היפה והחנון

בוא נשחק באסוציאציות של דוגמנים.

"יאללה".

דודי בלסר.

"לא מכיר אותו, לא נפגשנו אף פעם".

אנחל בונני.

"הוא בסוכנות שלי. אנחנו אומרים שלום־שלום".

איתי אטיאס.

"שמעתי את השם פעם. תקשיבי, בכל מה שקשור לסלבז, אני לא מבין יותר מדי. אבל שיהיה לכולם בהצלחה. גם ליהודה ונינט".

טוב, לא כיף לשחק את זה איתך. שאלה במקום: למה בחרו בך להיות הפרזנטור של קסטרו?

"אני לא יודע. לא אמרו לי".

נער הפוסטר הציוני האולטימטיבי. יונתן וגמן (צילום: אוהד רומנו)

יונתן וגמן (26) יכול להמשיך ולטעון כי מבחינתו זו בסך הכל עבודה סטודנטיאלית, אבל גם הוא יודע שמעטים הסטודנטים שתמונותיהם מכסות את כל תחנות האוטובוס במדינה כרגע. את הסטודנט האחרון שזה קרה לו, דודי בלסר, וגמן טוען שהוא לא מכיר, אבל הציפיות למלא את החלל שההוא השאיר, נחות על כתפיו המשורגות, אם זה נראה לו או לא. את הסיבה לכך שפוסטרים שלו בג'ינס וזהו מכסים את העיר שנינו יודעים בבירור ולא אומרים בקול רם: הוא נראה מה זה טוב. טוב במובן הקסטרואי של המילה: גברי, טהור, מדויק, נקי. אני, באופן אישי, נוטה לחשוב שגברים כל כך יפים הם קצת חייזרים, אבל גם על זה אני מצליחה להתגבר. אחרי שעתיים של שיחה בהחלט התרגלתי לסנטר המסותת ולעיניים התכולות שמתחילות להיראות יותר ויותר אנושיות, ובכל זאת, יש משהו מוזר ברעיון שאם אחוש לא טוב בעוד חמש שנים, וחלילה אמצא את עצמי בבית חולים בלילה, כל זה עלול לבוא מולי בתוך חלוק לבן ובתפקיד של רופא. וגמן מרגיע ומזכיר שהוא בסך הכל בשנה השנייה של לימודי הרפואה שלו, יש זמן.

עדיין לא רופא, אבל לגמרי דוגמן. וגמן (צילום: אוהד רומנו)

"יש אנשים שחושבים שאני כבר רופא, ומתחילים לשאול אותי שאלות ולספר לי איך הם מרגישים ומה כואב להם. אז אני אומר להם שאני יכול להגיד להם שטויות בטון סמכותי אבל זה יהיה סתם, אז לא כדאי שניכנס לזה. זה יהיה כמו לשאול כל אדם".

אתה יודע איזה רופא אתה רוצה להיות?

"אין לי מושג. נחשפתי רק לאורתופדיה בצבא, בגלל כל מיני פציעות שלי ושל חיילים שלי, זה מעניין, אבל אני לא יודע. אולי כירורגיה, משהו עם הידיים. הכי חשוב לי לעשות למישהו טוב ולעזור".

אחרי שנה בהונגריה קיבלת שדרוג לאוניברסיטת תל אביב, כנראה שהצטיינת.

"הייתי טוב והציונים הספיקו, זה מה שחשוב. הייתי חנון טילים. 'היפה והחנון' זה קטן לידי. אם הייתי מגדל זקן ויותר פרוע, הייתי משנה את הלוק והייתי מתקבל לתוכנית, אבל היתה לי בעיה להגיד שמעולם לא היתה לי חברה".

האמת, חבל שתחפשו בהמשך הטקסט - יש לו. כבר כמה חודשים. גם היא סטודנטית. נחזור לכל זאת עוד מעט, ובינתיים ניתן לו קבלת פנים יפה ומכובדת, אולי אפילו נרים כוס יין לחיי החיים החדשים שלו. אחרי שנתיים ללא פרזנטור גברי, וכשמעמד הדוגמן הגברי הולך ומתערער במחוזותינו, מצאו קסטרו בעונה שעברה את נער הפוסטר הציוני האולטימטיבי: כזה שנולד בערד הרחוקה והתמה, שירת את ארצו ביחידה מובחרת פלוס מילואים במלחמת לבנון השנייה, ומעדיף לשנן שמות של מחלות מאשר לפקוד אירועי ביצה שמנוניים.

איך ילד כמוך בכלל מגיע לדוגמנות?

