דברו אל הילד בתמונות

הנה שיר ילדים על חברוּת שבטח כולכם מכירים: "אל תכה, זה לא נאה, תן לי יד, ועוד אחת. חברים טובים נהיה. חברים טובים נהיה". (שרה לוי תנאי)

והנה עוד שיר ילדים על חברות: "מצלחת המונחת בפינה שבמטבח / לוקקים חלב ביחד חתלתול וכלב רך. / לוקקים בתאבון, / לוקקים בהנאה, / לוקקים ומחכים / לצלחת הבאה". (כלבלב וחתלתול. חנן שדמי).

ההבדל בין השירים הוא שהשיר של שדמי נותן תמונה של חברות. הוא לא מדבר אודות חברות. לכן השיר הראשון מיועד, בעיני, בעיקר לגננות. השיר השני באמת מתאים לילדים.

על פי התפיסה האנתרופוסופית, עליה כתבתי בשבוע שעבר, עד התחלפות השיניים, הילד חושב בתמונות ובדימויים. כל מה שאי אפשר לתרגם לתמונה – לא מתאים לו. הוא לא מבין חשיבה מופשטת. אתם יכולים להגיד לו אלף פעמים ש"אלוהים נמצא בכל מקום", אבל אם הוא יאמין לכם, הוא יסיק מזה רק שאלוהים יודע להתחבא ממש ממש טוב.

הס, פן תעיר

רודולף שטיינר, הוגה האנתרופוסופיה, כינה את המצב התודעתי של הילד בשנותיו הראשונות "תודעת חלום". חלק ניכר מהמאמץ החינוכי הוא לאפשר לילד להישאר ב"מצב השליו, דמוי החלום, של דמיון תמונתי".

בשיטת ולדורף (שיטת החינוך האנתרופוסופית) משתדלים לא "להעיר" את הילדים מוקדם מדי. מה עלול לפגוע בתודעת החלום של הילד? פניה להגיון ולאינטלקט של הילד, למשל (נושא שטופל בהרחבה בטור הקודם), כדאי להימנע גם מגירויים חושיים עזים מדי מכל הסוגים: טעמים, צלילים, תמונות וצבעים.

אז אם עולמם התזזיתי של תום וג'רי אינו מתאים לילדים, מה כן מתאים להם? מה תומך ביקיצה טבעית, הדרגתית של ילד השרוי ב"תודעת חלום"?

הילד שלכם הוא לא צדי צרפתי

שירים הם הסיפורים הראשונים שהילד שומע, ועדיף שהוא ישמע אותם מכם. זה הזמן להניח את כל התסביכים בצד. את הילד לא כל כך מעניינת רמת השירה המקצועית שלכם. הוא לא שופט ב"כוכב נולד". יש הורים שמעדיפים לשים דיסק כדי שהילד ישמע את השיר "נכון". הנכון האמיתי הוא קול אנושי, בלי אלקטרוניקה ובלי אפקטים.

הילד הגיע לגיל שנתיים המופלג? רוצים לעבור לפרוזה? הילד בשל לספרות יפה? אתם לא צריכים ספרים בשביל זה. תמציאו. הנה, למשל, סיפור מצויין עבור ילד בגיל שנתיים. כל הזכויות אינן שמורות:

ספרי ילדים ספר אני וכל מיני חיות מיריק שניר יונה טפר הוצאת הקיבוץ המאוחד (עטיפת הספר)

בבוקר ירד גשם. החתול דוד (הערת המחברת: דוד הוא החתול שלנו, אתם מוזמנים להשתמש בחיית המחמד שלכם או של השכנים) יצא לחצר וכל הפרווה האפורה והיפה שלו נרטבה. "מיאו, מיאו, יילל דוד לאמא, הכניסי אותי הביתה. רטוב לי וקר לי". אמא הכניסה את החתול דוד הביתה ונתנה לו מרק עוף חם. דוד אכל את המרק הטעים, אחר כך ליקק את פרוותו עד שהתייבשה ואמר תודה לאמא.

אתם רואים, אין כאן תפניות דרמטיות או עלילה עוצרת נשימה. את פרס אנדרסן אף אחד לא יקבל על הסיפור הזה, אבל ילדים אוהבים לשמוע סיפורים על סביבתם הקרובה ועל אירועי היום-יום שלהם ואף סופר לא מכיר את היום-יום שלהם כמוכם. אז בבקשה, אתם הסופרים הראשונים של הילדים שלכם.

גנני ולדורף, אגב, לא יקראו סיפור מן הכתב. הם ילמדו אותו ואז יספרו אותו בעל-פה ול-א-ט. כשמספרים סיפור בעל-פה, המספר צריך להעלות את התמונה בעיני רוחו. זה מכריח אותו לשמור על קצב סיפור איטי שמאפשר לילד לבנות את התמונות בדמיונו שלו.

ביאליק – אנתרופוסוף ללא ידיעתו

פרופסור זיוה שמיר, מומחית גדולה ביצירתם של ביאליק ואלתרמן, אמרה פעם שאצל אלתרמן צריך לפלס את הדרך בסבך המילים המוזרות, הסוערות והמסעירות, כדי לגלות שהוא מתאר, בעצם, תופעת טבע יומיומית כמו שקיעה. ביאליק, לעומתו, יצייר תמונה שעל פניה נראית פשוטה וקונקרטית. רק עיון מדוקדק והליכה בעקבות הרמזים יובילו אותנו למציאות הסוערת שרוחשת מתחת לציפוי התמונתי הפשוט לכאורה.

