האם אתה אוהב את ילדיך במידה שווה?

אחד מהצווים הבלתי כתובים של ההורות הוא החובה לאהוב את כל ילדינו במידה שווה. ואחד הסודות הכי שמורים היא העובדה שזה לא תמיד כך. בסקר מקוון שנערך באמצעות האתר הבריטי netmums ותוצאותיו פורסמו השבוע, השתתפו כ-1000 אמהות. 15 אחוז מהמשתתפות השיבו כי הן מעדיפות את אחד הילדים במשפחה יותר מאשר את אחיו. שליש מהאמהות אמרו שהן אוהבות את כל ילדיהן באותה המידה ומחצית המשתתפות הודו שהן אוהבות כל אחד בצורה אחרת, אבל באותה במידה.

"15 אחוז? זה נשמע לי מעט", אומרת בתגובה אביטל יעקובי, פסיכולוגית חינוכית התפתחותית מומחית. "נראה שחלק מן המשתתפות בסקר לא מודעות מספיק וחלקן לא מודה בתחושות שלהן".

הסקר הבריטי פנה לאמהות, אבל ברור כי גם אבות וגם אמהות חשים העדפה כלפי ילד אחד במשפחה על פני ילד אחר. "הנורמה היא שהורה צריך ויכול לאהוב באותה מידה, אבל כבר בסיפורי התנ"ך אנחנו רואים שזה לא מובן מאליו: עשיו היה הבן המועדף על יצחק, אבל רבקה העדיפה את יעקב. הוא עצמו כשהפך לאב, העדיף את יוסף על פני בניו האחרים. כל ילד נוגע לנו במיתר מסוים. לכל ילד יש אישיות משלו וכל קשר שונה במהותו", מסבירה יעקובי חלק מהסיבות שמובילות אותנו להעדיף את אחד הילדים. "רוב הסיבות כלל אינן מודעות".

אחותי יותר קרובה לאמא

בדיון שנערך ברשת בעקבות פרסום תוצאות הסקר, סיפרה אחת המשתתפות בגילוי לב כי "מדובר בעניין טבעי ביותר. הילדים שלנו שונים זה מזה ולכן זה רק טבעי שנחוש קשר חזק במיוחד לאחד מהם שדומה לנו. אמי ואחותי כל כך דומות ולכן טבעי שהקשר בינהן כל כך הדוק. לעומת זאת, ביני לבין אמי המצב שונה ואנחנו נאלצות 'לעבוד' ולתחזק את הקשר בינינו. לי ולבני יש קשר מיוחד הנובע מנטיות דומות ואני אוהבת את בתי הקטנה בדרך אחרת. אני משתדלת תמיד לנהוג כלפיהם בצורה שווה, אך אני אוהבת אותם בצורה אחרת".

משתתפת אחרת סיפרה שבילדותה אחיה היה הילד המועדף בין ארבעת האחים בבית. "זה לא אומר שאנחנו לא היינו אהובים. זה רק אומר שהוא היה הנקודה הרגישה של אמא שלי", היא הסבירה.

אבא מחולון הגיב לסקר ואמר שהממצאים נראים לו הגיוניים. הוא חש קשר מיוחד לבתו עוד מאז שהייתה ילדה קטנה. "היא דומה לי יותר גם חיצונית וגם רגשית. לא רק שיש לנו אותה צורה של אצבעות בכף הרגל, אנחנו אוהבים את אותו אוכל, יש לנו טעם זהה כמעט בכל תחום ותמיד הרגשתי שהיא גם זקוקה לי יותר. כל זה מרכיב את עוצמת התחושות שיש לי כלפיה, ששונה ממה שאני מרגיש כלפי הבן הגדול".

אבל לא רק דמיון פיסי משפיע על ההעדפות שלנו. יעקובי מוסיפה שעוצמת הקשר בין הורים לילדיהם נובעת גם מחווית ההורות עצמה. "האמא היא לא אותה אמא לכל ילד, בגלל הגיל שלה, הניסיון או הבשלות. כל זה משפיע על ההעדפות שלה".