"זה לא היה רעיון שלי. האקסית שלי ואחותי דחפו אותי לזה אחרי הצבא, וזה התגלגל. אמא שלי פרגנה בהתחלה אבל לא בהתלהבות. עכשיו היא חושבת שזה נחמד. גם אני אף פעם לא חשבתי שאעשה את זה. לא ידעתי בכלל מה זה כן פוטוגני, לא פוטוגני, זה משהו שחושבים עליו אנשים שגדלו במרכז, לא אנשים כמוני. אני מערד, מה אני מבין".

כילד, ידעת שאתה יפה?

"לא חשבתי על זה הרבה, אבל היה דיבור במשפחה שאני הילד היפה. בשלב מסוים הבנתי שחיוך שלי משדר ווייבים שאנשים אוהבים, אבל אני מקווה שזה בגלל ההתנהגות ולא בגלל המראה. בכל מקרה ידעתי שאני נראה סבבה, ומגיל צעיר לא היתה לי בעיה עם בנות. ביסודי היתה לי חברה, אחר כך בחטיבת ביניים השגתי את הילדה הכי יפה בכיתה, אחר כך בתיכון נחשבתי לאחד החתיכים שהבנות הצעירות רוצות לצאת איתן. זה לא היה בעייתי".

מתי החלטת שאתה רוצה להיות רופא?

"אחרי הצבא. חשבתי גם על הנדסה, אבל חשוב לי המגע עם אנשים. זה התגבש סופית בטיול אחרי צבא לחו"ל, הייתי ביפן ובהודו וחזרתי עם החלטה".

השלווה שאליה הגיע במזרח, הופרה באלימות מלחמת לבנון השנייה. יונתן חזר לארץ היישר לצו מילואים, ובתור סגן מפקד פלוגה בפלס"ר צנחנים, ידע בדיוק לאן יישלח. "זה היה טראומטי וחדש, כי במשך השירות הסדיר לא הייתי בלבנון. נמאס לדבר על המחדלים שנעשו, אבל אני יכול להגיד שהרגשתי כבר בשטח שלא יודעים מה עושים. מנסים למכור לך משהו אחר כי אתה צריך להיות חדור מוטיבציה, אבל כשאתה מבין שהציוד שלך ישן ואתה קולט את האווירה, זה לא קל. נכנסנו ללבנון שלוש פעמים, אחרי הכניסה הראשונה כבר הבנתי שמשהו לא תקין וניסיתי בכוח למצוא את ההיגיון. אתה אומר לעצמך, 'יש לי תפקיד כאן להוביל את החיילים שלי ולהחזיר את כולם בשלום לילדים ולנשים שלהם'".

מה היה החלק הכי קשה?

"להתקשר למשפחה בידיעה שאולי לא תחזור. זו ההרגשה הכי נוראית שהיתה לי בחיים. בסדיר מתים לאקשן אבל במילואים זה אחרת. אתה רק רוצה לשמוע את הקול של אמא ומנסה לדבר רגיל, שלא תדע שנכנסת ללבנון. מבחינתה הייתי בבריכה, היא לא ידעה שאני נכנס. הרגשתי שאני אולי הולך למות, וזה היה פשוט בלתי נסבל. בשטח אתה שומע כדורים שורקים לידך. זה חוסר שליטה נוראי. אבל אני מאושר שהצוות שלי לא איבד אף לוחם".

זה לא משבר אמון במערכת?

"לא. אחזור לעשות מילואים. יש בסך הכל חמישה אחוזים במדינה כמוני, ואני גאה להיות חלק מהם".

מה עם טיפול אחרי דבר כזה?

"לא היה זמן. טסתי להונגריה יום אחרי שחזרתי מלבנון והתחלתי ללמוד. מוצאים דרך להתמודד עם זה בתוך היומיום. אני מדבר עם אנשים, משתף בחוויות ובסופו של דבר הזמן שעושה את שלו, משכיח רגשות ומקהה את הדברים".

בין שינון תפקידו של הלבלב למבחן על שריר התאומים, לא הפסיקו הטלפונים מסוכנות לוק, ששידכו את וגמן לעבודות דוגמנות מזדמנות בישראל, יוון והונגריה ("הובלתי את הקמפיין של רטרו ג'ינס, שזה כמו קסטרו כאן") וגיבשו אצלו את ההבנה כי הגוף והפנים יכולים לממן את שהמוח חושק בו. עם חזרתו של וגמן אחרי שנת לימודים אחת, ומעבר לדירתו הראשונה תל אביב, משהו אמר לו שאולי הוא יכול לעשות קצת יותר.