בעיני, היכולת של ביאליק להעביר עולם ומלואו בתמונה מוחשית פשוטה, הופכת אותו לאנתרופוסוף של כבוד ולגדול משוררי הפעוטות בעברית. (שיהיה ברור: למיטב ידיעתי ביאליק לא הכיר את משנתו של שטיינר. אני מעניקה לו תואר כבוד ללא ידיעתו):

בין העצים,

ובקן לה

שלוש ביצים.

-הס, פן תעיר-

ישן לו

אפרוח זעיר.

וואו! אילו עוצמות בתמונה כל כך פשוטה! אפשר להגג שעות על השיר הזה (שמישהו יעצור אותי!), על חוסר הביטחון הקיומי, השבריריות, הפריכות של הקיום, מול הרצון שלנו להגן על האפרוחים שלנו, על האפרוחים שבנו. ביאליק לעולם לא ידון עם הילד על הדברים או יקרא בשמות לרגשותיו, כמו שכל כך אופנתי לעשות היום: "אני מבינה שאתה מפחד... אני יודע שאתה מרגיש מתוסכל מכך שרונני חטף לך את הצעצוע". ביאליק מצייר תמונות. את האלגוריות, הנמשלים והמילים המפורשות, נשאיר למומחים שעברו את גיל 7.

אמור אל"ף

"אל"ף, אל"ף..."

וכשירדתי מלפניו פרחה לה מיד האל"ף מלבי ובמקומה באה מארוסיא, זו השקצה שואבת המים. כל היום לא זזה מנגד עיני. ראיתיה כמו שהיא: בכרעיה היחפות, במחלפותיה העבות ובאסל והדליים שעל כתפה... "מה זאת?" שואלני הסגן ממחרת ומראה על האל"ף.

"אוי, מארוסיא!" שמח אני על המציאה".

אגדות כמזון רוחני לילד

בערך בגיל ארבע, טוען ספר החינוך "הינך המורה הראשון של ילדך", אפשר לעבור לסיפורי אגדות. לא מדובר בגרסאות של "דיסני" או בעיבודים שונים. עדיף להיצמד עד כמה שניתן למקור. בעיקר מדובר באגדות שליקטו האחים גרים. האם ידעתם, אגב, שהנסיכה אינה מנשקת את הצפרדע כדי להפוך אותו לנסיך, אלא מטיחה אותו על הקיר?

בין אם אגדות הן שריד מעולמות הרוח או מתקופת ילדותה של האנושות (על-פי שטיינר) ובין אם הן השלכה של הלא-מודע הקולקטיבי (על-פי יונג), יש להן משמעות כבירה בבניית תמונת העולם של הילד.

הורים רבים מוטרדים מהרוע והאכזריות הגולמיים המופיעים בסיפורי אגדות מסויימים. הספר "הינך המורה הראשון של ילדך" מצטט מומחים רבים, החל מבטלהיים ועד ניל פוסטמן, שטוענים שסיפורי אגדות, אם הם מובאים כלשונם, בגיל הנכון וללא דרמטיזציה בטון הקריאה, מאפשרים לילד להיחשף לרוע הקיים בעולם בדרך המתאימה לו. התמונות האכזריות של גרטל הדוחפת את המכשפה לתנור או האם החורגת הרוקדת עד מוות בנעלי ברזל לוהטות, פונות אל המוסר הטבעי של הילד ואל תפיסתו ביחס לסדר המוסרי הקיים בעולם.

הספר מביא גם פירוט פרקטי של אגדות והתאמתן לגילאים השונים. אני אציין רק חלק קטן. כל האגדות מובאות מהאוסף המלא של האחים גרים.

גיל 3-4: הדייסה המתוקה, זהבה ושלושת הדובים, כינונת ופרעושונת.

גיל 4-5: הזאב ושבעת הגדיים, הסנדלר והגמדים.

גיל 5-6: מטבעות הכוכבים, נסיך צפרדע, גב' הולה, כיפה אדומה, שבעת העורבים, שלגיה ושבעת הגמדים, הנזל וגרטל.

גיל 6: יורינדה ויורינגל, לכלוכית, רפונצל.

• שירים ופזמונות לילדים. ח"נ ביאליק. איורים: נחום גוטמן. הוצאת דביר.
• האחים גרים. מעשיות, האוסף המלא. ספרית הפועלים.
• אני וכל מיני חיות. אוסף שירי פעוטות מומלץ בעריכת מיריק שניר ויונה טפר (משם נלקח השיר כלבלב וחתלתול של חנן שדמי). הוצאת הקיבוץ המאוחד/ידיעות אחרונות/ספרי חמד.
• הינך המורה הראשון של ילדך. רחימה בולדווין דאנסי. הוצאת העמותה לקידום החינוך האנתרופוסופי ברמת-גן.

לחצו כאן למדור ספרי ילדים.

רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד.