דרושה מפלגת עבודה חדשה

קריסתה של מפלגת העבודה הופכת יותר ויותר לעובדה מוגמרת. בסקרים היא זוכה ל-12 עד 15 מנדטים, ואלמלא מעמדו של אהוד ברק, יו"ר המפלגה, כאוטוריטה ביטחונית-לאומית, הייתה זוכה בשבעה-שמונה מנדטים לכל היותר. למעשה עומדת מפלגה זו שממילא לא מילאה ב-20 השנים האחרונות את תפקידה ההיסטורי: בניין מדינת רווחה, לרדת מעל הבמה כמפלגה בעלת חשיבות לאומית.

הסיבות להסתלקותה של מפלגה העבודה מתפקידה ההיסטורי רבות, אולם הסיבה העיקרית היא הנהגת בחירות מקדימות (פריימריז) לרשימתה לכנסת. שיטה זו שינתה את מפלגת העבודה מבחינה סוציולוגית והעמידה בראשה הנהגה אמידה מאוד מבחינה כלכלית, שבניית מערכות רווחה שוויוניות ומקיפות זרה לה. מכיוון ששיטה זו, שהפכה ל"גאוותה" של המפלגה, לא תבוטל בטווח הנראה לעין, הרי שאין גם טעם להשתעשע ברעיון של שינוי המפלגה מבפנים.

עד כמה אין מפלגת העבודה קשובה לחברה הישראלית, תעיד עמידתה מנגד ואף תמיכתה ב"אופק חדש", תוכניתו של הימין הכלכלי לשעבוד המורים, נכפית עליה ועל החברה בניגוד לכל כללי הדמוקרטיה. מערכת החינוך נהרסת, ומפלגת העבודה שותקת.

הציבור איבד את אמונו במפלגה זאת, ובדין. ממפלגות אחרות, אף ממרצ שפנתה ימינה, אין הציבור מצפה לבניין מדינת רווחה. רק ממפלגת העבודה ציפו אזרחי ישראל באמת לבנייה כזאת, ומשלא מילאה את ציפיותיהם השליכוה ככלי אין חפץ בו.

יש הכרח להקים מפלגת עבודה חדשה, דהיינו מפלגה ציונית המחויבת לבניין המשק והחברה על יסודות של צדק חברתי. מפלגה זו צריכה להיבנות לפי מודל חדש. כך, לדוגמה, צריך שתהיה מורכבת ממחוזות לא גיאוגרפיים, אלא ממחוזות לפי איגודים, קבוצות אוכלוסייה והשקפות עולם: מחוז מורים, מחוז סטודנטים, מחוז מרצים, מחוז קיבוצים, מחוז מושבים, מחוז עובדים סוציאליים, מחוז אחיות (אם יצטרפו למפלגה), וכדומה.

כמובן, תהא בה גם רשימה מרכזית של אנשים שימלאו תפקיד מרכזי בגיבוש דרכה ובהנהגתה. כוח מרכזי במפלגה זאת צריך להיות הזרם השיתופי בתנועה הקיבוצית. זרם זה, השומר על הגחלת של שוויון וצדק חברתי, נוכח הקיבוץ הדיפרנציאלי המהווה את ניגודם, יעניק למפלגה עצמה את האמונה בערכים אלה, ועל כן – את אמון הציבור ברצינות כוונותיה.

מצעה של המפלגה צריך לכלול, בין השאר, את הנקודות הבאות:

• כל שירותי הרווחה והתמיכות הייעודיות יוענקו לפי עקרון האוניברסליות (שירותים שווים ומקיפים על יסוד מיסוי פרוגרסיבי, ללא כל מבחני הכנסה).
• יונהג חינוך חינם מן הגיל הרך ועד הלימודים באקדמיה. סטודנטים לתואר ראשון יקבלו קצבת קיום מן המדינה בגובה שכר המינימום. כל מי ששירתו בצבא או בשירות לאומי יהיו זכאים לקצבה זו. הדבר נכון לא רק מבחינה סוציאלית, אלא גם מבחינה אקדמית: לסטודנטים יהיה פנאי ללמוד, דבר שיחזיר ללימודים באקדמיה את רמתם הגבוהה.
• מערכת החינוך תיבנה על היסודות הבאים: מימון מקיף של בתי הספר לפי עקרון האוניברסליות (מתן כל הנדרש לבתי הספר לקיום לימודים ברמה גבוהה, למשל לפי מפתח של מספר התלמידים וסוג הלימודים, ללא שום מבחנים סוציו-אקונומיים); טיפוח מעמדו של המורה כאיש הוראה מן השורה הראשונה על-ידי שיפור תנאיו ושכרו באופן ניכר, כולל הקטנת נטל ההוראה (שהנו היום הגבוה במערב).
• שירותי בריאות מקיפים לפי מיטב הישגי הרפואה יוענקו לכל אזרח ותושב ללא כל תשלום נוסף (מעבר למס הבריאות). סל הבריאות הסלקטיבי – המבחין בציניות בין סוגי סרטן – יבוטל לגמרי, וכל הטיפולים והתרופות יינתנו לנזקקים לפי שיקולים רפואיים טהורים.
• המדינה תעודד, על-ידי מענקים, הלוואות בתנאים מועדפים וסובסידיות, הקמת מפעלי תעשייה וייצור חקלאי, מתוך שאיפה לחזק את הסקטור היצרני ולהבטיח פיתוח מאוזן של כל חלקי הארץ.
• תובטח זכות הציבור למשאבי הטבע תוך שמירה על איכותם – מים, חופים, שטחים פתוחים.
• מבחינה מדינית תאמץ המפלגה תפישה מתונה בין הימין לשמאל: שמירה, בין השאר, על נכסים ביטחוניים-גיאוגרפיים, שאינם מסכנים את הרוב היהודי במדינה.
• בשאלה הדתית-חילונית תאמץ המפלגה תפיסה של חיבור "רך" בין דת ומדינה: המדינה תממן שירותי דת כשירות חברתי, אולם כל אחד יוכל לבחור בתחום האישוּת בין הדין הדתי (ללא אפליה בין הזרמים) לדין האזרחי (החילוני).

מפלגה זאת ראוי שתמהר ותקום, אף לפני הבחירות הבאות. אם לא תקום – יזכה הימין (הליכוד ומפלגותיו, ואף קדימה) בבחירות, ופירוק המערכות החברתיות והרס המשק (הרס הסקטור היצרני לטובת הסקטור הפיננסי-ספקולטיבי) יימשכו עד שיקשה לשקם את החברה הישראלית, גם אם תקום מפלגה כזו לאחר הבחירות.

אורי זילברשייד, מתאם פעולות של תנועת-הגג "ברית חברתית".