הקשר הצרפתי
בעקבות זכייתו בפרס נובל בספרות, דורון קורן שב לספריו של ז'אן מרי גוסטב לה קלזיו שתורגמו לעברית - "משחק המזל" המרשים ו"דג הזהב". המסקנה - אנחנו צריכים לה קלזיו משלנו
למרות שזוכה פרס נובל בספרות, ז'אן-מארי גוסטב לה קלזיו, העיד על עצמו כי "השפה הצרפתית היא המדינה היחידה שלי, המקום היחיד בו אני מתגורר", הרי כתיבתו היא דווקא תבנית נוף המולדות הלא-צרפתיות שלו: גיבורים שחורים, אינדיאנים וערבים, עמדה אנטי קולוניאליסטית תקיפה וכתיבה חושנית-אקזוטית בעלת הרפתקנות בסגנון אמריקני (וגם הרפתקנות בסגנון ז'ול ורן – אחד המופתים הספרותיים של לה קלזיו).
זה לא מקרי: לה קלזיו נולד בניס שבדרום צרפת לאב אנגלי ולאם שמשפחתה התגוררה בקולוניה הצרפתית מאוריציוס. בגיל שמונה עבר לגור עם הוריו לכמה שנים בניגריה. בבגרותו לימד באוניברסיטת לונדון ושהה תקופה ארוכה במקסיקו, משם יצא למסעות ממושכים באיים הקאריביים. בהמשך נישא לאנתרופולוגית והיה מתלווה אליה במסעות המחקר האקזוטיים שלה. שמץ מעולמו ניתן לראות בסרט המצ"ב "בין העולמות", שהוקרן בפסטיבל "נוסעים מופלאים" שנערך בסוכות בחיפה.
נתן זך הקדים
אלו הן המולדות הנפשיות של הסופר בן ה-68. הן נוכחות גם בשני ספריו שהופיעו בעברית (מתוך כשלושים ספרים שכתב) בהוצאת ספריית פועלים. הראשון, "דג זהב" יצא בשנת 99'. השני, "משחק המזל" הופיע ב-2002 עם הקדמה קצרה ומרחיבת-דעת של נתן זך, שציין כי מדובר באחד מגדולי הפרוזה הצרפתית בימינו. שני הספרים לא עוררו אצלנו הד בולט. אולי עכשיו, לאחר זכייתו, יימצא לכך תיקון.
"משחק המזל", מהמצליחים בספריו של לה קלזיו, הוא שמה של נובלה בת 150 עמ' (אחת משתי הנובלות בספר), המתרחשת תוך כדי שיוט הרפתקני על פני האוקיינוס האטלנטי. משתתפים בה נערה שחורה בת 13 שעלתה כנוסעת סמויה, מפיק סרטים ממוצא ספרדי שהשקיע את רוב כספו בספינת המפרשים ונווט שחור מסתורי, שתקן וחד חושים. 
לה קלזיו. הגיע העת לתקן? (צילום:רויטרס)
הנערה התגנבה אל הספינה שעגנה ליד ביתה בחופי דרום צרפת, בדחף רגעי שנועד להרחיק אותה מאמה הלבנה מרת-הנפש, ומתוך געגוע לאביה השחור שנטש את השתיים לפני שנים והפליג בים. מפיק הסרטים הוא סלבריטאי בינלאומי שערך נשפים רבים בספינתו, אבל לאחר שנחלץ בקושי מהרשעה באונס של יפהפיה אינדיאנית שהתאבדה, ולאחר שגורש ממשפחת אשתו העשירה, הוא מתכנס בשתקנותו ובאהבת הים שלו. הספינה המהירה והיפהפיה, "מזל הים" שמה, יוצאת בהפלגה מהים התיכון אל האוקיינוס האטלנטי, בדרך לסרט האחרון שאמור אותו קברניט להפיק בארה"ב.
ים אדום ודגים מעופפים
קלזיו מניע את העלילה בתוך מראות הים החושניים, דרך נפש האנשים שהוא משרטט ביד רגישה, מעמיקה וחסכונית ודרך תעלומות המסע. אולי התעלומה האקסיומטית היא האם הנערה נאזימה תצא בשלום מהשיִט עם שני הגברים ומה בדיוק קרה עם אותה אינדיאנית?
בכל אופן, לב הסיפור הוא עצם המסע המוקסם באוקיינוס, שבמהלכו השלושה אוכלים רק ארוחה בסיסית קבועה אחת (אורז עם חסילונים מיובשים), ממעטים מאוד לדבר ביניהם, לא מתרחצים ונצרבים בשמש ובמלח. כל זה חלק מההתמסרות לתפעול הספינה, לגלים, לרוח ולעולם שמסביב.
מדובר בעיקר בתחושת היופי של העולם, כמו בשעה שהנערה לוקחת לראשונה את ההגה לידיה, בלילה חשוך שבו מנצנצות רק אצות הפלאנקטון: "נאזימה חשה על ההגה בפעימותיהם הזעירות של הגלים, כאילו נדחקו שם המוני דגים מתנועעים. למעֵט החלביות הזוהרת שנפשקה משני צידי השילדה היא לא ראתה דבר (...) לפי חוש תיקנה את מסלול הספינה, הכל היה רב כוח וקליל, כבד כמו מסה נוזלית, קליל כמו העננים".