יעקובי מונה סיבות נוספות שיכולות להביא לכך שהורה יעדיף ילד אחד על פני ילדים אחרים: "לפעמים דמיון גדול בין הורה לבין ילד יכול להוליד ציפיות גבוהות שמובילות לאכזבה או שהילד נושא את אותן התכונות שאנחנו לא אוהבים בעצמנו". גם קואליציה בין הורה אחד לילד במשפחה יכולה להביא את ההורה השני 'לכרות ברית' עם אחיו ולהרגיש שעליו לפצות אותו על כך שאבא או אמא העדיפו ילד אחר על פניו.

גם שוני גדול בין אמא או אבא לבין אחד הילדים עלול להוביל להעדפה או דחייה: "אם הילד ניחן בתכונה שאת הכי לא אוהבת אצל אבא שלו, פדנטיות, למשל, את ממש יכולה לנטור לו על כך", מדגימה יעקובי.

רגשות האשם

להעדפה של אחד הילדים או דחייה של ילד במשפחה מתלווים המון רגשות אשם. "הורים מתקשים מאוד להודות בכך, הם מאשימים את עצמם על כך שהם הורים לא טובים וחושבים שרק אצלם זה כך, אבל התופעה הרבה יותר רחבה. לעיתים הם מנסים לפצות על התחושות הללו ובכך רק מגבירים את תחושת התחרות בין האחים".

יעקובי מציעה להורים שמבקשים להתמודד עם הקושי, למצוא זמן משותף להכיר את הילד המועדף פחות, להתחבר לאהבות שלו ולא לתת להעדפה הזו להכתיב את ההתנהגות שלנו. "צריך לעשות הכל כדי לעבוד על הקשר. הורה צריך לעשות מאמץ לפרק לגורמים את התחושות שלו: לברר עם עצמו מה הוא אוהב בילד שלו, מה הוא אוהב פחות, מה קשור לציפיות שיש לו וללמוד לקבל את הילד כמו שהוא, עם שלל התכונות, המגרעות והחולשות. זו משימה קשה ומורכבת. לא תמיד ניתן לעשות אותה לבד ולכן מומלץ להיעזר בבן זוג או בסבתא או סבא שיכולים להתבונן מן הצד ולהעיר. במקרים אחרים אפשר לפנות לאיש מקצוע".

יעקובי קוראת להורים לא להתעלם מן התחושות הללו: "ילד מועדף פחות עלול לסחוב תחושה קשה של דחייה, של כינור שני". יחד עם זה, היא מרגיעה, לא צריך לקבל את המצב כסופי: "יש תקופות. זה משתנה. למשל, אי אפשר לסבול את המתבגר, אבל לפני כן היה לנו קשר מצויין או להיפך, דווקא ההתבגרות של הבת חיזקה את הקשר".

אהבה, היא מזכירה, נבנית ומתפתחת כתוצאה מהשקעה. "חשוב לתחזק את הקשר ולצבור חוויות טובות". עצה חשובה נוספת היא לאמץ נקודת מבט שתדגיש את התכונות הטובות והמועדפות אצל הילד שלנו. כך, גם ברגעים שבהם אנחנו ביקורתיים ופחות סובלניים, נצליח לגייס את הקול הנוסף שיזכיר לנו אותם.

"זה הדיאלוג שהורה צריך לנהל בתוך עצמו, להיות מודע למסרים ולתגובות שלו. בהתחלה זה נעשה באופן מלאכותי ויזום, אבל עם הזמן זה הופך לטבע שני שיכול לנווט את התחושות, כך שהילדים לא יחושו קיפוח". המודעות לתופעה, ההכרה בה, מבטיחה יעקובי, תעזור לא להשוות בין הילדים ולא ליצור תחרותיות מיותרת המעוררת קנאה.