אהיה, אבל מעניין אותי להיות אבא, לשנות פאזה בחיים, לקחת אחריות שלא היתה לי עד היום".
ואיזה מין בן זוג אתה?
"קשה להגדיר. אוהב לפנק, להתפנק, להקשיב, שמקשיבים לו. אני לא יכול להסתיר שום דבר מהבת זוג שלי. אולי תמיד טוב לשמור קצת לעצמך, אבל אני לא טייח. זוגיות בעיניי זה ההורים שלי. הם בני 60 פלוס והם כמו זוג יונים".
23:00 אנחנו ממשיכים הלאה, מתודלקים בוויסקי משולש מצידי ובמנה כפולה ומכופלת של וודקה גריי גוס עם רד בול בשבילו. מובן שליאור הג'נטלמן שילם את כל החשבון וכך נהג בכל מקום שהיינו בו באותו ערב. זה נחמד מאוד, והייתי יכולה להתמכר לזה לולא היו לי מעט עקרונות משל עצמי אודות שוויון וכל זה. בעצם אני משקרת. הייתי יכולה להתמכר לזה. אנחנו מתחילים לפסוע על הטיילת החדשה, צעדינו מתואמים בשתיקה בעת שהירח מרכין ראשו מעל האנגר 3.
לפתע צדה עינינו ברנש אחד המתפרנס מקיפולי בלונים הפונה אלינו בברכת שלום תוך שהוא מקפל בלון לצורת שפן סלעים.הוא שואל את ליאור האם הוא יכול להכין בלון מיוחד עבורנו וליאור משיב שוודאי. האיש ניגש למלאכה בהתרגשות ובוחר בשני בלונים, לבן וורוד, כדי ליצור בלון שהוא התגשמות האהבה הזוגית ביני ובין ליאור.
בלונאי זה הוא חרטטן ברמה אולימפית ואני מגלה זאת כשהוא מסביר לליאור שהאותיות בשמו פירושן: "ליאור - ילד רצוי ורומנטי" ואז מטיף לו להפסיק לעשן בתואנה ש"מי שמעשן מתיישן והבולבול שלו ישן". אחרי שתי דקות של קיפולים נמרצים האיש מגיש לנו בלון בצורת לב שבו תקוע משהו בלתי ברור. ליאור תוחב לבלונאי 20 שקל לכובע ואנו ממשיכים אל המסבאה.
23:30 המסבאה הוא פאב הופעות ובשעה שאנו נכנסים אליו הוא די ריק. הבעלים, המלצריות, האורחת האקראית שבפאב ואפילו הטבחים מתרגשים מנוכחותו של ליאור כאילו מדובר בבן מלך. מזמינים אותנו לסיבוב דרינקים על חשבון הבית וליאור חותם על מפיות לאנשים, ועל הדרך מספר לי על התקופה הטובה שהוא חווה עכשיו. מתברר שלא תמיד זה היה ככה. אחרי האירוויזיון הוא ירד משתי הופעות בערב לשלוש בשבוע. בסך הכל שלושה שירים היו לו שנכנסו לגלגלצ. אחד מהם היה "לכל אחד יש" שכתב שלומי שבת, השני "דוקטור" והשלישי "את המלכה שלי" אותו כתב והלחין נרקיס תוך כדי שיחת טלפון ועל כך הוא מאוד גאה, אם כי מתוודה שבחצי השנה האחרונה קיבל מעין שיתוק ולא מצליח לכתוב כלום.
אבל הוא לא מודאג. הוא נהנה מהתקופה הטובה, מההופעות הפורחות, המעריצים שחזרו לפרגן, ובכלל. אני חושבת לעצמי שגבר אמיתי חייב לעבור תקופה אחת של התרסקות ממנה יצא רגיש יותר ולמעשה אני בטוחה שליאור הוא עכשיו גבר הרבה יותר בוגר ומבין ממה שהיה לפני שנתיים־שלוש.
00:30 אנחנו מדדים משם הלאה אל עבר מועדון הוויסקי א־גוגו.
ליאור הוא ג'נטלמן מושלם ואפילו נושא אותי על כפיים חלק נרחב מהדרך. הוא לא עושה מעצמו ביג דיל, ובמיוחד אני נהנית כשהוא מספר לי שבתקופה שהיו לו רק שלוש הופעות בשבוע, נהג לשבת בבית ולמצוץ עלי ארטישוק בדיכאון. "'תקופת הארטישוק' אני מכנה זאת", אמר. כשהוא מדבר על כך אני שומעת בקולו הדהוד לתקופה הכחולה של פיקאסו. בעולם אחר היינו יכולים להתאהב ולאפות ארטישוקים ממולאים בשבת בבוקר. אני יודעת את זה.
בכניסה לוויסקי עושים לנו (כלומר לליאור) כבוד. אנחנו עולים לקומה השנייה והפלא ופלא, גם שם מנגנים את "המלכה שלי". בשלב הזה, גבירותיי ורבותיי, אני מיישרת קו עם הקלישאה, עולה על השולחן ודופקת ענטוז עקמומי ומלא הדר. לשולחן שלנו מגיע בקבוק של וודקה גריי גוס, וגם ויסקי מתחיל להגיע עבורי מכל מיני אנשים שחשוב להם שהחברה של נרקיס (הם לא יודעים שאני לא) לא תסבול מסחיות יתר.
00:45 אני משחררת קצת את החבל לליאור, כמו שתצטרך לשחרר כל חברה עתידית כנראה, ונותנת לו לשוחח עם האנשים היושבים בשולחן. הם מדברים על הא ועל דא, הופעות וזמרים, ואני בוהה בהם וחושבת מחשבות עמוקות כמו "ארטישוק - עם לימון ומלח או רק עם מלח?". למען האמת אני חושבת את המחשבה הזאת במשך 55 דקות ארוכות ולפני שאני שמה לב, כבר נהיה מאוחר.
02:00.אחרי שנתנו קצת בריקודים פתאום כבר 2:00 בבוקר ואנחנו עולים על מונית. ליאור משאיר את האוטו בחנייה של הנמל כי הוא גם קצת שיכור ("תכתבי שאני לא נוהג שיכור") ואנחנו מפליגים אל עבר ביתי.
02:04. ביד שלי עדיין נמצא הבלון החביב שעשה לנו הבלונאי ופתאום, דווקא מתוך עננת השכרות אני תופסת מה הוא יצר שם. זהו לב לבן עליו כרוכים איבר מין זכרי וזוג אשכים. ערב שלם הסתובבתי עם הזין הזה ביד ולא שמתי לב. אני מקווה שכך יסכם גם ליאור את הערב כשיספר על כך לידידיו. לערב אחד הייתי איריס נרקיס, והגשמתי חלום אשכנזי ידוע - להיות הבייב של זמר מזרחי־ארץ ישראלי. שני דברים למדתי מהערב הזה: לא מערבבים וויסקי עם שירי דיכאון, וכן... לפעמים כל מה שגדול, ורוד וארוך זה בלון בצורת זין.
