ומה היה אומר הרב קוק?
"עד כמה הציונות הדתית שנטלה את הרב לאב ומוליך דרך, מצליחה להיות ממשיכת דרכו? מה היה אומר על הפילוגים והמחלוקות, פיצולים, ישיבות ורבנים שמנהלים קרבות מרים? מה היה אומר, לו היה מפציע לרגע בחודש אלול". שמוליק קליין עם דרכו של הרב קוק זצ"ל אז - והיום, ביום השנה לפטירתו
"והאני הולך ומשתכח וכיוון שאין אני אין הוא וקל וחומר שאין אתה" (אורות הקודש ג' קמ)
חלפו 73 שנה אחרי פטירתו של הרב שלי, שמעולם לא הכרתי - הרב אברהם יצחק הכהן קוק. כן, אחרי שנים של חיפוש בעולם, מצאתי לי רב. רב שהגותו ונשמתו מיגנטו אותי, ואחרי שמצאתי את "אורות הקודש", מצאתי את משורר התשובה שהרב כל כך קינא לו. משורר התשובה שבנה שיטה סדורה. פילוסופית ושירית, רציונלית והומיה ומלאה געגועים.
הרב ידע לחבר את האני האינדיבדואלי ביותר שאני מכיר בעם היהודי במאות השנים האחרונות עם נשמה כללית , הכי כללית. האדמו"ר של הרב זצ"ל (שהיה ממשפחה עם מקורות חסידיים וליטאיים גם יחד), כך למדנו, היה "כלל ישראל". אמונתו בכלל ישראל, בכוחו ובסגולתו היתה מוחלטת, הוא האמין שבכוחו של יחיד שדבק בעם ישראל לעלות ולהתעלות, להתחבר.
כגודל אמונתו בכלל ישראל כך התקשו פשוטי העם להבין את כל עומקו וגדולת תורתו. אבל מספיק היה לראותו כדי להתמלא חיל ורעדה. ולמרות זאת, כמה עבריינים ביזו אותו בחייו, אנשים קטנים מן הישוב הישן. מי מטרוטי העיניים הללו יכול היה להבין את גדלותו?
לפני כמה שנים כשראיינתי את מנחם פרוש שהיה עסקן חרדי כבר בימיו של הרב קוק, ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי האם נכון הסיפור כי הוא ששפך מי שופכין על הרב קוק בביקורו במאה שערים בימי המחלוקת עם הרב זוננפלד, רבה של העדה החרדית בירושלים אז. פרוש החוויר, השתתק ואני חשבתי שאזכה לוידוי ראשוני. פתאום החל לזעוק. "חלילה, חלילה, אני כיבדתי אותו, הרב יוסף חיים זוננפלד כיבד אותו והעריך אותו, לא נגענו באצבע קטנה ברב קוק, מי היה מעיז לגעת בגדול כזה, זו עלילה ושקר"
כמה אירוני. במישור הציבורי, ברטרוספקטיבה, דרכו של הרב ניצחה את דעת מתנגדיו, מי שלחמו בו ונאבקו נגד הציונות החילונית ומעשיה בבנין הארץ, הפכו לשותפים בכירים בכל קואליציה, הם נוטלים בפועל ולמעשה חלק בבנין המדינה ובאחריות עליה.
עד כמה הציונות הדתית שנטלה את הרב לאב ומוליך דרך, מצליחה להיות ממשיכת דרכו של הרב זצ"ל? הוא, שמה שאפיין אותו יותר מכל היתה אהבת ישראל ולימוד זכות אפילו על פושעי ישראל, מה היה אומר על הפילוגים והמחלוקות, על פיצולים, ישיבות ורבנים שמנהלים קרבות מרים? איך הרב היה מסתכל על ה"אחדות" הגדולה במחננו? איך היה מגיב למחלוקות שפרושות לעין כל, הוא שכתב את "מסע המחנות" שבו תבע לבטל את "שמות הבעלים", את הכינויים וההגדרות שחוצצים בינינו. אצל הרב הרי אין דתיים ואין חילונים, (כשרואים את הרוצחים והעבריינים שניה אחרי שנלכדו כשהם כבר עם כיפה גדולה וזקן בן יומיים, מבינים שאין באמת מושג סוציולוגי של דתי או חילוני, כי כל הגדרה כזו היא חטא.
ותלמידי תלמידיו - שיש מהם שמתיימרים להיות נושאי תורת הרב כעת חיה, יש מהם שמחדדים כל ניואנס, בצבע, בטעם, במחשבה, במעשה. אם יש מי מהמחנה שלא נוהג בדיוק כפי שציפינו- לא ממחננו הוא ואסור לו לפסוק ואל לשמוע את תורתו. אם יש רב שחושב קצת אחרת - הוא סכנה חינוכית ומצווה להלחם בו. באופן אבסורדי, תלמידי תלמידים של הרב זצ"ל נוהגים באחרים בדיוק כפי שנהגו אותם אנשי העדה החרדית ברב קוק. תחי האירוניה ההיסטורית.
מה היה הרב אומר היום, לו היה מפציע לרגע, בחודש אלול, נדמה לי שחוזר על קריאתו "להסיר את שמות הבעלים". לא לקרוא לדתי בשם דתי ולא לחילוני בשם חילוני, לא להבדיל בין המחנות בשמות. ואם אין מחנות. אין קריאת שמות וכינויים, אין חרמות ונידויים קבוצתיים. אצל הרב יש יהודים. ובתוכם ציבו"ר, צדיקים בינוניים ורשעים. לא דתיים וחילונים, לא בני אור מול בני חושך, ואצל הרב בסופו של דבר, אחרי נבירה וחיפוש מעמיק אצל כולם יש אור, גם בימים של חושך, ודאי בחודש אלול אפשר וצריך למצוא את האור אצל כל אחד ואחד.
שמוליק קליין , מעורכי "משיב הרוח", כתב עת לשירה יהודית ישראלית