קסטרו יונתן ווגמן (צילום: אלירן אביטל)

"נכנסתי למאיר כהן, סמנכ"ל לוק, ואמרתי לו שאני בשל לבנות את עצמי כדוגמן, שזה משפט שבחיים לא חשבתי שאגיד. יש אנשים שמתחברים לסצנה ועושים קונקשנים וכאלה, ולא עשיתי את זה אף פעם, אבל מצאתי את עצמי גר בתל אביב ומוכן להשקיע יותר".

אתה פוזל גם לכיוון שירה ומשחק?

"שואלים אותי אם הייתי רוצה לשחק בטלנובלה, אני לא יודע מה התשובה לזה. תלוי מה יעלה ואם זה יתחבר עם האורח חיים שלי, אם זה יהיה כיף ונחמד. משחק זה גם מקצוע שצריך להשקיע בו, אז נראה".

מי שיכולה לייעץ לו במיתוג עצמי היא גל גדות, הפרטנרית היפהפייה של וגמן על שלטי החוצות. הוא מצידו שמח לדווח על כימייה מושלמת: "אם אני משווה את זה לבנות שחיות בסרט, היא נורא לא כזו. כמה שהיא כוכבת, ושהיתה לה שנה גדולה מבחינה אישית, היא שומרת על פרופורציות. אני לומד ממנה כל הזמן, שגם משהו כמו הוליווד רצוי לקחת כמו שצריך ובלי להתנפח מדי, למרות שזה על הכיפק ושיהיה לה הכי בהצלחה".

מנסים ליצור מתח מיני ביניכם בצילומים?

"אנשים תמיד מחפשים את זה בין שני פרזנטורים למותג, אבל אני מאמין שכימיה בין אנשים לא חייבת ללכת על הכיוון הרומנטי. רואים את הכימייה ביני ובין גל בתמונות, אנחנו זורמים, אבל זה לא לכיוון כזה. לשנינו גם יש בני זוג".

תרגיש חופשי להרחיב.

"אני עם מישהי כמה חודשים. היא סטודנטית, ואשמור על הפרטיות שלה". (אנחנו נגלה לכם קצת יותר: שמה דנה, 24, סטודנטית לתקשורת).

איך הכרתם?

"דרך חברים".

קשה להיות חברה של פרזנטור?

"לא, כי היא מאוד דומיננטית בפני עצמה. יש לה המון ביטחון עצמי, והיא בחיים לא תיקח את הקשר שלנו למקום של 'וואו, חבר שלי דוגמן'. גם לה יש דריסת רגל לא קטנה כאדם. יש לה סטייטמנט וביטחון עצמי והיא לא תהיה בצל של אך אחד".

מה לגבי קנאה? אתה מוקף ביפהפיות למחייתך.

"אין משהו שהיא לא יודעת עליי, אז אין לה מה לקנא. בזוגיות אתה רוצה להרגיש בטוח, אין סיבה להיות ביחד אם לא מרגישים ככה".

אתה טיפוס זוגי?

"מאוד. בהונגריה רוב הזמן הייתי לבד או בלי קשר רציני, אבל בבסיס אני מרגיש את זה. מאוד חשוב לי שיהיו סביבי אנשים. זה כיף שיש עם מי לחלוק דברים אינטימיים, לסמוך על מישהו".

מתחילות איתך הרבה?

"כן. בואי נגיד שאם שאלת אותי במה החיים שלי השתנו, אז זה בהחלט אחד מהם. גם לפני כן לא היתה לי בעיה עם זה, אבל זה היה יותר סולידי, היום גיליתי שבנות פשוט הפכו לגברים. הן באות אליי בכל מקום, מזמינות אותי אליהן הביתה, מבקשות להתקשר אליי, אפילו אומרות בוא לשירותים. אין להן גבולות".

יש הרבה בחורים שדיבור כזה היה מגניב אותם.

"את הדברים המגניבים אני עושה עם מי שאני בוחר".

הן רוצות לעשות וי על דוגמן?

"יש כאלה, כן. אבל אפשר לקלוט אותן בשנייה, הן אומרות, 'אתה פרזנטור, נכון?' והן אחר כך רוצות להגיד לחברות שלהן שהן היו עם דוגמן. גם גברים מריצים כאלה קטעים, אז זה בסדר. אם הם היו עם מישהי מפורסמת, הם מתים לדבר על זה בקול רם".

וגברים מתחילים איתך גם?

"כן, והם הכי אגרסיביים, אומרים שהם רוצים לעשות לי טרן אובר. שמעתי שהומואים אוהבים אותי וזה בסדר גמור, אני פשוט לא בקטע. אני מוכן להיות אייקון של כל אחד: של טינאייג'רית בת 12, או ילד בן 16 מתלהב, או של הומו בכל גיל. אם גייז מתלהבים ממני, באמת שאין לי בעיה עם זה". 

• את הראיון המלא עם יונתן וגמן, תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"