ככה זה בחיים, כל בחורה צריכה מרפסת
מחשופים יוצרים דיסוננס: נשים מגלות טפחיים תפוּחים, אבל לגברים אסור להיתפס כשהם מציצים בציצים. הרי אם מישהי מסתפרת, היא עושה זאת למען יראו ויריעו. אם מישהו לובש חולצה משעשעת, הוא עושה זאת כדי שאנשים יקראו וייקרעו מצחוק. אז למה דווקא מחשופים סובלים מאמביוולנטיות שכזו?
היא הפנתה את ראשה מבלי לקטוע את שטף הדיבור, ומיד זינקתי על ההזדמנות: בשבריר שנייה אחד השפלתי את עיניי לעבר המחשוף שלה. במבט מיומן סקרתי את החריץ, את הקימורים, את אחידות השיזוף והמרקם, אמדתי את הגודל והרמתי את המבט בזמן כדי לפגוש שוב בעיניה. האם הבחינה בי? כנראה שלא. לעת עתה אני מסופק.
מחשופים יוצרים דיסוננס מוזר: נשים מגלות טפחיים תפוּחים, אבל לגברים אסור בתכלית האיסור להיתפס כשהם מסתכלים לעברם. הרי אם מישהי מסתפרת, היא עושה זאת למען יראו ויריעו. אם מישהו לובש חולצה משעשעת, הוא עושה זאת כדי שאנשים יקראו וייקרעו מצחוק. אז למה דווקא מחשופים סובלים מאמביוולנטיות שכזו? מה הטעם לחשוף אם אין מי שישזוף?
ובכלל, מה מקור האובססיה הגברית (והנשית) עם שדיים?
"הקוף העירום" - הסבר מדדעי
הזואולוג והאתולוג הבריטי דזמונד מוריס ערך בשנות ה-60' מחקר חסר-פניות של ההומו-ספיאנס כאחד ממיני קופי-האדם, ואת מסקנותיו ותובנותיו המרתקות הוא מפרט בספרו המצויין "הקוף העירום" (וגם בספרו "האישה העירומה", שלאכזבתי הכיל מעט מדי תמונות).
אחת הסוגיות שהעסיקו אותו היתה השאלה "למה לנשים יש שדיים?"
על העובדות אין ויכוח: החזה הנשי גדול בהרבה ממקבילו אצל בני-דדינו השימפנזים, ולמעשה אינו פרקטי במיוחד בכל הנוגע להנקה – כל אם טריה יודעת שהתינוק עלול להיחנק מהשד אם לא תשגיח עליו – בעוד שאצל רוב היונקים השד כולל בעיקר פיטמה בולטת ונוחה לשימוש. עובדה נוספת היא שהחזה הנשי, בניגוד לעטין הפרה, מורכב ברובו מרקמת שומן שאין לה קשר לבלוטות החלב (שאלה: איך הופכים חצי קילו של שומן לאטרקרטיבי? תשובה: שמים עליו פיטמה). כלומר, לשדיים חייב להיות תפקיד נוסף שאינו קשור להנקה, אחרת הם לא היו שורדים בצורתם הנוכחית לאורך האבולוציה.
ובכן, קודם כל - שדיים הם איברי מין לכל צורך ועניין, בזכות קצות העצבים הרבים המרוכזים בהם (במיוחד באזור הפיטמה) והן רגישות לגירוי עד כדי כך שכשליש מהנשים חוו "אורגזמה שדית" לפחות פעם אחת בחייהן. תכונה זו ייחודית לבני אדם ורלוונטית בעיקר מכיוון שאנחנו נוהגים בדרך כלל לעשות סקס פנים-אל-פנים, דבר שמאפשר גירוי ישיר של החזה. תנוחה זו, אגב, גם מסייעת לחיזוק הקשר המונוגמי (הרופף מטבעו בקרב פרימטים) בין בני הזוג.
שנית - כידוע לכל, האוכלוסיה הגברית נחלקת באופן מובהק לשני חלקים: אנשי החזה ואנשי התחת. בא דזמונד וטען שבעצם אין הבדל גדול בין השניים. לדבריו, השדיים משמשים כאמצעי לאיתות מיני, וצורתם העגולה והייחודית נועדה לדמות את תפיחות הישבנים הנשיים (נחשו למה הוא טען שהשפתיים דומות...).
בני האדם החליטו בשלב מאוד מוקדם שזה יהיה רעיון לא רע להזדקף וללכת על-שתיים. יש לכך יתרונות וגם חסרונות, אבל בין היתר זה גורם לעכוז, שהוא סימן מיני מובהק בקרב רוב הפרימטים, להיות מוסתר. אצל רוב מיני הקופים יש לנקבות עגבות בולטות וצבעוניות, המאפשרות לזכרים לדעת מתי הן מיוחמות. בני האדם היו צריכים לפתח סימן אחר כדי לפצות על מצבם הפרונטלי הייחודי. מכיוון שלנשים אין תקופת-ייחום מוגדרת, האיתותים שלהן (בעצם "פנסים קדמיים" הוא תיאור מתאים יותר) פעילים כל הזמן ולא משנים צבע וגודל בצורה קיצונית (ואם כן – נא לגשת לרופא).
שאלה נוספת היא "למה גברים מעדיפים חזה גדול?". למה יש נשים הדוחסות את עצמן למחוכים ולחזיות פוש-אפ, ואחרות שאינן שמחות-בחיקן טורחות אפילו לשתול שקיות סיליקון כדי להגדיל את שטח הנכס?
תשובה אפשרית לכך מגיעה דווקא מכיוונו של אחד משלנו. הזואולוג אמוץ זהבי פיתח את "עקרון ההכבדה", על פיו בעלי חיים רבים (וביניהם בני האדם) מפתחים תכונות פיזיות בולטות כאמצעי פירסום אמין לאיכויותיהם הגנטיות ולמצבם הבריאותי. בהקשר שלנו טוען זהבי ששדיים גדולים אינם מעידים על יכולת הנקה מפותחת (למעשה, ראינו שמדובר בהיפך המוחלט) אלא דווקא על בריאותהּ של הנושאת אותם: כוחה הפיזי וכמות השומן בגופהּ (שריד לתקופה שבה מזון היה קשה להשגה ועתודות שומן היו דבר חיובי). לפי הגיון זה דודתי האהובה, ששדיה הולכים לפניה, היא האשה הבריאה והפוריה ביותר בנמצא.
שימי דדך בידי (אני שלך ואת שלי)
אני באופן אישי חובב נלהב של האנטומיה הנשית ובפרט של אותן בלוטות הנקה גדולות, רכות, חמות ונעימות, הנקראות לעיתים "ציצים".
אני אוהב שדיים. הם מסמלים בעיניי את מהות הנשיות. בכל פעם שחולפת לידי דדנית יפת-חזה אני נופל שדוד לרגליה. אני אוהב להסתכל עליהם, לחשוב עליהם, להניח עליהם ראש מתפנק והכי אני אוהב – לחפון אותם (שמתם לב שהשורש ח.פ.ן מגיע כמעט תמיד בהקשר מיני?). חברי הטוב ר' תאר זאת כך: אילו היו לי שדיים משלי - לא הייתי טורח לצאת מהבית.
בחזרה למחשופים: לפני זמן לא רב יצאתי לדייט עם עלמת-חן שהטבע חנן אותה בחזון שלא היה מבייש אפילו את הרצל. לפגישה הגיעה עם מחשוף נדיב יותר מרוטשילד ועמוק יותר משפינוזה, ולאחר שהבחינה שאני מתאמץ כמיטב יכולתי לא לפזול, צחקה ואמרה לי: "קח שתי דקות ותסתכל כמה שבא לך". לאחר החוויה הויזואלית הדייט התנהל על מי מנוחות ושוב לא חשתי צורך כפייתי להגניב מבטים.
