יש בחורים שנדלקים ויש כאלה שנבהלים
נכנסנו למיטה שלו בדייט השלישי. הסקס היה מעולה, הרבה מעל לממוצע. יש לי פטיש לבחורים שמדברים אלי תוך כדי סקס וכשהוא דיבר - אני המראתי. ואז כשסיימנו, הרגשתי משהו שלא הרגשתי מעולם, הרגשתי שאני חייבת ללכת
גלעד, חברי הווירטואלי, נשוי באושר ואב גאה, בחר לחיות דווקא בצפון הרחוק של הרצליה. בשל המרחק העצום בינינו, מפגש פרונטאלי הוא אירוע חד שנתי שמוחלף בשיחות מסנג'ר עמוקות ותדירות. מול המסך אנחנו חופרים בעיקר בשני נושאים. הראשון, חיי המין/אהבה שלי (בהתאם ליום), השני, פרדוקס חוסר שביעות הרצון הקיומי. הוא מקנא בחיי הסוערים ואני במשפחתיות שלו.
מטעמי העדפתו האישית לגבי טיבם של סיפורי הזימה שלי, גלעד מעולם לא שידך לי בחורים, רק בחורות. יום אחד הוא הפתיע. "מישהו שעובד איתי התעניין בך, ראה תמונות שלך בפייסבוק. הוא צלם, תל אביבי, נראה טוב, בן 36. מעוניינת"?
אני אוהבת צלמים, יש להם ראיית עולם ייחודית. פצחתי בחיטוט מעמיק בפרופיל "ספר הפרצוף" שלו בכדי לדלות כל פיסת מידע אפשרית - תמונות, תאריך לידה, חברים. הפרופיל היה חסום וחשף רק שלוש תמונות שהציגו גבר נאה, מוצק וחייכן. נתתי אור ירוק. חייבים לתת לפייסבוק את הקרדיט - בזכותו הבליינד דייטינג הרבה פחות בליינד.
עניין הגובה הוא נושא רגיש אצלי
הוא חיכה לי על הבר. נראה טוב יותר מהתמונות. לא גבר הפנטזיות שלי, אבל בהחלט אטרקטיבי. כשהוא קם לחבק אותי הוקל לי שהוא מעט גבוה ממני. עניין הגובה הוא נושא רגיש אצלי. אני אוהבת הפרדה של לפחות כמה סנטימטרים לטובתו.
התיישבנו על הבר וגלשנו יפה מסמול טוק לשיחה. "אז כמה זמן את לבד?", הוא הצית סיגריה.
"שלוש וחצי שנים", עניתי בהבנה שהראיון התחיל.
"וקודם?", הוא שאל תוך נשיפת עשן.
"קודם הייתי נשואה", עניתי. אני אף פעם לא יודעת אם לזרוק את הפצצה בהתחלה, הרגשתי נוח אז זרמתי - "הייתי נשואה פעמיים". יש בחורים שנדלקים ויש שנבהלים. הבעת הפנים שלו היתה חד משמעית. הוא נדלק.
"את לא לומדת מטעויות"?, הוא המשיך.
עניתי על השאלה הזו אין ספור פעמים. אני הרי חייבת לשכנע את המועמד הפוטנציאלי ששוב זה לא יקרה. "מה שקרה זה שהשתנתי. כשהתחתנתי בפעם הראשונה הייתי אשת קריירה חנונה. כשהתחתנתי בפעם השנייה הייתי אישה פראית. שני הקשרים לא שרדו את השינויים". נשמתי לרווחה מהצלחתי המסחררת לתמצת את הסיפור.
"ומה את היום?", שאל משועשע.
"היום אני איפשהו באמצע, משהו יותר מאוזן", עניתי בין לגימות היין.
"את רוצה להתחתן שוב?", שאל ואני חשבתי שרוב הבחורים היו שואלים באיזה אופן הייתי פראית.
"חתונה לא משנה לי. אני רוצה אהבה אחת שתשרוד.", עניתי. יכולתי להישבע שהעיניים שלו נצצו כשאמר "גם אני". אני אוהבת גברים רגישים.
"את צודקת", הוא המשיך, "חתונה זה לא משנה. אם בחרת להיות מאושר, שום נייר לא יחזיק אותך בקשר לא מוצלח."