יש גם איזו ספרותיות-יתר בתיאור הזה, אבל התרגשות המסע הכללית עוברת לקורא, למרות התייפייפויות לשוניות פה ושם. ניכר בהחלט, גם על פי הדיוק בפרטי הנוף והטבע, כי הסופר עצמו היה בכל המקומות האלה; באוקיינוס הזה עם הדגים המעופפים האלה ועם ים סרגאסו האדום והאיים הקאריביים.
אלים, כמעט פראי
העובדה שלה קלזֶיוֹ נבחר ב-1994 בארצו לסופר הצרפתי החי החשוב ביותר, קשורה כנראה גם לתיקון המסוים שהביאו סיפוריו לרגשי האשמה הקולוניאליסטיים של הצרפתים. העובדה שרוב הדמויות עמוקות הנפש ורבות הקסם ב"משחק המזל" הן כהות עור, היא ביטוי לעמדה ספרותית אנטי-קולוניאליסטית ואנטי גזענית.
בכתיבתו של לה קלזיו ניתן אכן למצוא הדים ל"פרא האציל" של ז'אן ז'ק רוסו (מושג שצבר תאוצה בספרות המערבית במקביל להתפשטות הקולוניאליזם ומתוך התנגדות מסוימת אליו) ולציורים מחפשי "גן העדן האבוד" של גוגן באי הקאריבי מרטיניק ובאי טאהיטי.
כך גם ב"משחק המזל", כשהקברניט מביט באותה נערה כשהיא רוחצת בנהר באחד האיים הקאריביים, עם אינדיאנים בני גילה: "צעקותיהם וצחוקיהם הדהדו סביב לחוף, משכו את הציפורים להגיב. כל זה היה אלים, כמעט פראי, תמונת בראשית (...) הוא חש עצמו לא שייך, מורחק מהם רק בשל גילו, בשל ניסיון חייו, בשל עצבותו. ובו בזמן רווחה בו תחושה של אושר, שמחקה את כל כישלונותיו וטינותיו".
מורדים בגורלם
בהקדמתו ל"משחק המזל" אכן עמד נתן זך על סלידתו של לה קלזיו מתרבות ההמונים המערבית ומיומרותיה של הקידמה. עם זאת, קשה להסכים עם טענה אחרת שלו, ולפיה גיבוריו של לה קלזיו מאמינים שגורלם אינו נתון בידם אלא נקבע על ידי הכוכבים, הקארמה וכיו"ב. לא כל גיבורי "משחק המזל" הם כאלה.
בולטת במיוחד בריבונותה היא נאזימה, הנוסעת הסמויה מראשית הנובלה, שלקחה את גורלה בידיה, המפגש שלה עם הקברניט בסוף העלילה (כשהיא כבר סטודנטית מצודדת), לאחר שהקצוות נקשרו והחידות נפתרו, היא סצנה חזקה מאוד, המתבררת כולה מתוך המהלך האנושי והפסיכולוגי של הדברים. שום כוכבים אסטרולוגיים לא מעורבים שם.
גם גיבור הנובלה השנייה בספר, "אָנגוֹלי מָאלָה", צעיר אינדיאני היוצא למסע נקמה בכנופיית מבריחים שטבחה במשפחת אהובתו הכושית, הוא מישהו שבוודאי לוקח את גורלו בידיו. גם גיבורת "דג זהב" מורדת בגורלה. היא נחטפת ונמכרת לעבדות ומתגלגלת בנעוריה למרוקו ולפריז ולשיקגו, אבל בסדרת הימלטויות היא שומרת בתוקף על החופש החיצוני והפנימי שלה.
בכל זאת, "דג זהב", הוא ספר הרבה יותר שטחי ופלקטי. גיבורתו (המדומה כאן לדג זהב שניצוד ברשת הרוע המערבי והסחטנות הרגשית – אבל תמיד נחלץ מהרשת) עוברת דרך יותר מדי אנשים ומקומות בפחות מדי זמן. חשיבותו של הספר היא דווקא בהיבט הכמעט עיתונאי שלו: חשיפת תנאי החיים התת-אנושיים של מהגרי העולם השלישי בצרפת, המקבלים כאן לרגע את פניהם האנושיות. הקורא הישראלי עשוי בצדק להיזכר מתוך בושה גם בעובדים הזרים שלנו. גם אנחנו זקוקים למין לה קלזיו כזה שיזכיר לנו את עוונותינו כלפי זרים.
"משחק המזל" מאת ז'.מ.ג. לה קלזיו, תרגום - אביבה ברק, הוצאת ספריית פועלים, 215 עמ'
"דג זהב" מאת ז'.מ.ג. לה קלזיו, תרגום - חגית בת עדה, הוצאת ספריית פועלים, 160 עמ'
לרגל הזכייה בנובל ספריית פועלים תוציא את הספרים בהוצאה מחודשת