וזה בדיוק העניין: האובססיה שלנו עם שדיים נובעת ישירות מכך שהם נחשבים איברים מגונים. השדיים - הקשורים למין, לפוריות ולהנקה – הפכו בעולם ה"מתורבת" למשהו שצריך להסתיר עד כמה שאפשר.
ריבונו של עולם – ראו לה את הציצי!
על דבר אחד אין מחלוקת, שדיים הם נושא מעורר מחלוקת. אנג'לה מרקל, הקנצלרית של גרמניה, עוררה סערה ציבורית כשבחרה להופיע לאופרה עם מחשוף נמוך במיוחד. אז נכון שמדובר באשה חזקה המנהיגה 80 מליון בני אדם, אבל ריבונו של עולם – ראו לה את הציצי!
בימינו, דדיים מרשימים מביאים פירסום לבעלותיהם, עסקאות ענק קמות ונופלות על עומקו של מחשוף (שלא לדבר על קביעת ה"דד-ליין") ולעיתים אני תוהה האם היו אלה פניה של הלנה שהשיקו אלף ספינות, או שמא היו אחראים לכך דווקא חלקים מצודדים אחרים.
האיסלאם שולל לחלוטין חשיפה של השדיים, ולמען ההגינות – גם היהדות, הנצרות ודתות נוספות לא ממש מתלהבות מהעניין (אגב, מעניין לדעת ש"שדי" הוא אחד משמות האל שלנו). הפוריטניוּת השוביניסטית שמאפיינת את הדתות האלה, כשהיא לעצמה, היא סיבה מספיק טובה בעיניי לערער על התפישה של אותם אנשים יראי-שדיים.
יש תרבויות בהן השד אינו נורא כל-כך וחזה חשוף לא נחשב דבר מגונה. בכמה תרבויות אפריקניות דווקא הירכיים נחשבות מיניוֹת במיוחד ולעולם לא נחשפות בפומבי (האפריקנים האלה – הם אפילו לא יודעים במה צריך להתבייש!).
ברגע שרואים מילימטר כהה יותר – זה כבר עירום
גם אצלנו הכללים לא תמיד ברורים – למה זה לגיטימי לנשים להסתובב עם ביקיני מינימלי בחוף ים הומה אדם, אבל לא ברחוב? באירופה ובאוסטרליה יש חופי רחצה ציבוריים (לא חופי נודיסטים) שבהם לגיטימי לנשים להשתזף בלי חלק עליון. ואם כבר חושפים, אז כמה? טכנית: כל עוד העטרה שסביב הפיטמה נשארת מכוסה אתן בסדר. ברגע שרואים מילימטר כהה יותר – זה כבר עירום. מוזר.
ומה לגבי הנקה? בואו לא נשכח את התפקיד המקורי של אותן בלוטות-חלב מוגדלות: להאכיל את הדור הבא. אז נכון שהחוקים גמישים יותר במקרים כאלה, אבל עדיין יש הרבה מאד אנשים שמפריע להם לראות רגעי רוך כאלה בין אמהות טריות ועולליהן.
גברים אוהבים להציץ בחריץ
כך או אחרת, בואו לא ניתמם: גברים אוהבים להציץ בחריץ, ונשים יודעות את זה.
החריץ שבין השדיים כשהם קרובים זה לזה והאזור המעט בהיר יותר בקצהו העליון יכולים להשיג לבחורה כל מה שהיא רוצה. ומכיוון שחצי מדינה בוהה בלאו הכי בפלג הגוף העליון של החצי השני, אני תוהה - כמה זמן ייקח בטרם יגלו חברות הפרסום את הפוטנציאל הענק (או הבינוני, כל אחד וטעמו) הטמון בשטח הנצפה הזה?
האימייל של שטרודלן
