הקמפיין האלוהי

מידותיה של נהריה צנועות, ותושביה יכולים להכיר את הפוליטיקאים המקומיים שלהם ממש בבגד ים: בקאנטרי קלאב המקומי, בו הם נחשפים מדי פעם בעליה מן הג'קוזי, קשה להם להבטיח הבטחות גדולות או לעבוד על הציבור בעיניים: כשאדם נוטף מי כלור ומכוסה חלקית במגבת, שום נאום נמלץ לא ייצא לו טוב, ולכן, אני חושבת, גם לא משתדלים במיוחד.

את רמי גולן בוקריס, איש עסקים וראש רשימה קטנה שמתמודדת רק על מקום במועצת העיר, פגשתי במקרה עם רעיתו והעזר שכנגדו יעל נוטפי מים, ויחד תינינו את צרותיה של העיר. כיוון שאין לי עדיין זכות בחירה בה, יכולתי רק להביע התעניינות של מתבוננת שזה מקרוב באה: עד ליום שבו הלסת צנחה לי מתדהמה, כי קיבלתי את העלון המושקע, נייר כרום צבעוני, שרמי גולן בוקריס מפיץ בבתי העיר, והוא כולו, מתחילתו עד סופו, מיני מחרוזות פסוקים וחלקיקי תפילות המיוחסים לחיד"א, ואם יאמר אותם אדם ג' פעמים בכוונה גדולה, יהיו אלה סגולה למזל ולהצלחה ולברכה ולמה לא.

ואם לא די בפסוקים, יש גם ציורים קבליים נאים כאלה, עם מבנים ארכיטקטוניים מורכבים שגם הם איכשהו קשורים לחיד"א, וכולם נוקבים בשם שמיים להבטחת סיוע – אבל איך זה קשור לבחירות בנהריה?

מה לחיד"א ולבחירות?

לא יפה, שאל בוקריס והייתי צריכה להודות שאכן, יפה – כלומר, החיד"א, מקובל, שליח דרבנן וסופר חרוץ (נולד בירושלים ב–1727, מת בליוורנו, איטליה ב–1806, כתב יותר מחמישים ספרים) הוא בהחלט אישיות ראויה – אבל מה לו ולבחירות?

בוקריס יעץ לי לפשפש בכליהם של מועמדים אחרים, וכך עשיתי, ובלי להזכיר שמות ולהעליב עלבונות, כולם מסתמכים השנה קצת יותר מדי על השם יתברך וקצת פחות מדי על כוחם לסייע לתושבים המקומיים. ייתכן שזה חלק מגל של התחרדות משיחית ששוטף את העיר: בחנויות לגמרי חילוניות במרכז העיר, המציעות חולצות בטן או לנז'רי סקסי במיוחד ללקוחות, קופות הצדקה כבר מסתירות את הקופה הרושמת, דיסקים של מחזירים בתשובה מופצים חינם לכל קונה, והקליינטורה המקומית מרבה בנישוק מזוזות וגלגול עיניים למקום המשוער שבו נפתחים שערי שמיים.

בצמתים, בתחבורה הציבורית ובריכוזי התקהלות (אגד) תמצאו תמיד איזשהו חמוש בחוברת מהודרת למדי שעל כריכתה מצויר איזה ציון קבר עם כיפה או רב נשוא פנים ומת לגמרי, ובתוכה הוראות הפעלה למאמין האוטומטי וההדיוט –רק תגיד ככה י"ד פעמים לפני שקיעת החמה במוצאי יום טוב, ולמחרת ייעלם לך הכאב גב, או משהו כזה. והעם, צריך לומר, מתייחס לפרסומים הללו בחרדת קודש. לא זורקים, לא עוטפים דגים. מציגים לראווה בחנויות ולוקחים הביתה, ויש גם כאלה שמתמכרים ל-י"ד פעמים הללו.

הקרב על היעד

אז תוך כדי שאני מברכת את גולן-בוקריס בהצלחה ושתהיה לו סיעתא דשמייא, אני שמה לב לכך שכל הסיעות החילוניות בעליל פוזלות במודעות שלהן אל ציבור לא גדול במיוחד של שומרי מסורת, דתיים וחרדים שהם כמובן מפולגים ביניהם, ויש להם גם רשימות משל עצמם וסדר יום רעיוני שונה לגמרי בהסתערם על המעוז העירוני המבוצר. בכל מודעה – בס"ד. תארו לכם מודעות כאלה בתל אביב, שגם בה יש גרעין דתי לאומי וחרדי לא מבוטל, אלא שהחילוניות כה מוצהרת וכה מתוקשרת, עד שאף אחד לא יעז אפילו לפנות לחסדי שמים ולו לשם הנימוס. בפריפריה, עם זאת, לא מעזים להשאיר את השם יתברך במחוזו הטבעי – בש"ס – ומגייסים אותו חדשות לבקרים למודעות תעמולה ברחובות ובעיתונות.

ומה הוא היה חושב על זה? בוחן כליות ולב לא מדבר איתי באופן אישי, ואני רק רוצה לקוות שחרון אפו לא יוביל לתוצאות הרסניות למועמדים ולתוכניותיהם הנאורות לפיתוח עירנו הנאווה.

ואחרי מחשבה על הצורך בהפרדת הקדוש ברוך הוא מהמאבק המוניציפלי, נדמה לי שסוף סוף הבנתי מדוע הוא מככב בבחירות שלנו. עם כל הרטוריקה שמחוץ לבריכה – בדבר פיתוח וטיפוח וקדמה ושגשוג – נדמה שלי שאפשר לזהות יאוש גדול. יאוש מן הסוג של "אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי". התשובה כל כך ברורה לקוראים בפרק קכ"א בתהילים, אבל לטובת כמה לא-משוכנעים הנה היא במלואה:

תהילים פרק קכא

א שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:

אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים- מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.

ב עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.

ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.

ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.

ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.

ז יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.

ח יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.