סקרים פוליטיים: מדע אמיתי או נסיון להשפיע?

ביום רביעי, היום בו הצביעו במפלגת קדימה הרצתה פרופ' תמר הרמן המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה (ודיקן הלימודים באו"פ) בערב שעסק בנושא מדע ומדע לכאורה, תחת הכותרת "הסוקר – מדען או שחקן פוליטי".

עוד ב"הידען": המשימה הבאה למאדים - מייבן

נראה כי להרמן, העורכת מזה שנים ביחד עם פרופ' אפרים יער מאוניברסיטת ת"א את מדד השלום, יש ביקורת לא מעטה על עמיתיה. לדבריה, סוקרים פוליטיים ומסחריים אינם עומדים בקריטריונים מדעיים, ומטרת הסקרים שהם עורכים היא לקדם את הלקוח. כדי להחזיר את היוקרה לסקרים היא מציעה שכל העוסקים בתחום יאמצו קוד אתי בדומה לעמיתיהם בארה"ב.

"סקרי דעת קהל הם כלי מחקר חשוב בתחומים שונים במדעי החברה וכלי עזר בתחום הפוליטי והכלכלי. בשנים האחרונות אנו עדים לגידול עצום בשימוש בסקרים. במשטרים דמוקרטיים בימנו, לא מתקבלת החלטה אסטרטגית אחת שאינה מלווה בסיקור גלוי או דיסקרטי שמנסה להבין את דעת הקהל. הסקרים משמשים ככלי יעוץ עיקרי לעניינים פוליטיים. במשטר המודרני הסקרים דוגמים את רצון העם ומשמשים כתחליף לדמוקרטיה הישירה. הסקרים מתמחרים את ערכם הפוליטי של מנהיגי המדינה. על רקע הבלבול בין סקרים אקדמיים וסקרים פוליטיים. צריך להתמודד עם השאלות: האם סיקור הוא מדע או תחליף מודרני לכדור הבדולח של העבר? מדוע בכלל סוקרים?  אין  ויכוח עד כמה הנהגה פוליטית צריכה להיות קשובה לציבור, נקודת המוצא כיום היא כי העם הוא הריבון. אולם לאחרונה ערכנו ביחד עם המכון לדמוקרטיה את סקר מדד הדמוקרטיה וכששאלנו אנשים מדוע הם סולדים מפוליטיקאים, בנוסף לתשובה הצפויה שהפוליטיקאים מושחתים, תשובה נפוצה נוספת היתה 'הם לא מקשיבים לנו ולא מתחשבים בנו.'" קובעת פרופ' הרמן.  

ממצא אמפירי: הסקרים יוצרים מציאות

"המנהיג הוא השליח ומצפים ממנו להתייעץ כל הזמן עם הבוחרים. כיצד יידע הנבחר מהו רצון העם? הסיקור הוא שיטה שנועדה לצמצם את אי הוודאות ולאפשר קבלת החלטות אמפיריות על בסיס רצון הציבור. ומכאן עולה שאלה חשובה לא פחות. האם הסקרים הם מדעיים, האם הם משקפים מציאות או יוצרים מציאות?" מסתבר כי השאלה אינה קשורה בהנחת מוצא סקפטית שהסקרים נועדו לשנות את ההתנהגות, אלא ממחקר אמפירי שמראה כי פרסום הסקרים משפיע.

"יש הסבורים כי חקר שדה ההתנהגות והתודעה האנושית אינו יכול להיבחן באמצעים מדעיים. במדעי החברה יש ביקורת מפותחת כלפי המדעים הקלאסיים שטוענת כי גם המדעים הקלאסיים אינם עומדים בקריטריונים מדעיים טהורים משום ששאלות המחקר מושפעות על ידי הקצאת התקציבים. במדעי החברה לעומת זאת, חסר תדיר האלמנט הניסויי. אי אפשר לערוך כמעט ניסויים (למעט ניסויים בפסיכולוגיה) והתחליף הוא סקרים. טענה המועלית נגד עצם השימוש בסקרים כשיטה מדעית היא שעצם קביעת נושא הסקר משקפת אג'נדה נורמטיבית ולא נקודת מוצא מבחינה מדעית. זאת משום שחוקר במדעי החברה הוא חלק מהחברה אותה הוא חוקר ולכן הוא בעצם חלק מהניסוי שלו עצמו, ולו רק בניסוח האופציות שהוא מציב בסקר כסוקר. לפיכך מסקנות של סקרים טובים ידברו על הלימה בין ממצאים ולא על מסקנות אובייקטיביות."

