אופנה גזעית

אופנה היא עסק ליברלי ומדליק שיש בו מקום לכולם, נכון? אז זהו, שהדוגמניות כהות העור לא בהכרח מרגישות ככה. יכול להיות שלא כל הצבעים טרנדיים באותה המידה?

לרה רוטר פורסם: 25.09.08, 18:23

מה משותף לאימן, נעמי קמפבל, ליה קבדה, אסתי ממו וישראלה? ברור, הן כולן דוגמניות שחורות. אבל עוד דבר שמשותף להן הוא שכולן הצליחו לחדור לתודעת הקהל הרחב למרות צבע עורן, וזה כבר הישג שהוא ממש לא מובן מאליו.

סיפור הופעתן של הדוגמניות כהות העור על מסלולי התצוגות ודפי המגזינים המובילים התחיל אי שם בשנות ה־70 של המאה הקודמת, כשהמאבק החברתי של השחורים למען שוויון ונגד גזענות עוד נחשב לאופנתי לאללה, אבל מאז ידע אינספור עליות ומורדות והגיע כיום לנקודת מפנה בעייתית למדי.

קיצור תולדות הזמן

הדוגמנית הראשונה ששמה נהיה שגור בפי כול היא לא אחרת מאשר אימן, לימים גיברת בואי, שהתגלתה ב־1975 בידי הצלם פיטר בירד, שמצא בה יופי של נסיכה אפריקאית. אימן הייתה גם בת טיפוחיו של איב סן לורן חובב הייחודיות, שכינה אותה "אשת החלומות" שלו, ובכך זכתה בעוד נתח נכבד בהיסטוריה של הגזע באופנה.

לצדה בלטו בשנות ה־70 וה־80 דוגמניות כמו נעמי סימס, פאט קליבלנד ובוורלי ג'ונסון, שהייתה הדוגמנית השחורה הראשונה שתמונתה התנוססה על שער ה"ווג" האמריקאי ב־1974.

דעת הקהל הקובעת היתה ונותרה לבנה (קולאז': רויטל בנעים)

גם בשנות ה־90 ידעו כהות העור עדנה ונעמי קמפבל, ורוניקה ווב, בוורלי פיל וטיירה בנקס תפקדו על תקן אטרקציות אקזוטיות אצל מעצבים כמו ז'אן פול גוטייה וג'ון גליאנו, שניסו למשוך תשומת לב בעזרת דוגמניות מסקרנות ובעלות מראה "אחר". הניינטיז היו העשור הלוהט ביותר של קמפבל, אשר זכתה להיות הדוגמנית השחורה הראשונה על שער ה"ווג" הצרפתי עוד ב־1988 והשתייכה לקבוצת הסופר־מודלס ששלטו בתעשיית האופנה באותם ימים. כשאלק ווק הסודנית וליה קבדה האתיופית הצטרפו לרשימה המכובדת בשלהי העשור שעבר, ולא היה מגזין או מעצב שלא התרגש מהיופי השחור והגא שלהן, היה נראה שהשחורות נמצאות בדרך הבטוחה למעלה, אך משום מה קרה ההיפך בדיוק.

שנות ה־2000 מסמנות תהליך של הידלדלות ייצוג ה"אחר", ובהתאם – נוכחותן של הדוגמניות השחורות והאסייתיות על המסלולים הולכת ומצטמצמת. ניל האמיל, מנהל סוכנות "עלית" באמריקה, סיפר ל"ווג" האמריקאי שיוצא לו להיתקל לא מעט במלהקים שלא מהססים לומר משפטים מטרידים כמו "כבר מצאנו את הבחורה השחורה שלנו", שמהם משתמע שיש מקום רק לאחת כזאת בכל תצוגה. שלוש הבנות השחורות שעובדות הכי הרבה כרגע – שאנל אימן, ג'ורדן דאן וארלניס סוסה - מצליחות להתבלט למרות הקשיים ובזכות מעצבים שיודעים להעריך את יופיין המיוחד ומלהקים אותן לתצוגות, אבל גם זה לא קורה כל יום: ב"פראדה", למשל, ליהקו לאחרונה את דאן אחרי עשר (!) שנים שבהן לא דרכה אצלם על המסלול כף רגלה של דוגמנית שחורה, מאז צעדה בעבורם קמפבל ב־1997.

האמת שלא תיאמן

תכל'ס, המספרים מדברים בעד עצמם. לפי העיתון הברזילאי "Folha de Sao Paulo", רק 28 דוגמניות כהות עור (מתוך 1,128 דוגמניות בסך הכול!) לקחו חלק בשבוע האופנה המקומי שהתקיים בינואר האחרון. והאמריקאים? גם אצלם המצב נראה ממש לא טוב. ב"Women's Wear Daily" בדקו את 101 התצוגות המובילות של שבוע האופנה הניו יורקי שנערך בספטמבר 2007, וגילו שביותר משליש מתוכן לא העסיקו דוגמניות שחורות כלל, ובאלה שכן – העלו על המסלול בקושי שתיים כאלה לרפואה.

מצליחה למרות שהיא שחורה, לא בגלל. נעמי קמפבל (צילום: AFP)

כל זה נעשה מוזר עוד יותר כשנזכרים עד כמה האוכלוסייה השחורה בארצות הברית היא דומיננטית ועד כמה כוח השוק של הנשים כהות העור, שהן צרכניות פעילות של מותגים, בגדי מעצבים ומוצרי קוסמטיקה, הוא רב־עוצמה: אתר הצרכנות השחור "TargetMarketNews.com" מעריך שהנשים האפרו־אמריקאיות מוציאות למעלה מ־20 ביליון דולר בשנה על מוצרי אופנה וטיפוח. אז למה אין יותר דוגמניות שחורות בתעשייה הזאת? לא מגיע להן לקבל דמויות שייצגו אותן בכבוד?

מאיר כהן, סמנכ"ל סוכנות הדוגמנות "לוק", מסביר: "בבירות האופנה האירופיות – כלומר, פריז, לונדון ומילאנו - דעת הקהל הקובעת היא לבנה, ושאר העולם מתאים את עצמו לתכתיבים שמגיעים מבירות אופנת העילית. אני מניח שבמדינות שבהן רוב האוכלוסייה היא בעלת עור כהה, הדוגמניות הכהות זוכות לעבוד יותר".

מתברר שמותג אופנה מוביל יעדיף תמיד להציב בחזית הקמפיין פרזנטורית שאיתה יוכל רוב הקהל להזדהות בקלות. "חברות גדולות זקוקות למהלכים בטוחים, כדי לפנות לקהל הרחב ולמכור כמה שיותר. לבחור בדוגמנית 'אחרת' כדי להוביל קמפיין עשוי להיות מהלך שיעורר סנסציה רגעית אבל הוא לא מבטיח עלייה במכירות", טוען כהן.

יכול להיות שהדוגמניות השחורות "נעלמו" בגלל שצלמי האופנה הפסיקו לצלם אותן? צלם־העל מריו טסטינו טען בריאיון ב"ווג" האמריקאי שאין סיכוי שזה נכון: "אנחנו, הצלמים, פשוט מגיבים למצאי שיש בשוק. מדובר ברגע כלשהו שבו מראה מסוג מסוים נעשה טרנדי. אני, למשל, נפלתי על ה'רגע' של הדוגמניות הברזילאיות. לא יצרתי אותו אבל הלכתי איתו".

דוגמנית שהיא סלב. ביונסה

ואולי אלה המלהקים הכל-יכולים, שקיבלו את המנדט האמנותי לבחור את הדוגמניות, כולל צבע עורן ומבנה גופן, כך שיתאימו לאופי התצוגה ולבגדים? ראסל מארש, מלהק נחשב במיוחד, אמר ל"ווג" האמריקאי באותה הזדמנות: "הבגדים הרבה יותר חשובים היום מהדוגמנית. זאת הסיבה לנפילתן של הסופר־מודלס – אנשים התייחסו אליהן יותר מאשר לבגדים". נראה שחלק מהמלהקים והמעצבים חוששים שדוגמנית שחורה ובעלת מראה חזק תאפיל על הבגדים ותמשוך את תשומת הלב מהם אליה.

המצב משתנה כשמדובר בדוגמנית שהיא סלב. לאלה, למרות צבען או מבנה העין שלהן, עולם האופנה פותח את דלתותיו בקלות רבה יותר. ביונסה, לדוגמה, שהיא הפנים של "Diamonds", הבושם מבית "אמפוריו ארמאני", או נעמי לנואר, שחקנית ודוגמנית צרפתייה שמכהנת כבר כמה שנים כפרזנטורית של מותג הטיפוח "לוריאל פריז".