התנשקנו והתמזמזנו באופן בלתי הולם
התרשמתי. למדתי שהוא צלם מסחרי מוצלח וכרגע עובד על תערוכה אמנותית שתוצג בקרוב. כמוני, הוא חי תקופה בניו יורק וטייל מסביב לעולם. מפלס הנקודות שלו עלה בהתמדה. נהניתי מהנגיעות המזדמנות שלו, מגע שבא והלך והחליק על זרועות וירכיים. נעים, לא בוטה ומאד מגרה. אחרי בקבוק יין וכמה צ'ייסרים, כשהחרמנות הגיע לשיאה, התנשקנו והתמזמזנו באופן בלתי הולם בעליל.
נפגשנו שוב. היה כיף. הוא היה טוב, חכם, נראה טוב, מוצלח, מיני, גברי, רגיש, מעניין וללא ספק מעוניין. הוא הרעיף עלי מחמאות, עטף אותי בחום ודאג בכנות לשלומי. אבל משהו היה חסר, ה-משהו היה חסר. לא הרגשתי. ואני, או שאני מרגישה מיד או שאני לא מרגישה בכלל.
נכנסנו למיטה שלו בדייט השלישי. הסקס היה מעולה, הרבה מעל לממוצע. יש לי פטיש לבחורים שמדברים אלי תוך כדי סקס וכשהוא דיבר - אני המראתי, ושוב המראתי. ואז כשסיימנו, הרגשתי משהו שלא הרגשתי מעולם, הרגשתי שאני חייבת ללכת. רציתי לישון בבית שלי, במיטה שלי, לבד.
למה אני לא רוצה לישון כפיות? התחרפנתי? אני, הרומנטיקנית חסרת התקנה? אני, שלפי הסקרים אורגזמה אמורה ליצור בה רגשי חיבה עזים ליוצרה? למה אני מרגישה חנוקה? האם שנים של רווקות שיבשו את מוחי? האם אני מפחדת מקשר רציני?
"אני הולכת הביתה", אמרתי לו בעדינות, "זה לא אתה, זו אני". מהמבט שנעץ בי היה ברור שעל אף ניסיונו הרב, בכזו שריטה הוא עוד לא נתקל.
המום, הוא ניסה לשנות את רוע הגזירה, "את בטוחה? למה שלא תישארי לישון פה"?
"אני חייבת ללכת", אמרתי והתלבשתי. הייתי נחושה. כל תאי גופי הוארו בהשפעת האורגזמות ואת דרכי הלילית הביתה עשיתי בריחוף נמרץ. אנשים שאני לא מכירה אמרו לי "את יפה" ברחוב ומילאה אותי תחושה נפלאה של עשיית הדבר הנכון.
ידעתי שזה אבוד
כשנרגעתי מזחיחות דעתי ניסיתי להבין, למה למרות איכויותיו המשובחות לא התאהבתי בו? מה לא בסדר איתי? יכולתי לחשוב על פרטים שלא אהבתי בו. באותה עת יכולתי לחשוב על גברים שאהבתי עם אותם פגמים בדיוק. האם אני בוחרת בקפידה להתאהב בגברים ששוברים לי את הלב ולשבור את הלב לאלו שאוהבים אותי? האם הייתי רוצה אותו יותר אם הוא היה רוצה אותי פחות? ידעתי שלא. האם היה שווה להישאר עוד קצת ולנסות? ידעתי שזה אבוד.
הוא היה הגבר המושלם להתאהב בו, אם רק הייתי יכולה לבחור. בתוך תוכי ידעתי, גם עם בחירותיו של הלב שלי תמוהות, זה הלב שלי, אין לי ברירה אלא לחיות בשלום עם רצונותיו. זה מה שיש ועם זה ננצח.
למחרת דיווחתי לגלעד על השתלשלות האירועים. כשסיימתי להקליד את הסיפור המלא לתוך קוביית הצ'אט הגיעה תגובתו הצפויה: "אז זה מה שמדליק אותך, שמדברים אלייך תוך כדי סקס? איזה סוג של דיבור את אוהבת - מלוכלך או רומנטי"? מבודחת עניתי: "אני אוהבת משהו באמצע, בין מלוכלך לרומנטי, בין רגוע לפרוע, משהו מאוזן, שירגיש לי נכון בלב."
פורסם לראשונה 19.12.08, 10:21
"אני אוהבת צלמים, יש להם ראיית עולם ייחודית".
צילום: ויז'אל/פוטוס
מומלצים