עוד ב"הידען": שתלי עיניים ביוניים יכולים לעזור לעיוורים לראות שוב

הפתרון: קוד מקצועי אתי

לדברי פרופ' הרמן, הירידה שחלה באמון הציבור בארץ ובעולם בשחקנים בזירה הציבורית כוללת גם את הסוקרים: "המערכת הפוליטית שלנו הפכה לשפחה נרצעת לסקרי דעת הקהל." לדבריה, כל ניסיון למנוע פרסום של סקרים בנושאים כאלה או אחרים או במועדים כאלו או אחרים הוא חסר טעם בעידן האינטרנט. היא מדגישה כי בתעשיית הסקרים שוררים חוקי הג'ונגל. נראה כי האמצעי להכניס סדר לתעשיית הסקרים ולהחזיר לסקר את היוקרה שלו כשיטה מדעית הוא לחייב את הסוקרים לפעול במסגרת קוד מקצועי אתי. אין להותיר את הדבר לרצון הטוב של הנוגעים בדבר ישירות.

עוד ב"הידען": קטליזטור לחמצון מים שמקורו מצמחים – אמצעי יעיל לייצור מימן

"קוד אתי קיים במדינות אחרות- בחלקן הוא מעוגן בחקיקה, ובחלקו – בידי האגודות המקצועיות, כמו בארה"ב. בקוד האתי שינוסח בישראל מה ניתן להגדיר כסקר, מהם דרישות המינימום לפרסום תוצאות סקר. תהיה חובה לפרסם את כל השאלות, שיעור ההיענות, טעות הדגימה, שיעור החזרה למדגמים המקוריים, טעות הדגימה, וכו'."

"התקשורת ממלא תפקיד מאוד בעייתי. היא גורמת להזנייה של מקצוע"

בשיחה עם אתר הידען אתמול (יום ה') בעקבות המרחק העצום בין הסקרים בכל ערוצי הטלוויזיה לבין התוצאות בבחירות בקדימה, אמרה פרופ' הרמן: "זה לא הסקרים שמוזמנים על ידי הפוליטיקאים שאינם נכונים. הפוליטיקאים כשלעצמם רוצים לדעת את האמת ולכן הם רוצים את המידע הנכון. לפיכך הם אינם מסתפקים בסקרים על מדגמים מייצגים אלא מבצעים סקרים מיוחדים גם על קבוצות מטרה ספציפיות, ומשתמשים גם בטכניקות כגון קבוצות מיקוד. בקיצור, הם אוספים מידע בהמון דרכים כדי לבדוק אם הסקרים הם נכונים, ואולם לא תמיד מה שמתפרסם מטעמם או בסיועם הישיר או העקיף בכלי התקשורת זו האמת."

"הסקרים שכלי התקשורת עצמם מזמינים ערב פרסום תוצאות בחירות הם הסקרים הכי בעייתיים, כי המדיה אינה מוכנה לקבל את כל ההסתייגויות שכל סוקר מקצועי רוצה להוסיף לסקר. הם לא יתנו לקמיל פוקס או למינה צמח להתחיל לפרט בעת מתן התוצאות שרמת הביטחון של הסקר היא כזו או כזו, וטעות הדגימה הוא 4.5% ושבנסיבות אלה סקר הוא לא הדרך הכי טובה לנבא מה קורה. כלי התקשורת רוצים משהו אינסטנט, חד ממדי, חד וחלק בלי שום הסתייגויות מתודולוגיות וגם מהר מאוד ואז זה מה שקורה. כי אחרת אפשר לעשות סקר, וסקר חוזר וליישם טכניקות אחרות כדי לאמת את התוצאות. הבעיה היא לא עם הטכניקה אלא עם היישום האינסטנטי שלה לצרכים של התקשורת הרעבה."

"התקשורת ממלא תפקיד מאוד בעייתי. היא גורמת להזנייה של מקצוע." מסכמת פרופ' הרמן.