מסעות ג'יימס בארץ הקודש

גם בארץ אין כמעט ייצוג לדוגמניות השחורות, ובשלוש סוכנויות הדוגמנות המובילות יש בערך עשר כאלה. השמות המובילים כוללים את אסתי ממו, שהייתה השחורה הראשונה שכיכבה מעל גבי דפי העיתונים הישראליים והצטלמה ל"נייקי", "אינטימה" ו"פפסי קולה"; ישראלה, שזכתה בתחרות ה"טופ מודל" ובימים אלה מצטלמת ל"ראלף לורן" בניו יורק; פנטה פראדה, שהשתתפה בצילומים ל"פראו בלאו", "איל מקיאג'", "פלפל" ו"כיתן"; אסתי רובינזון, שהצטלמה בחודשים האחרונים לשני מותגי האופנה הקטנים "קאלה" ו"דליתי"; וגלית אמרה, שהתמודדה בתחרות מלכת היופי 2008. חיפושים מקיפים העלו רק דוגמנית אסייתית אחת: היא ממוצא אמריקאי וקוראים לה רייצ'ל.

מפתה לבדוק עם ממו, מי שפרצה את הדרך לשחורות המעטות שעובדות היום בשוק הישראלי, איך נראים האודישנים שלה, למשל.

ממו: "בהתחלה לא הזמינו אותי לכל אודישן. הייתי סוג של גימיק והציעו לי בעיקר קמפיינים לחלב, כמו שקרה ולצערי עדיין קורה בעולם. נראה לי שהיום הרבה יותר פתוחים ומקבלים אותי ואת זה שאני שחורה בארץ. כרגע מגיעה אליי מספיק עבודה ואני יכולה למיין את הפרויקטים ולבחור את אלה שמתאימים לי לקריירה: אני עושה הכול ומשלבת בין פרויקטים מסחריים למערכתיים. הייתי דווקא מועמדת להיות פרזנטורית של מותג הלבשה גדול אבל זה לא קרה בסוף. לא שאלתי למה".

"השוק הישראלי חסום בפני שחורות ואסייתיות ויש העדפה ברורה לדוגמניות בלונדיניות בעלות עיניים כחולות", טוען יאיר שחם מ"קארין מודלס". "לכן דוגמניות ממוצא רוסי הצליחו לחדור לשוק בארץ, למרות שהן מיעוט, בגלל שהן עונות על הטייפ קאסט האירופי הנפוץ. ויחד עם זה, היום יש יותר פתיחות. התעוזה כבר קיימת, ונראה לי שזה רק עניין של זמן עד שדוגמנית שחורה תהיה פרזנטורית של מותג אופנה ישראלי חשוב. זה יקרה, מן הסתם, כשזה ייחשב לפוליטיקלי קורקט".

רון קדמי, מצלמי האופנה הבולטים בארץ ב־20 השנים האחרונות, נוטה להסכים: "דוגמניות כהות עור הן לא מודל לחיקוי. רק עכשיו מתחילות הזמרות והשחקניות הכהות להיות מובילות סטייל בעולם, ובארץ מעדיפים עדיין לוק אירופי ובלונדיני. בקמפיינים שעושים כאן, אבל מייעדים לחו"ל, יותר קל להשתמש בדוגמניות כהות, כי זה נתפס כלגיטימי, כמשהו שידבר אל הלקוחות שם כיוון שזה חלק מהתרבות שלהם".

צלם מצליח אחר, שהתראיין לכתבה זו בעילום שם, אומר: "בחירת דוגמנית לפרויקט היא תלוית קונספט ורעיון, אז אני לא יכול להכליל ולומר באיזה קמפיינים יעדיפו לבחור דווקא בשחורה. נראה לי שאם השאיפה תהיה להראות מגוון לוקים אז יציגו גם דוגמניות שחורות, אבל נקודת המוצא עדיין תהיה לבנה, כי השאיפה היא לפנות לקהל הרחב. בישראל רוב האוכלוסייה לבנה, רוב האנשים מעדיפים אסתטיקה לבנה וזאת הסיבה שדוגמניות שחורות עובדות פה פחות".